ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חילוק מלאכות ;">

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים חמדת האנציקלופדיה התלמודית Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר תשע"ח

חילוק מלאכות


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (לה ג)
רש"י: לא תבערו אש, (סנהדרין לה. יבמות ז) יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת ויש אומרים לחלק יצאת."

יהודי שגדל בלי לדעת איסורי שבת - כמה קרבנות חטאת חייב להביא?

חילוק מלאכות בשבת. יש חילוק מלאכות בשבת (שבת ע א ופסחים מח א; רמב"ם יום טוב פ"א ה"ג), שאם עשה בה בשוגג אבות מלאכות הרבה - כגון שחרש וזרע וקצר בהעלם אחד (רמב"ם פ"ז ה"ח) - חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה (משנה שבת סז ב; רמב"ם שם ושגגות פ"ז ה"ג). ואפילו עשה כל אבות המלאכות כולם, שהם ארבעים חסר אחת בהעלם אחד - מביא שלושים ותשע חטאות (שבת סט א; רמב"ם שגגות שם). ואף על פי שכל המלאכות אין להן אלא אזהרה אחת, והיא: לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ ט), מכל מקום חייב על כל מלאכה ומלאכה (רש"י שבת שם ופסחים שם; ריטב"א שבת ע א). ואין זה כמי שאכל חלב וחזר ואכל חלב בהעלם אחד, שאינו חייב עליהם אלא אחת (ריטב"א שם), אלא הן שמות - איסורים - מוחלקים (רש"י סנהדרין סב ב), והרי זה כאוכל חלב ודם בהעלם אחד, שחייב שתים (ריטב"א שם סט א). שמאחר שלמדנו חילוק מלאכות לשבת מהבערה שיצאה לחלק, הרי זה כאילו כתוב לאו מיוחד על כל מלאכה ומלאכה, ולאוים אלה הם כמו הלאוים של חלב ודם החלוקים זה מזה. ומשום כך בהתראה של חילול שבת במזיד מתרים בו משום אותה מלאכה שהולך לעשות (תוס' רי"ד שבת קלח א).
המקור.חילוק מלאכות מנין? רבי נתן אומר: יכול עשה כל המלאכות אינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שמות לה ג); למה נאמר, והרי הבערה בכלל "לא תעשה כל מלאכה" היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך: מה הבערה שהיא אב מלאכה, חייבים עליה בפני עצמה, אף כל שהוא אב מלאכה חייבים עליו בפני עצמו (ברייתא שבת ע א ורש"י), שדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא (עי' רש"י שבת שם ד"ה להקיש).
לדעת רבי יוסי שסובר הבערה ללאו יצאת - לומר שאין בה סקילה - למדנו חילוק מלאכות מהאמור בפרשת חטאת: וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה (ויקרא ד ב), פעמים חייבים אחת על כולם ופעמים חייבים על כל אחת ואחת (ברייתא שבת ע א) - שאנו דורשים את הפסוק כאילו כתוב 'אחת והנה' בלא מ' (שהמ' של "מאחת מהנה" כבר נדרשה לדרשה אחרת), ומפרשים "אחת" שהיא "הנה", שיש שעשה עבירה אחת והיא לו "הנה" שחייב חטאות הרבה, אף על פי ששבת אחת הוא מחלל. וכן מפרשים "הנה" שהיא "אחת", שיש שעשייתו חשובה לו "אחת", אף על פי ש"הנה" היו. ומעמידים "אחת שהיא הנה", בזדון שבת ושגגת מלאכות, ו"הנה שהיא אחת" בשגגת שבת וזדון מלאכות (עי' משנה שם סז ב וגמרא ע א ורש"י שם וקג ב), שמסתבר להעמיד את החיוב בזדון שבת ושגגת מלאכות, שגופי המלאכות מחולקים, ויש כאן שגגות הרבה, על כל מלאכה שגגה נפרדת, ולהעמיד את הפטור בשגגת שבת וזדון מלאכות, ששגגה אחת היא, ששכח שהיום שבת (רש"י שם קג ב על פי גמ' שם ע א). מי שאינו יודע איסורי שבת כלל.
במה דברים אמורים, שחייב על כל מלאכה ומלאכה? כשהיה יודע עיקר שבת - שיש שבת בתורה ונאסרו בה המלאכות (רש"י) - אבל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא אחת (משנה שבת סז ב; רמב"ם שגגות פ"ז ה"ב), שהכל שגגה אחת היא (רש"י ע ב ד"ה מהו ושיטה מקובצת כריתות ג ב אות א וב). וכן מי שאינו יודע שיש שום איסור בשבת, אינו חייב אלא אחת (שבת סט א וע ב ועג א), שהוא כשוכח עיקר שבת (המאור שם ע ב; רמב"ן שם בשם הר' משה בן יוסף, ועי' תוס' שם ד"ה העלם ורש"י סט א טעמים אחרים). ואף אם ידע את השבת בקידוש, בהבדלה ובעונג אכילה, אם אינו יודע ענין שביתת המלאכות, הרי זו שגגת שבת (ריטב"א סט א; שו"ת עמודי אור סי' יד אות ב). אם לא ידע שבת מעולם, כגון גר שנתגייר כשהוא קטן, יש סוברים שהוא פטור לגמרי.



פקודי

אמרכל וגזבר
על פי הערך: אמרכל, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ב, והערך: גזבר, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ח.

כיצד נוהלו העניינים הכספיים בבית המקדש, ועל ידי מי?

אמרכל. אמרכל, פירושו: מר על כל (תוספתא שקלים פ"ב; ירושלמי שבת פ"י ה"ג); או: אמר על הכל (הוריות יג א), היינו מר ואדון על הכל, והאל"ף נוספת (ערוך ע' מר). ויש אומרים שמובנו כמו: אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם (דברים כו יז), יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן (תהלים צד ד. משנה למלך מעשה הקרבנות פ"א הי"ח). ויש אומרים שהוא מלשון אמירה, שאומר ומצווה על הכל (קרבן העדה שבת שם).
אמרכל היה אף במשכן, וכן ביארו את הכתוב וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן (במדבר ג לב), שהיה אמרכל (ירושלמי שם; תרגום אונקלוס שם), ותחתיו היו הממונים שומרי משמרת הקדש. במקדש היו נחתכים על פי האמרכל כל צרכי המקדש (רש"י פסחים נז א), והיו ממנים גזברים מתחת יד האמרכלים (רמב"ם כלי המקדש פ"ד הי"ח), והאמרכלים היו ממונים על האוצרות (תוס' יום טוב שקלים פ"ה מ"ב). אין ממנים במקדש פחות משבעה אמרכלים (שקלים פ"ה מ"ב), לפי שבימי הנביאים כבר היו שבעה אמרכלים (פירוש המשנה להרמב"ם שם על פי דברי הימים ב לא יג וירושלמי שקלים שם).
גזבר. אין פוחתים משלושה גזברים במקדש (שקלים פ"ה מ"ב; רמב"ם שם פ"ד הי"ח), לפי ששלושה חשובים בכל מקום, וצריכים להיות כמו בית דין לעשות שומא ולהבין ולדעת בעניני פדיון (פירוש הראב"ד תמיד כז א). רבי נתן אומר: אין פוחתים משלשה עשר גזברים, כנגד שלשה עשר שערים (ברייתא תמיד כז א). ופירש הראב"ד (שם) שאף לדעתו שלשה בלבד הם הממונים על הנערכים ועל הדברים שהוזכרו להלן, ועשרה האחרים היו ממונים על שאר עניינים של לשכה.
כהנים, לויים וישראלים כשרים להיות אמרכלים וגזברים (תוספתא שקלים פ"ב ומנחת בכורים). בספרי אמרו: וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי וגו' וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ (במדבר יח ב) - מנה מהם גזברים ואמרכלים (ספרי שם).
תפקיד הגזבר. עניינם של הגזברים בכלל הוא להשתדל בכל עניני ממון הקדש (מאירי שקלים פ"ה מ"ב). והם שגובים כל ההקדשות שהקדישו אנשים (רמב"ם פ"ד הי"ח), ופודים את הנפדה מהם (תוספתא שקלים פ"ב; רמב"ם שם) בהקדשות, בערכין, בחרמים ובמעשר שני (תוספתא ומאירי שם מ"א), ומוציאים אותם לצורך דברים הראויים להם להוציאם בעבורם (רמב"ם שם; מאירי שם). הם בודקים את הסולת ואת היין אם הם ראויים למזבח (מנחות פז א ופט א). והם היו מתנים עם האומנים הבונים בבית המקדש, כמה יבנו ובכמה דמים (רש"י מנחות צח א ד"ה כדי), ולהם היו האומנים מחזירים את מה שבנו (רש"י שם ופסחים פו א ד"ה ולמה). והם קונים להקדש בהמות לקרבנות ציבור (קדושין כח ב ורש"י). ומהגזברים קונים חפצים של הקדש העומדים למכירה (שם כט א ורש"י), והם מוכרים שדות הקדש (ערכין כה ב), וכל מלאכת הקדש על ידם היתה נעשית (תוספתא שקלים שם).
אין הגזברים מקדישים העצים שקונים לבנין הקדש אלא מה שנצרך לבנין. ולפיכך, הגזברים שלקחו עצים מן היער של חולין לצורך קורות להקדש, אין מועלים אלא בעצים עצמם, הראויים לקורות, אבל לא בשיפוי הנסורת שהחרש משפה מן הקורה, ולא בעלים שלהם, שאותם לא הקדישו הגזברים (משנה מעילה יד א ורש"י). ואפילו הקורות אין הגזברים מקדישים אלא כשדעתם לבנותם בבנין בו ביום שלקחום, שבזמן מועט אין לחשוש שמא יהנה מהם או יסמך עליהם; אבל אם דעתם לבנותם לאחר זמן, אין מקדישים אותם עד שיבנו בבנין (גמ' שם ב).
נאמנותו. אין מחשבים בהקדש עם הגזברים, שנאמר: וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים (ב"ב ט א; רמב"ם מתנות עניים פ"ט הי"א; טוש"ע יו"ד רנז ב). ואף על פי שאין ראיה לדבר משם, שהרי בגזברי הקדש הנותנים לבם לעושי המלאכה הכתוב מדבר, שהפועלים מרובים למלאכות הרבה לגודרים ולחוצבי האבן וכיוצא, ואי אפשר לעמוד על החשבון, מכל מקום זכר לדבר יש (גמ' שם ורש"י). ומכל מקום חייב אדם לצאת ידי הבריות; ואף משה רבנו, שהיה גזבר על המשכן, היה קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן (שמות לח כא. שמות רבה ותנחומא שם).
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il