ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
מה ההבדל אם טומאה "הותרה" בציבור או "דחויה" בציבור?
האם מותר לאכול קרבן פסח שהוקרב בטומאה?
ההיתר להקריב בטומאה ומקורו. קרבן התמיד וקרבן פסח דוחים את הטומאה, שנאמר בהם: במועדו - בתמיד נאמר: תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ (במדבר כח ב), ובפסח נאמר כאן: וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ. ודרשו: "במועדו" - אפילו בטומאה (ברייתא פסחים עז ב ומנחות עב ב), ש"במועדו" משמע שלא יעבור זמנם אפילו הם טמאים (רש"י פסחים שם ותוס' סו א ד"ה מה). רבי יוחנן אמר, שלמדים שפסח דוחה טומאה ממה שנאמר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ וגו' (במדבר ט י), ודרשו: איש נדחה לפסח שני, ואין ציבור נדחה לפסח שני, אלא עושים בטומאה (פסחים סו ב).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
59 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית- פדיון בכור
60 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית-קרבן פסח בטומאה
61 - התראה לעונש
טען עוד
להלכה פסקו הרמב"ם (ביאת מקדש פ"ד הט"ו), הסמ"ג (לא תעשה שה), המאירי (יומא ו ב) ועוד, שטומאה דחויה היא בציבור, ומדברי ר"י מלוניל (יומא פ"א סוף מ"א) ועוד ראשונים נראה שפסקו שטומאה הותרה בציבור.
פסח הבא בטומאה - לדעת תנא קמא בברייתא (פסחים פד א) השובר בו את העצם אינו לוקה, שנאמר: וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ (שמות יב מו) - "בו" בכשר, ולא בפסול (ברייתא שם), ופסח הבא בטומאה פסול הוא (גמ' שם ב), שטומאה דחויה בציבור ולא הותרה (רש"י שם). אבל לסוברים שטומאה הותרה בציבור, כתב המצפה איתן (שבועות ג ב) שהקרבן כשר הוא, ויש בו משום שבירת עצם.
באכילת קדשים. קרבנות הציבור הבאים בטומאה אינם נאכלים בטומאה (משנה פסחים עו ב; רמב"ם ביאת מקדש פ"ד הי"א), אלא מקטירים מהם דברים הראויים להקטרה, והשאר נשרף כשאר קדשים שנטמאו (רמב"ם שם). התורה לא התירה אלא להקריבו בטומאה, כדי להוציא את הציבור ידי חובתם (רש"י פסחים עו ב); אבל האכילה שאינה מעכבת את הכפרה אינה דוחה את הטומאה (שו"ת רדב"ז ללשונות הרמב"ם סי' אלף תר).
הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה, שמתחילתו לא בא אלא לאכילה (משנה פסחים עו ב; רמב"ם קרבן פסח פ"ז ה"ח), שכשנאמר עיקר דין הבאת הפסח, לאכילה נאמר, ככתוב: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ וגו' (שמות יב ד); וכשהתירו הכתוב, על דעת אכילה התירו (רש"י פסחים סב ב ועו ב). אבל לא יאכלו ממנו זבים וזבות, נדות ויולדות (משנה פסחים צה ב; רמב"ם ק"פ פ"ז ה"ח) ומצורעים (רמב"ם שם) ובעלי קרי (תוס' בכורות לג א ד"ה אין) - שלא הותרה אכילתו לטמאים שהטומאה יוצאת עליהם מגופם (גמ' בכורות שם; רמב"ם שם), שנאמר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ (במדבר ט י), ודרשו: איש נדחה לפסח שני, ואין ציבור נדחים אלא עושים בטומאה; ולא גילה הכתוב שציבור עושים בטומאה אלא בטמא לנפש, אבל טומאות היוצאות מגופו לא הותרו (גמ' שם ורש"י).
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
איך עושים קידוש?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה ללמוד גמרא?
איך מכינים תה בשבת?
פסח שני
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
