ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
ובכל זאת, רק אחד מגדולי ישראל זכה שעל מצבתו נחרתו המילים – 'לא מת', הלא הוא רבי יצחק חי טייב 'לא מת', מגדולי רבני ג'רבא שבתוניס. על הכינוי הייחודי, מספרים שכאשר נקבר רבי חי טייב כתבו על מצבתו: "מת בתאריך ט"ז אייר". לאחר מכן בא הרב בחלום לכותב המצבה, חנק אותו ודרש ממנו למחוק את המילה "מת" מהמצבה, (כנראה, יצא הקצף על השימוש במילה 'מת' במקום המילים המקובלות – 'נפטר' וכדומה, המבטאות את נצחיות הנשמה).. האומן טען שאחרי שהמצבה עשויה אי אפשר לשנותה, ולכן הוסיף מעל השורה את המילה 'לא', ומאז מכונה הרב בפי יהודי תוניס בשם "רבי חי טייב לא מת".
אולי, הכינוי הייחודי, יוסבר על פי סיפור מיוחד שמספרים על רבי חי טייב, ויש בו כדי לשפוך אור על כל נושא ההנצחה והזיכרון למתים. מסופר, שבג'רבא התגורר יהודי רחוק מתורה ומצוות, שהיה עשיר וקמצן. כשנפטר האיש, קברוהו בהלוויה מצומצמת, והמנחמים מיעטו לבוא. גם חכמי העיר לא באו לדרוש בבית האבלים, מפני שלא היה בפיהם דברי שבח על הנפטר.
אחד מתלמידיו של רבי חי טייב בא לנחם את בני המשפחה, ושמע על צערם. כשחזר לישיבה, סיפר על הדבר לחבריו, והם הסכימו שאכן כך ראוי לרשע. אולם, ממשמע רבי חי על העניין, הודיע שהערב יבוא לדרוש בבית האבלים.
השמועה על הדרשה פשטה ברחבי ג'רבא, ובני העיר באו לשמוע את הדרשה הייחודית. ציטט הרב מדברי חז"ל, על כך שימיו של האדם חולפים, עושרו והנאותיו הם זמניים וחסרי חשיבות, ועוד דברים ת כגמולו.
לפתע, החלו נשמעות אנחות כבושות מתוך הקהל. הפסיק הרב את דרשתו, ואמר – "דעו, אחי, שברגע זה של אנחה מעומק הלב זכה הנפטר למחיצה בגן עדן, כי גדול כוחו של המזכה את הרבים, והמנוח זיכה אתכם במותו בהרהורי תשובה" (לפי חכמה מקדם עמ' 47).
מעבר ללימוד החשוב שהראה רבי חי טייב, שיש לנסות ולהעלות גם את נשמתו של היהודי הרחוק ביותר, יש כאן גם אמירה תמציתית, שמדייקת את הדרך בה ראוי להנציח את הנפטר. פעמים רבות, אנשים תולים פתק בבית כנסת או בית מדרש – 'הלימוד לעילוי נשמת פלוני וכו''. על כך יש לתמוה - כיצד הלימוד הוא לעילוי נשמת הנפטר? האם אותו אדם ממשיך לקיים מצוות לאחר מותו, והלא 'לא המתים יהללו י-ה'?
התשובה היא, שאכן בעולם העליון הנפטר לא יכול להוסיף זכויות, אולם החיים בעולם הזה הבאים מכוחו יכולים להוסיף זכויות גם לו. כלומר, אדם שיהודים חיים ילמדו תורה בזכותו, יקיימו מצוות ומעשים טובים בזכותו וכו', הרי שמכוחו מתווספת רוחניות בעולם הזה, ובכך גם נשמתו מתעלה. כיוצא בדבר, אם צאצאיו של האדם או מפעלים שהאדם הקים בחייו - עושים דברים טובים בעולם, הרי כל הדברים הטובים הללו הם גם מכוחו, ונמצא שהוא ממשיך לפעול בעולם הזה, וכך נשמתו מתעלה.
(בפשטות – מעשיהם הטובים של הצאצאים וכו', מעלים את נשמת הנפטר, גם כשהם לא מציינים במפורש שזה לעילוי נשמתו, כי בכל מקרה זה מכוחו. הסיבה שמציינים – לעילוי נשמת וכו', זה דווקא כשרוצים שתהיה התעוררות מיוחדת לתוספת דבקות בה', והתעוררות זו תעמוד לזכות הנפטר).
אולם, אם אנשים לומדים תורה ממילא בבית המדרש, ומישהו בא ותלה פתק שזה לעילוי נשמת הנפטר, הרי אין זה מכוח הנפטר, ואין זה מעלה את נשמתו. לכן, הרוצה להעלות את נשמת הנפטר, עליו לעשות משהו אמיתי שמקדם את הרוחניות בעולם. לדוגמא – אם יעורר את האנשים ללמוד יותר ברצינות, לעשות מעשה טוב נוסף על מה שעשו תמיד, וכן – אם יתרום כסף שיפרנס ויאפשר את לימוד התורה וכדומה, אז התווספו מעשים טובים מכוחו של הנפטר, והדבר עולה לעילוי נשמתו. 'טרמפ' לא מועיל במקרה זה.
ובפרשתנו, פרשת אמור, החותמת את רצף הפרשות 'אחרי מות, קדושים אמור', למדים אנו שהכוהנים חלקם בחיים, והם מוזהרים שלא להיטמא למתים שאינם קרובים. הכהן הגדול אף מוזהר, שלא להיטמא לאביו ולאמו, "ומן המקדש לא יצא".
וכאן ישאל השואל – האם כך ראוי, שהכהן הגדול יפנה עורף כביכול להוריו, ולא ישתתף (כלל או בקרבת מקום) בהלווייתם?
והתשובה היא, שהכהן הגדול, איש הרוח הפנימי, ממשיך את דרך הוריו בחיים של רוח. מוסיף מצוות ומעשים טובים, מעלה את נשמתם במקדש, ובכך מלמד אותנו שהחיים ממשיכים בחיי הרוח הנצחיים גם כאן בעולמנו. החיים ממשיכים לא רק בהישארות הנפש בעולם הבא, כי אם גם בהמשכיות המצוות והמעשים הטובים כאן בעולמנו.
אמור מעתה – המתים אינם מהללים י-ה, אך הנפטר 'לא מת', וכוחותיו המוסיפים לחיות בעולמנו – מהללים עוד ועוד.
אנחנו קודש למענך
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
איך עושים קידוש?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך לקשור את הסכך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
