ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אהבה ממבט שני

בית מדרש חגים וזמנים ל"ג בעומר שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשע"ח

אהבה ממבט שני


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

שבת אחת, בדקות שטרום ותיקין, בעודי מתהלך ברחובות תקוע המתחדשת, הגעתי למסקנה: הדבר הטוב ביותר שאפשר להביא לאדם, זו מפה. בהמשך הדרך, בהסתבכי בהתאמת הרחובות לשרטוטים על המפה, הגיע ההמשך: החסד הגדול יותר הוא בנתינת מקרא למפה.
הרחובות אותם רחובות, הרגליים אותן רגליים, רק הקשר בין מראה עיניים להלוך נפש נוצר. התמונה מובנת גם לעיני השכל. שני דברים דרושים לכך: מפה ומקרא. המפה היא חצי הדרך. החצי הגדול אולי, אבל ללא היכולת לקרוא אותה, לעולם לא תביא אל היעד.
אדם הנקלע לספריית ענק סינית, נמצא בינות למאגרי ידע עצומים, אך ללא המפתח. רק כשילמד את שפת הספרים יוכל לגשת לאוצר ולהתעשר בו. הסימנים הגרפיים ללא מובנם לא יועילו לו – ואולי אף יזיקו להבנתו הטבעית הנוצרת מהבטתו במציאות לכשעצמה, ללא נסיונות התיווך באמצעות הספרים.
סיני שייקלע לספריה וילמד את התייר את שפת הספרים העתיקה, ייתכן שלא יבין מאומה בתוכנם, אולם בכך נתן בידו את האפשרות לדעת את כולם לפני ולפנים. הוא פתח בפניו את השער. ואם הסיני הזה מכיר את הספרים, הוא ילמד אותו גם את הדקויות, המובנים הכפולים והרמיזות שיש במאגר העצום שלפניו. הוא יכניס אותו בסוד העניינים.
התורה ממפה את העולם, והסוד הוא המקרא. עולם עצום מלא עומד סביבנו, ודרך משקפי התורה אפשר להבין מה נמצא פה: מה מקומו של כל דבר, מה גובר על מה, למה נועד כל דבר, מה קשור למה ואיך כל זה קשור זה לזה, ולמקור, ליעד.
מהו איש, מהי אשה, לשם מה מתקשרים, איך; מה עניינו של עולם, של עמיו, של עם עולם, פרטיו וסביביו; מהם החיים, לשם מה נועדו, מה תוכנם, לפניהם ואחריהם; מיהו האדם; איך בורא עולם מנהיג את עולמו ואיך אנחנו משתלבים בכל זה ומתאימים את עצמנו לאופן פעולת העולם ועוד. כל השאלות, מהקיומיות ביותר ועד לאלו העולות בפי ילדים. הכל בא על מקומו בשלום.
אבל תורה ללא סוד כגוף בלא נשמה. שום דבר לא יחזיק מעמד בלי קשר לה', וגם תורת ה' – מבלי ממד העומק האלוקי שלה – תידלדל בסוף, תזדלדל, תישנא ותיעזב על ידי רוב העם. לאחר אלפיים שנות הרדמה מלאה, מתעורר העם מהניתוח ומתחבר מחדש לחיים. והתורה כבר לא שם. את אלוקים שבחיים הוא חווה, והתורה לא מהווה כבר מתוות דרך באיזור החדש אליו הגיע. הוא לא יעזוב את אלוקים בשביל התורה.
התורה תצטרך להתעורר. הגבר קורא, הלומדים למדו לילה שלם בגופי תורה, ונשמתה פרחה, נתנה דין לפני כסא הכבוד וצריכה לשוב לגוף ולהחיותו. לא ברעש גדול תעשה זאת. בלחש, בדממה, בשאגת ארי מהוסה, בקבלת המציאות אל תוך זרועותיה, בהנפתה על כנפי חסידות אל על, בראיה למרחוק של השחר העולה לאטו.
השמש מפציעה. האור שוטף את הכל, מגלה הכל באור חדש. יש המסתנוורים ומבכרים להמשיך בפינה חשוכה, יש היוצאים לאלומת האור מבלי שניקו את בגדיהם לפני כן, ויש המביטים לכל דבר באספקלריית אור חדש שהאיר, אור המשמח עולמו אשר ברא, בלמדו אותו את הא'-ב' של המציאות הגלויה-עלומה, בגלותו לעולם כולו את אשר לפניהם.
הצללים מתגלים כדמויות שמעברן השני בוהק אור גדול, המסכים נחשפים כמווסתי תאורה המצילים את העולם מסנוור, הבורות מופיעים כנותני תנופה לעליה שבהמשך הדרך. ויותר מכל: החיים חוזרים לתורה. תרי"ג האיברים ותאיהם מתחברים לגוף שלם, חי ופועל. עץ הדעת שב ומגלה את עץ החיים. השמן שב לרחף על פני המים.
הרעיה שבה לאהוב.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il