^ 1.. כיוון שהיא תלויה בזמן מילוי הלבנה, למנהג אשכנז מיום ג' עד אמצע החודש, ולמנהג ספרד מיום ז' עד אמצע החודש, לפיכך נשים פטורות ממנה, וכ"כ מ"א ומ"ב תכו, א. ובחכמת שלמה הקשה, שאין היא תלויה בזמן אלא במצב הלבנה, שאי אפשר להודות עליה אלא בזמן מילואה, כדוגמת פירות שמתחדשים באילנות שמברכים עליהם שהחיינו בעת חידושם. ואפשר לחלק, שברכת שהחיינו היא ברכה על התחדשות הפירות שאינה תלויה בזמן מסוים אלא במצב הפירות, ואילו ברכת הלבנה תלויה כולה בזמן, שהזמנים נקבעים על פי הלבנה. וע"ע בהליכות ביתה טז, י, ובהערות. והמנהג שלא לברך, והמ"ב הזכיר את פירוש השל"ה, שכתב בשער האותיות אות ק', שנשים נמנעות מלברך ברכה זו מפני שפגם הלבנה נגרם על ידי חטאה של האשה שהתחילה בחטא אדם הראשון, ומפני הבושה נשים נמנעות מלברך על חידושה של הלבנה. ואע"פ שאח"כ תקנו חטאן בכך שלא חטאו בחטא העגל, ונמשך הפגם בגלל הגברים, ועל כן ניתן ראש חודש לנשים שיהיו משמרות אותו יותר מהאנשים, מכל מקום האשה היתה הסיבה הראשונה לפגם הלבנה, ולכן מפני הבושה נמנעות מלברך על חידושה. אמנם המאירי כתב עפ"י הגמ' בסנהדרין מב, א, שנשים חייבות בה, ומפני שאינן יודעות את הנוסח הארוך, יכולות לצאת בנוסח קצר. ועי' בערוה"ש תכו, יד. ובכה"ח תכו, א, כתב שטוב שישמעו הברכה מאיש.
^ 2.. לדעת החיד"א, נשים מברכות על נטילת לולב, וכ"כ זכור לאברהם, והובאו דבריהם בכה"ח יז, ד, ותקפט, כג. וכ"כ ברב פעלים ח"א סו"י יב, לעניין לולב. וכן נהגו במשפחת הרב עובדיה הדאיה ז"ל. וכ"כ הרב משאש בשמש ומגן ח"ב עב, ג, שרשאיות לברך. לעומת זאת, לפי השו"ע אין מברכות, ועי' ביבי"א ח"א לט-מב, וח"ה מג, שחיזק מאוד את מנהג השו"ע שלא לברך, והזכיר שיש מפוסקי אשכנז שהורו שלא לברך, ומהם החכם צבי והדברי חיים. ע"כ. ועי' לעיל ב, ח, 9. ועיין בפניני הלכה סוכות ה, ו.
^ 3.. עי' שו"ע תרע, א. מ"ב ד. והמנהג הרווח להקל, וכך שמעתי מהרב אליהו זצ"ל. וכן מבואר בפניני הלכה זמנים יא, יא.
^ 4.. עפ"י התוס' סוכה לח ב, למדו כמה אחרונים שנשים חייבות לומר הלל בחנוכה, כי אף הן היו באותו הנס, ואף הן צריכות להודות עליו, וכפי שחייבות בהלל בליל פסח, וכ"כ בתורת רפאל או"ח עה, התעוררות תשובה ובנין שלמה ח"ב סג. אבל לדעת רוה"פ, וכ"כ הרמב"ם הל' חנוכה ג, ו, נשים פטורות מאמירת הלל בחנוכה, מפני שהיא מצווה שתלויה בזמן. ואפשר לבאר שנשים יוצאות ידי מצוות הודאה בהדלקת הנרות. וכן מסתבר, שכן במשך דורות רבים, מרבית הנשים לא ידעו לומר הלל, וקשה לומר שהיו חייבות ולא קיימו את חובתן. אלא שכל מה שקשור לסדר התפילה בבית הכנסת, שהוא תלוי בזמן, אינו מחייב נשים, ומה שהן חייבות בהלל שבליל פסח, מפני שהוא חלק מליל הסדר שנאמר בבית, וגם נשים חייבות בו מהתורה, וכל מה שתקנו לגברים תקנו גם לנשים. ועי' בהליכות ביתה ח, ה, ובהערות.
כתב הרמב"ם הל' חנוכה ג, ו, שכיוון שאשה פטורה מאמירת הלל, אינה יכולה להוציא גברים שהם חייבים לאומרו. וכך לכאורה הדין גם בהלל בראש חודש, וכך משמע ממ"א תכב, ה. אולם כתב בבאו"ה תכב, 'הלל', שהואיל והלל בר"ח הוא ממנהג ולא מחיוב, לכאורה אשה יכולה להוציא איש, שמעיקר הדין שניהם פטורים.
^ 5.. מהתורה אפשר לצאת ידי המצווה בזכירה פעם אחת בשנה, ולכן המצווה אינה תלויה בזמן. אלא שלדעת רבים, כיוון שנשים אינן נלחמות אינן מחויבות לזכור את מחיית עמלק. והחולקים סוברים, שבמלחמת מצווה הן חייבות, והרדב"ז (על הרמב"ם מלכים ז, ד) פירש שהן חייבות לספק מים ומזון. ואף שלרוה"פ נשים פטורות, לכתחילה עדיף שיצאו ידי כולם. ועי' בפניני הלכה זמנים יד, ז, 9.
נחלקו הפוסקים בשאלה, מה בדיוק חיוב המצווה מהתורה. מהרא"ש משמע שהחובה מהתורה לשמוע את הפרשה מספר תורה כשר, ואילו מהרמב"ן משמע שזו תקנה מדברי חכמים. וכן יש מחלוקת אם צריך מהתורה לקרוא במניין (עי' פניני הלכה זמנים יד, 7). ולכאורה נראה, שאם חכמים הם שתקנו לקרוא את הפרשה במניין ומספר תורה, הרי שזה בכלל קביעת הזמן לקרוא בשבת שלפני פורים, וכיוון שתקנת חכמים תלויה בזמן, נשים פטורות ממנה, וגם לדעה שנשים חייבות בזכירת עמלק, יהיו חייבות לזכור בלא ספר תורה. וכ"כ כה"ח תרפה, ל, בשם ספר לימודי ה' וער"ה ב.
לפיכך, לכתחילה ישמעו במניין, ואם לא - מוטב שיקראו להן בספר בלא מניין, ואם לא - מוטב שיקראו את הפרשה מחומש. ואמנם יש מהאחרונים שכתבו, שאין מוציאים ס"ת עבור נשים, וכ"כ בשו"ת קנין תורה ז, נג, והליכות ביתה ט, ח. אולם לא מובן מה הבעיה בהוצאת ס"ת, שהרי מעיקר הדין מותר להוציאו כדי ללמוד בו. וכן נהגו בקהילות אשכנז להוציאו עבור קריאת נשים, כמובא במנחת יצחק ט, סח. וכן כתב בתורת המועדים ב, יג.
מקריאת שאר שלוש הפרשיות שקוראים בחודש אדר, שקלים, פרה והחודש, נשים פטורות, שהן תלויות בזמן. ואמנם לסוברים שפרשת פרה מהתורה, כמובא בשו"ע תרפה, ז, אולי נשים חייבות, שכן מהתורה אין לה זמן קבוע. אבל כתב במ"ב תרפה, טו, שלדעת הרבה אחרונים היא מדרבנן, וקבעו זמנה באדר, ולכן נשים פטורות ממנה.
^ 6.. בטורי אבן מגילה ד, א, כתב, שחיוב הגברים ממה שנאמר במגילת אסתר, שנכתבה ברוח הקודש, וחיוב זה חל רק על הגברים כמצווה שהזמן גרמה, ואילו חיוב הנשים רק מפני סברת "אף הן היו באותו הנס", וזהו חיוב מדברי חכמים בלבד. ולכן לבה"ג ור"ח, אשה אינה יכולה להוציא איש.
^ 7.. יש מהאחרונים שפירשו את השו"ע תרפט, א-ב, שסובר שאשה יכולה להוציא גבר, וכך הלכה (ברכ"י רעא, א; מאמר מרדכי תרפט, ב). ולדעת רוב האחרונים אין לאשה להוציא איש, וכ"כ הלבוש, א"ר תרפט, ב, פר"ח א, ערך השולחן ג', חקרי לב, דה"ח. וי"א, שכך גם דעת השו"ע להחמיר (פמ"ג א"א ד; ועי' כה"ח תרפט, יד). ויעויין בפניני הלכה זמנים טו, ז, 6-7.
^ 8.. בקרבן נתנאל (על הרא"ש מגילה פ"א ד, אות מ) כתב סברה מחודשת, שאשה אינה יכולה להוציא נשים רבות. והביאו בשעה"צ תרפט, טו. אולם נראה שכוונתו להחמיר לכתחילה, כי שם בשעה"צ טז, כתב שלדעה העיקרית חיוב נשים כגברים. ובהליכות ביתה (פתח הבית כה) כתב בשם רשז"א (הובא בהליכות שלמה יט, הערה ד), שקשה על הקרבן נתנאל, והסיק שהדין עם הרב טיקוצ'ינסקי שכתב בלוח ארץ ישראל שאשה יכולה להוציא נשים רבות. והסברה של הדעה שבקריאה לנשים אין מברכים, מפני שחוששים לדעה הסוברת שאין מברכים ליחיד, ונשים נחשבות כיחיד (כה"ח תרפט, יט). ודעת רוב הפוסקים שאין לחוש לזה כלל, ועי' בפניני הלכה זמנים טו, ז, 8.
^ 9.. ליחו"ד ה, לד, גם נשים שבבית, מחויבות לומר הלל בברכה בליל פסח קודם התחלת הסדר, כמו שהגברים נוהגים לאומרו בבית הכנסת, משום שהוא נאמר על הנס. וזה על פי מנהג ספרד כמובא בשו"ע תפז, ד. אולם למנהג הרמ"א, אין נוהגים לאומרו בביהכ"נ. וגם למנהג ספרד, יש אומרים שאין לאומרו ביחיד, וכ"כ בבית יהודה. ולפי"ז גם נשים שנמצאות בביתן לא יאמרוהו. למעשה, כיוון שהוא ספק דרבנן, הלכה כמיקל, ונשים פטורות מאמירת הלל לפני ליל הסדר. ועי' במקראי קודש הררי ג, הערה יח, ועי"ש בהערה יט, שנשים רבות לא ידעו לקרוא, ולא יתכן שחייבום לאומרו כשהן לבדן בבית.
^ 10.. בגמ' פסחים קח, א, אשה אצל בעלה לא צריכה הסבה, אבל אם היא אשה חשובה צריכה הסבה. וכ"כ בשו"ע תעב, ד. (והטעם, שאם הישיבה דרך חירות בהסבה אינה מבטאת תחושת חירות פנימית, אין בה תועלת. ולכן גם תלמיד אצל רבו אינו מסב בלא רשות). ויש דעות מהו גדר אשה חשובה - שאינה כפופה לבעלה או שהיא עשירה או מיוחסת או שאין בעלה מקפיד עליה. וכתב הרמ"א, שכל הנשים שלנו נקראות חשובות, אלא שנהגו להקל ולא להסב על פי דעת הראבי"ה הסובר שכיום, שאין רגילים להסב בסעודות חשובות, אין צריך להסב בליל הסדר. ולמעשה, ראוי שכל הנשים מכל העדות ישתדלו להסב, מפני שאין נוהגים לסמוך על דעת ראבי"ה. וכ"כ כנה"ג, וכה"ח כח. וכן נוהגות נשים רבות מיוצאות אשכנז. אלא שאם לא הסבו, אינן צריכות לחזור לאכול ולשתות, שדין הסבה מדרבנן, ויש סוברים שהן פטורות או מפני שאינן חשובות או כי נהגו כראבי"ה. ועיין בחזו"ע סי' יד. מ"מ נראה שבאכילת כזית מצה שחיובו מהתורה, ראוי לנשים הרואות עצמן נכבדות להחמיר ולא לסמוך על שיטת הראבי"ה. (הערה זו הובאה בפניני הלכה פסח טז, 9).
^ 11.. עפ"י הריטב"א אפשר לברך גם לפני או אחרי חודש ניסן, וכך דעת רוה"פ, ובדיעבד אפשר לסמוך עליהם, כמובא בפניני הלכה ברכות טו, ח. ואם כן ברכה זו אינה תלויה בזמן. וגם לסוברים שהיא תלויה בזמן, על פי טורי אבן מגילה כ, ב, אין זה נקרא תלוי בזמן, כי הוא תלוי בהופעת הפרחים, שמופיעים בניסן, ועל כן קבעו חכמים זמן הברכה לניסן. וכ"כ בהר צבי או"ח א, קיח, וחזון עובדיה עמ' ח', והליכות ביתה יג, כג.