ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
אם ברכת המזון מן התורה, איך אמרו שמשה תיקן ברכת הזן ויהושע תיקן ברכת הארץ ודוד ושלמה תיקנו ברכת בונה ירושלים?
חיובה. חייב אדם לברך אחר אכילת מזון, שנאמר כאן: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (ברייתא בברכות מח ב; רמב"ם ברכות פ"א ה"א). נחלקו תנאים אחר איזו אכילה מברכים ברכת המזון - רבן גמליאל אומר: כל שהוא משבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל מברך אחריו שלש ברכות של ברכת המזון (משנה ברכות מד א ורש"י, ותוספתא שם פ"ד ובבלי שם לז א), שנאמר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וגו' אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם וגו' וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (דברים ח ח-י). ואם כן, החיוב "וברכת" מוסב על כל האמור למעלה (גמרא שם מד א). וחכמים אומרים: אינו מברך אלא על לחם, שהוא מחמשת מיני דגן - חטים ושעורים וכוסמים ושבולת שועל ושיפון. ש"וברכת" אינו מוסב אלא על הכתוב שלפניו, "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם", ולא על הכתוב אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וגו', ש"ארץ" שכתוב במקרא שלאחריו - ארץ אשר לא במסכנת וגו' - הפסיק הענין (גמ' שם ורש"י, ועי' במשנה שם דעת רבי עקיבא). הלכה כחכמים (רמב"ם ברכות פ"ג ה"ב, ועי' טור ושולחן ערוך רח א).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
65 - בישולי גויים
66 - ברכת המזון
67 - מצות אהבת ה'
טען עוד
ברכת הארץ.כל שלא אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה" בברכת הארץ, לא יצא ידי חובתו (ר' אליעזר בברייתא ברכות מח ב; רמב"ם פ"ב ה"ג; טוש"ע שם ב), לפי שראה יהושע את משה רבנו שחמד להכנס לארץ, וגם האבות חמדו להכנס לשם ולהיקבר שם, וכיון שזכה הוא להיכנס לשם תיקן בברכת הארץ "ארץ חמדה" (שבלי הלקט השלם סי' קנז; בית יוסף שם). וצריך שיזכיר בה ברית ותורה (נחום הזקן ור' יוסי בברייתא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שעל ידי הברית ניתנה הארץ לאברהם, שבפרשת מילה נאמר: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ (בראשית יז ח), ואף בזכות התורה ירשו ישראל את הארץ, שנאמר: לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ (דברים ח א. רש"י ברכות שם), ונאמר: וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וגו' בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ (תהלים קה מד- מה. ירושלמי ברכות פ"א ה"ו).
בגר נחלקו ראשונים: לדעת רבנו תם (בתוס' בבא בתרא פא א ד"ה למעוטי) אינו יכול לומר "שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה וכו'", שהרי הגרים לא נטלו חלק בארץ, ולכן ידלג תיבות אלו. אבל דעת הר"י (בתוס' ב"ב שם) והנמוקי יוסף (שם) שגר יכול לומר "שהנחלת לאבותינו וכו'", שבאברהם נאמר: כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ (בראשית יז ה), ואמרו בירושלמי (בכורים פ"א ה"ד): לשעבר היית אב לארם, מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים. וכן פסקו הטור והשולחן ערוך (קצט ד. וכן דעת רוב הראשונים).
ברכת בונה ירושלים. מטבע ברכה זו לא ניתקנה בבת אחת, אלא דוד תיקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", ושלמה תיקן "על הבית הגדול והקדוש" (ברכות שם). צריך להזכיר מלכות בית דוד בברכה זו (טוש"ע קפח ג), וכל שלא אמר מלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו (גמ' שם מט א; רמב"ם שם ה"ד; שו"ע קפז ד), ומחזירים אותו (שו"ע שם), שעל ידי דוד נתקדשה ירושלים (רש"י שם), ועוד שהיא מעין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד (רמב"ם שם) 1 .
זימון
גדרו. שלשה שאכלו כאחת - פת - חייבים לזמן (משנה ברכות מה א; רמב"ם ברכות פ"ה ה"ב; טוש"ע או"ח קצב א). זימון זה הוא להזמין יחד לצירוף ברכה בלשון רבים, כגון "נברך" (רש"י שם). וענין הזימון שהוא דרך אזהרה והתראה להתעורר לברכה - ברכת המזון - מתוך כוונה (מאירי ברכות שם), והוא ריבוי שבח וגדולה להשי"ת שמזמנים ומתרים זה את זה ומתוועדים יחד להודות לו ולשבחו על שפע טובתו, כמו שנאמר: וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו (תהלים לד ד), והוא מפני כבוד הבורא כשהם מתחברים ומתרים זה לזה לברכו ומשום ברוב עם הדרת מלך (ארחות חיים ברכת המזון סי' לא וכלבו סי' כח). בזוהר (בלק קפו ב) אמרו שההזמנה היא כדי להמשיך הקדושה ולסלק הסטרא אחרא.
המצטרפים לזימון.
עם הארץ אין מזמנים עליו (ברייתא ברכות מז ב). וכתב המאירי (שם) שאין טעם הדבר משום שעמי הארץ אינם בני תורה, אלא מפני שאינם מתנהגים כראוי, ובדרך שיהא ראוי לתלמידי חכמים להתחבר עמהם ולשבת בקבע בסעודה שלהם, אבל יכולים עמי הארץ לזמן לעצמם אם היו שלשה. וכתב רב האי גאון (הובא ברשב"א ובשיטה מקובצת ברכות שם ובאשכול הוצאת רצב"א ח"א עמ' 47) שבימינו אין החכמים נזהרים בדבר זה ומקילים בו, וכן כתבו התוספות (חגיגה כב א ד"ה כמאן בשם ה"ר אלחנן) ותוספות רבי יהודה החסיד ותוספות הרא"ש (שם) והשולחן ערוך (קצט ג), ועוד, שמזמנים בזמן הזה אפילו על עם הארץ גמור, מפני שחוששים לאיבה, כדי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו. וכן כתב המאירי שלא נאמרו דברים אלו אלא באותם הימים שהיו נזהרים מלישב במעמד עמי הארץ, אבל מימות התלמוד ואילך לא ראינו מי שהקפיד על כך, ואפילו עם הארץ שאינו יודע לענות מזמנים עליו. ור"י (בתוס' חגיגה שם) נתן טעם שאנו מזמנים היום על עם הארץ , לפי שלא כל הרוצה ליטול את השם להחזיק עצמו לתלמיד חכם שלא לזמן על עם הארץ בידו ליטול, ואין אנו מחזיקים עצמנו לתלמידי חכמים לענין זה, ולפי זה פירש הדרישה (שם אות א) שאותה שאמרו שלא יהא כל אחד בונה במה לעצמו, הכוונה היא להיפך, שלא יהא כל אחד מחזיק עצמו לתלמיד חכם ויפרוש מההמון.
מי שהוא רשע בפרהסיא, וכל שכן מומר, ודאי אין מזמנים עליו, שאינו עדיף מעם הארץ בזמן התלמוד (מגן אברהם שם ס"ק ב), ואין לחוש בהם שמא יפרשו מדרכי צבור, שכבר הם פורשים מבלי זה (מחצית השקל שם).
המברך. הגדול - בחכמה (רמב"ם פ"ה ה"ט; שו"ע הרב רא א; משנה ברורה שם ס"ק א) - שבמסובים מברך לכולם (ברכות מז א; רמב"ם פ"ה ה"ט; טוש"ע רא א). אבל כתבו התוספות (ברכות מז א ד"ה והלכתא ע"פ גמרא שם מג א) והראבי"ה (סי' קכד) והראב"ד (בהשגותיו למאור סוף פ"ו) והטור והשולחן ערוך (שם) שרשאי הגדול לתת רשות לקטן לברך, שלא ניתן לגדול אלא מפני כבודו, אבל לא שחובת הברכה מוטלת על הגדול.
במה דברים אמורים שהגדול מברך, כשאין שם אורח, אבל כשיש שם אורח הוא מברך (רמב"ם פ"ז ה"ב; טוש"ע רא א), שכן אמרו (ברכות מו א): בעל הבית בוצע - מברך ברכת המוציא - ואורח מברך, כדי שיברך לבעל הבית (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), כי בעל הבית חפץ בכך ומוחל על כבודו כדי שיברכו אותו (ראבי"ה שם). וכתב הלבוש (רא) שכל דין קדימת גדול, מכיון שהוא מדיני דרך ארץ, בימינו אין מקפידים בזה, כדי שלא יבואו לריב עם בעל הבית לומר לו זה הגון וגדול, אלא בעל הבית נותן לזמן למי שירצה במקרה בעלמא, בלי שום הקפדת גדול או קטן, הגון או אינו הגון. אבל הכף החיים (ס"ק ג) כתב שבני ספרד מקפידים גם היום, וגם האחרונים לא הביאו את דברי הלבוש להבדיל בין ימינו לזמן קודם. אף בקדימת אורח כתב בשאלת יעב"ץ (ח"א סי' עד) שהדברים אמורים בימיהם שהמזמן היה מברך ברכת המזון וכל האחרים היו יוצאים בברכתו, אבל בימינו שנוהגים שכל אחד ואחד מברך לעצמו ואינם מתכוונים לצאת בברכת המברך, אין דין קדימה לאורח.
היה שם כהן, והוא שוה בחכמה עם שאר המסובים, מצוה מן התורה להקדימו שהוא יברך, כמו שהוא קודם לכל דבר שבקדושה (רי"ף ברכות שם ורא"ש סי' כ ע"פ גיטין נט ב; טוש"ע רא ב). אם הכהן מוחל על כבודו ונותן רשות לישראל לברך, רשאי (תשובת מהר"ם בר"ב דפוס פראג סי' קז והובאה במרדכי מגילה סי' תא; סמ"ג עשה כז; טור רא ומגן אברהם שם ס"ק ב). אם הכהן אינו חכם כהישראל, אף על פי שגם הוא תלמיד חכם, הישראל הגדול קודם לו, ומכל מקום טוב שימחל הישראל החכם על כבודו ויקדים את הכהן לברך (שו"ע הרב שם ג ומ"ב ס"ק יב ע"פ רמ"א בשו"ע קסז יד). היה הכהן עם הארץ אסור להקדימו לחכם ישראל (רי"ף ורא"ש ברכות שם ע"פ מגילה כח א; טוש"ע שם). כשאין שם כהן, ויש לוי, נחלקו ראשונים אם יש לו בברכת המזון דין קדימה לישראל (עי' טור רא וב"ח שם), וטוב להקדימו לישראל אם הם שוים בחכמה (שו"ע הרב שם ומ"ב ס"ק יג) 2 .
____________________________________________
מתוך ע' ברכת המזון, כרך ד, פרקים א, ב, ד, ה
2 מתוך ע' זמון, כרך יב, פרקים א, ח, י
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך להתכונן לחגים?
אנחנו קודש למענך
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
האם מותר לפנות למקובלים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
