ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו, כדי שיזכרו היהודים לעולם הנסים הגדולים שעשה להם השם יתברך ביציאת מצרים.
דיני המצוה, כגון זמן שחיטתו ביום אימת, (שם נ''ח.) ושהוא נשחט בשלש כתות בעזרה, (שם ס''ד.) וכי דוחין שבת עליו, (שם ס''ה:) ודיני מנוייו, וקריאת ההלל עליו, ותקיעת חצוצרות, ויתר פרטיה מבוארים במסכת פסחים. (עי' רמב''ם הלכות קרבן פסח א', י''ב).
ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית. והעובר עליה במזיד ולא עשה פסח, חיב כרת. בשוגג אינו מביא קרבן, לפי שזה הוא אחד משלשה חטאים שבזדונן כרת ואין בשגגתן חטאת, והן זה, מגדף ומבטל מילה.
מצוה ה-שחיטת הפסח
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
5 - מצות קדוש החדש
6 - מצוות שחיטת הפסח
7 - מצוות אכילת בשר הפסח
טען עוד
ויש לעיין מהו גדר מצווה זו, האם סגי במה שיישחט הפסח על ידו ויוצא בכך יד"ח דומיא דשחיטת קרבן עולה וכדומה שהבעלים מקיימים את מצותן במה שהביאו קרבן שנשחט וקרב על ידי הכהנים, או בעינן שייחשב כאילו הוא בעצמו הביא את הפסח דומיא דמצוות אכילת מצה שהמצווה היא שכל אחד ואחד יעשה אותה בעצמו .
ובפרט יש להסתפק כן אחרי שמצינו בדברי הרמב"ם - והחינוך שהלך כדרכו בעקבותיו - שמנו את מצוות שחיטת הפסח ומצוות אכילת הפסח לשני מצוות נפרדות , וחזינן מדבריהם שמצוות שחיטת הפסח אינה ככל מצווה של הבאת קרבנות שהאכילה והשחיטה נמנו למצווה אחת, ואם כן יש לעיין מהו חיובו ואחריותו של בעל הקרבן במצווה זו של הבאת הפסח שרובה אין הבעלים מקיימה בעצמו.
עוד יש לעיין לפי דברי הרמב''ם והחינוך דשחיטת הפסח היא מצווה בפני עצמה, האם מצוות שחיטת הפסח דרמיא על כל אחד ואחד היא מצווה היא חלק ממצוות הקרבן, והיינו שהיא דין מדיני הקרבנות כמו זריקת הדם והקטרת אימורים, או שמא היא חלק ממצוות קרבן הפסח, והיינו שהיא מצווה שתלויה בבעל הקרבן וכמו דין אכילת הפסח ואיסור נותר דרמו עליה דבעל הקרבן והם בעיקרם קשורים למצוות הבאת הפסח.
עוד יש לעיין בזה, דהנה חקרו האחרונים האם לקרבן פסח יש דין של קרבן יחיד או דין של קרבן ציבור, דבתוס' ביומא (ו: ד"ה אמר) איתא דפסח אינו קרבן ציבור אלא שקבוע לו זמן ובא בכנופיא, אבל בספר גבורות ארי (שם) ועוד חלקו על זה וס''ל דפסח הוא קרבן ציבור .
ולפי זה צריך עיון עוד מהו גדר מצוות שחיטת הפסח שמנה כאן החינוך, דאם נימא דפסח הוא קרבן יחיד יש לחקור כנ''ל מהו גדר החיוב על כל יחיד כיוון שאין כל יחיד ויחיד שוחט, ואם נימא דהוא קרבן ציבור יש לעיין מהו גדר חיוב זה, דהא ודאי בעי' שכל יחיד מישראל ישתתף בקרבן זה.
ועי' בחינוך כאן שכתב דהמצווה היא ''לשחוט ביום ארבעה עשר בניסן בין הערבים שה תמים זכר בן שנה'', ומשמע דעיקר קיום מצווה זו היא השחיטה בלבד, אבל עי' במנחת חינוך כאן (אות א') שכתב דעיקר המצווה היא לאו דווקא השחיטה אלא ההקרבה עד זריקת הדם, אבל בספר פתי מנחה (לגר''מ גיפטער) כאן דקדק מלשון החינוך שכתב בהמשך דבריו ''וענין המצוה הוא, שמתקבצים אנשים מישראל לחבורות ולוקחין מן השוק או מביתם גדי אחד או שה תמים...'', שחלק מקיום מצווה זו הוא ההפרשה ולקיחת השה, ודברים אלו אינם רק הכשר מצווה בעלמא אלא חלק מהמעשה מצווה ממש, ''דאף דההפרשה היא רק הכשר למצוות קרבן פסח כיוון דְמֶפָרֵש קרא לזה ההכשר יש לזה תורת מצווה בעצם'' ולא הוי הכשר מצווה בעלמא כבנין הסוכה או הכנת המצה שאינם חלק מעצם המצווה דכיוון שהכשר זה מפורש הוא ה''ז חלק מהמצווה עצמה.
ונראה לומר דנחלקו הראשונים במצווה זו בשאלה יסודית, והיא האם שחיטת הפסח היא בעיקרה חלק מחיובי קרבן פסח, דהיינו שבעיקרה מצוות שחיטת הפסח היא דין מדיני הקרבנות וכמו שמצינו בכל קרבן, או שמצוות שחיטת הפסח היא מצווה ממצוות היחיד הנוהגות בפסח שעיקרן תלויות בחג הפסח וכמו מצוות אכילת הפסח והמצווה לאכול ממנו נא, דהחינוך שמנאה למצווה בפני עצמה ס''ל שהוא דין מדיני הפסח דרמיא על כל אחד ואחד, וכן ס''ל כתוס' שקרבן פסח הוא קרבן יחיד ולא קרבן ציבור, ולכן מצוות השחיטה היא מצווה דרמיא אקרקפתא דכל אחד ואחד.
והנה נחלקו האחרונים במי שנשחט הפסח בעבורו מבלי שעשה שליח, דהמנחת חינוך כתב (כאן אות כ''ב) דבכה''ג אפשר דאינו פסול וזה לשונו: "גם גוף דין זה דנשחט הפסח שלא בשליחות אינו ברור דאפשר כיוון דנעשה המעשה והרי שחוט לפניך אפשר דאינו פסול" וכך כתב באו''ז (הל' פסח סימן רכ''ד צויין כאן במנחת חינוך החדשים) דבדיעבד קרבן פסח כשר אף אם לא עשהו שליח כיוון דזכות הוא לבעלים שישחטוהו עבורו, ודלא כנודע ביהודה שפסל בלא עשה שליח לשחטו אף בדיעבד.
אבל עי' באור שמח (הל' מקוואות פ''א אות י''א) שכתב וזה לשונו: ''ולכן הנני מפרש, דבאמת השחיטה כשירה בפסח בלא שליחות, רק דגבי שחיטת קדשים מצווה בבעלים…. רק דאפילו אם שחיט אחר מקיים מצות שחיטה הבעלים מדין שליחות, אבל כי שחיט בלא שליחותו אע"ג דלא קיים מצות ושחט בכ"ז אין הקרבן פסול, ויצא ידי חובתו, רק דמחוסר מצות שחיטה בבעלים, כן נראה. וכמו דאם לא סמך הקרבן כשר, כן אם לא נשחט על ידי בעלים או על ידי שלוחו גם כן כשר הקרבן.'' הרי דלדעת האור שמח יש בקרבן פסח שני דינים נפרדים, מצד אחד יש מצוות דרמיא אגופיה דכל אחד ואחד לשחוט את הפסח ומצוה זו אינה מדיני הקרבן אלא בעיקרה היא דין מדיני הפסח דרמיא אקרקפתא דגברא, ומאידך יש את המציאות של קרבן פסח והוא שאם הקרבן פסח של הבעלים נשחט כהלכה אף שנשחט בלא שליחות והבעלים לא קיים את המצוה עדיין יש לו דין קרבן פסח וזהו דין מדיני הקרבנות.
אנחנו קודש למענך
איך מותר להכין קפה בשבת?
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד אמונה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך עושים קידוש?
לבדוק את החמץ שבלב
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
