ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו, שנקבע בנפשותינו מיום עשותו שבסבתו תבא לנו מחילת העון והברכה והשלום אחרי כן, ועל כן לזכר זה הדבר נצטוינו שלא לעשות בו דבר בכלים המכנים להשחתה, וזהו הברזל שכורת ומכן תמיד לשפך דם. וכבר הקדמתי לך בתחלה כי האדם נפעל כפי פעלותיו, ומחשבותיו הולכות לעולם אחרי מעשיו, על כן ראוי לנו לעשות דמיונות הפעלות כפי כונת הדברים. והסכל המבהיל השומע דברים אלה לא ידע ולא יבין.
דיני המצוה, כגון מהיכן היו מביאין אותן האבנים שבונין בהן המזבח, שאמרו ז''ל (מדות פרק ג' משנה ד') כי מן בתולת קרקע או מן הים הגדול היו מביאין אותן, ודין אם נגע ברזל באבן אחר שנבנית במזבח אם פוסלת הכל או היא לבדה פסלה, ומה שאמרו ז''ל (שם) כשמלבנין את המזבח פעמים בשנה שלא ילבנוהו בכלי שיהא בו ברזל כדי שלא יגע הברזל באבן, ויתר פרטיה מבוארים במסכת מדות. (הלכות בית הבחירה פ''א).
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות, והעובר עליה ובנה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש, לוקה.
מצווה מ'- שלא לבנות אבני המזבח גזית
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
41 - שלא לבנות אבני גזית
42 - שלא לפסע על המזבח
43 - מצות דין עבד עברי
טען עוד
ויש לברר בלאו זה האם האיסור הוא איסור במעשה הבנין- שאסור לבנות את המזבח מאבן שהונף עליה ברזל או שהאיסור הוא בהנפת הברזל על האבן - בין שהיא קבועה במזבח ובין שהיא מיועדת לבנין המזבח דאם הוא דין בבנין עצמו הרי שהוא בעיקרו נאמר דוקא לאלו שעוסקים בבנין.
עוד יש לברר, מתי חל האיסור, האם הוא חל רק על מה שהוא כבר מזבח או על מה שמיועד להיות מזבח ואף אם זה עדיין לא נבנה ולא חל על זה שם מזבח, האם צריך שיקדיש את האבנים או שאף בלא זה כל שבסופו של דבר הוא בונה את זה למזבח ה''ז עובר אף שבשעה שהניף על זה ברזל לא היו האבנים מוקדשות.
ויעויין ברמב''ם (פ''א הי''ד-י''ז מהל' בית הבחירה) 1 שמבואר שישנם ב' דינים בענין זה, והם האחד הוא שצריך שיהיו אבני המזבח אבנים שלמות וילפינן לה מקרא ד''אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' '' (דברים כ''ז, ו') 2 והשני הוא שיש איסור לבנות את המזבח מאבן שנגע בה ברזל. ואיסור זה ילפינן מקרא דלא תבנה אתהן גזית (שמות כ' כ''ב) ובנוסף לדין זה ילפינן מהמשך הפסוק ד''כי חרבך הנפת עליה ותחלליה'' שאם נגע ברזל במזבח, אבן זו פסולה למזבח לאחר שהאבן קדושה בקדושת מזבח. והדברים פשוטים.
ועתה יש לעיין בענין זה, האם לאו דלא תבנה אתהן גזית ועשה דאבנים שלמות הם שני ענינים נפרדים דמחד גיסא צריך שיהיו האבנים אבנים שלמות ומאידך יש איסור להניף ברזל על האבנים א''ד דשני מצוות אלו מגדירים זא''ז, וכמו שמור וזכור דשבת שאם עבר על שמור עבר גם על זכור וכן הכא כל שהניף ברזל על האבן ה''ז כבר חיסרון ב''אבנים שלמות'' וזה האופן היחיד שעל ידו יכול לעבור על לאו דאבנים שלמות.
ועי' משנה למלך (הל' בה"ב, פ"א, הט"ו) שהביא את קושית הבאר שבע דאיך בנו המזבח והאיך יתכן במציאות שבנו את המזבח בלי שום פגימה, וכתב הבאר שבע ליישב דאפשר לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן חולין ואז מותר עדיין לשפות אותם בברזל לבין לאחר שהוקדשו.
ומבואר דדעתו דאיסור ד''לא תניף עליהם ברזל'' אינו אלא באבנים שכבר הוקדשו למזבח, אבל באבנים שלא הוקדשו אף שהונף עליהם ברזל מותרים למזבח.
וכ' ע''ז המשל''מ ''וזה אינו נראה כלל דהאיסור אינו בשעת הנפת הברזל כי אם בשעת הבנין כדכתיב לא תבנה אתהן גזית'' ע''כ.
דברי המשל''מ מחודשים ביותר דנראה שדעתו שזה שהאיסור הוא בשעת הבנין ולא בשעת הנפת הברזל מכריח ג''כ שהאיסור הוא בין הוקדשו האבנים בין לא הוקדשו והוא דבר חידוש, אבל זה שהאיסור הוא דוקא בשעת הבנין ולא כשמניף ברזל על המזבח כשהוא בנוי הוא מפורש ברמב''ם שכתב ''והבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש-לוקה, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" וכן בחינוך כאן (מצווה מ') שכתב ''והעובר עליה ובנה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש, לוקה''.
ואם כן לפי דברי הרמב''ם והמשל''מ אם הניף ברזל אחר שנבנה המזבח לא עבר בלאו כיון דהאיסור הוא על המעשה בנין אבל כיון שנבנה שוב אין בזה איסור והוא חידוש גדול.
ואף שוודאי שעל ידי שמניף ברזל ה''ז מחלל את האבנים 3 והם פסולות מכל מקום לכו"ע לפי דברי הר''מ והבנת המשל''מ ולא יהיה בזה לאו כיון שהם כבר נבנו 4 .
ואם כן לפי זה איסור זה, הוא איסור ודין בבנית המזבח דאסור שיהיה בנינו באופן זה וכל שכבר נבנה המזבח ה''ז שוב אינו יכול לעבור באיסור זה. וכיון שאיסור בבנין הוא, בין הוקדשו האבנים בין לא הוקדשו ה''ז עובר וכמה שכתב המשל''מ.
אמנם עי' בספר תורת הקודש (סימן ז') שביאר שיש שני איסורים בדבר, האחד הוא לאו דידן הנלמד מקרא ד''לא תבנה אתהן גזית''(שמות כ, כב) והוא איסור במעשה הבנין ואת השני ילפינן מקרא דכתיב גבי מזבח דהר גריזים והר עיבל (דברים כ''ז ה') והוא קרא ד''לא תניף עליהם ברזל'', וזהו איסור אף אם האבן כבר בנויה במזבח 5 .
ועכ''פ היוצא לדברינו לפי הבנת המשל''מ ברמב''ם שאינו עובר אם פוסל בזמן שהוא כבר מזבח. והוא מחודש ובפרט דקרא בהדיא כתיבא "לא תניף עליהם ברזל'', והוא מובא להדיא להלכה בגמ' בפ"ד דע"ז (נב:) גבי אבני המזבח ששקצום אנשי יון וגנזום בית חשמונאי דאמרי' התם ''היכי נעביד נתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא ננסרינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא'' הרי להדיא שיש איסור לא רק בשעת בנין. ומכל מקום הרמב''ם לא מנאו ולא הביא פסוק זה להלכה 6 .
ולולי דברי המשל''מ נראה לבאר דיסוד האיסור דלא תבנה אתהן גזית הוא שלא לבא לידי מצב שבו המזבח בנוי מאבני גזית, ואיסור זה הוא בין שבונה את המזבח מאבני גזית ובין שפוסל את אחד מאבני המזבח עם ברזל דסו''ס עכשיו המזבח בנוי מגזית אמנם משמעות ד' הרמב''ם שכתב הבונה דוקא לא משמע כך והשי''ת יאיר עינינו בתורתו ויצילנו משגיאות.
מצוה מא. שלא לפסע על המזבח
שלא לעלות על המזבח במדרגות כדי שלא יעשה פסיעות גסות בעלותו, שנאמר (שמות כ', כ''ג) ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו. אלא כשהוא עולה שם מהלך בנחת וביראה, עקב בצד גודל, וכן נאמר במכלתא (יתרו שם).
משרשי מצוה זו, מה שכתבנו במצוה הקודמת לה, לקבע בנפשותינו יראת המקום וחשיבותו, ועל כן הזהרנו שלא לנהג שם קלות ראש בשום ענין. והכל יודעין שהאבנים לא יקפידו בשום בזיון, שאינן רואות ולא שומעות, אלא כל הענין לתת ציור בלבנו ביראת המקום וחשיבותו וכבודו הגדול, כי מתוך הפעלה הלב נפעל, כמו שכתבתי.
דיני המצוה, כיצד עושין הכבש כדי שלא יבואו לעבור עליו בלאו זה, וצורתו וכל ענינו, מבוארים בפרק שלשה ממדות. (רמב''ם הלכות בית הבחירה פ''ב הלכה י''ג)
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות, והעובר עליה ופסע פסיעה גסה על המזבח עד שנגלה ערותו במזיד לוקה, וענוים ישכנו ארץ (תהלים ל''ז, י''א).
^ 1.וז''ל שם הל' יד :''כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן, כסכין של שחיטה-הרי זו פסולה לכבש ולמזבח, שנאמר "אבנים שלמות תבנה, את מזבח ה' " (דברים כז, (ומהיכן היו מביאין אבני מזבח: מן בתולת הקרקע חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובניין ומוציאין ממנו האבנים, או מן הים הגדול, ובונין בהן'' וממשיך הרמב''ם שם בהלכה ט''ז ''כל אבן שנגע בה הברזל-אף על פי שלא נפגמה-פסולה לבניין המזבח ובניין הכבש, שנאמר "כי חרבך הנפת עליה, ותחללה'' (שמות כ''א,כ') הבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש-לוקה, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" (שם); והבונה אבן פגום, עובר בעשה.
ובה' י''ז כתב': "אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל, אחר שנבנית במזבח--אותה האבן פסולה, והשאר כשרות. ומלבנין את המזבח פעמיים בשנה, בפסח ובחג; וכשמלבנין אותו, מלבנין במפה, אבל לא בכפיס של ברזל, שמא ייגע באבן ויפסול''.
^ 2.ועי' במשנה למלך (שם) שהקשה דאם אכן יש עשה ד''אבנים שלמות'' מדוע לא מנה הרמב''ם מצווה זו לעשה מהתרי''ג עיי''ש מה שתירץ.
^ 3.אף שכתבתי אבנים לשון רבים מ''מ ד''ז שנוי במחלוקת דבחילל אבן מהמזבח ע''י ברזל נחלקו רבוותא אם זה מחלל רק את אבן זו וכדאי' ברמב''ם כאן שכ' בהל' ט''ו ''אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל, אחר שנבנית במזבח- אותה האבן פסולה, והשאר כשרות '' והוא מהמכילתא. אבל דעת הגר''א (בפירושו למסכת מידות פ''ג מ''ד) שאם נפסלה אפילו אבן אחד בפסול דגזית ה''ז פסל את כל המזבח. ועי' בספר תורת הקודש סימן ז' שהאריך בענין זה בטוטו''ד.
^ 4.עדיין צ"ב מדוע האבנים נפסלות אם אין עובר עליהן בלאו.
^ 5.עיי''ש שביאר למה לא מנאה הרמב''ם למצווה.
^ 6.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
התלהבות ללא יין
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
איך עושים קידוש?
אנחנו קודש למענך
ארבע כוסות ושלוש מצות
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
