ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
מצוות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם".
וכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".
כל הטעמים הללו להעמיק את כוונת המצוה, ויחשוב בזה לפני ששומע קול שופר, אבל בזמן התקיעות יתן מחשבה אחת אל ליבו והיא - הריני בא לקיים מצוות הבורא יתברך שמו ויתעלה לשמוע קול שופר.
יעזב רשע דרכו
וכתוב (ישעיה, נה, ז) "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו". ואומר שלמה המלך במשלי (יד, יב) "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות". אומר הקב"ה לרשע, מדוע אתה הולך בדרך לא טובה, בא ואוליך אותך בדרך ישרה וטובה - ועל זה נאמר (תהלים כה, ח) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך".
וידוי בראש השנה ובין התקיעות
פסוק אחד אומר (משלי כח, יג) "מכסה פשעיו לא יצליח", ופסוק אחד אומר (תהלים לב, א) "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה", ולכאורה הדברים סותרים. אלא שביום כיפור יתוודה על כל מעשיו ולא יכסה את כל אשר עשה, שזהו יסוד היום הגדול והנורא, אבל בראש השנה צריך להשתיק את הקטגור שלא יעלה שום קטרוגים על עם ישראל ועל כן יש להסתיר את החטאים ואת העוונות כדי שלא יעמוד ח"ו הקטגור לפני הקב"ה ויאמר הנה עם ישראל מודים בפירוש שהם חוטאים, והודאת בעל דין כמאה עדים דמי, וביום ראש השנה עלינו לבלבל את השטן ולהסות אותו ולמנוע ממנו לבל יעלה שום קטרוג על עם ישראל. ומשום כך רק בין התקיעות של מיושב עושים הפסק כדי להתוודות בלחש, לפי שאז מתערבב השטן ואינו מקטרג. כי הוא מפחד שמא תקיעות אלו הם של "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול".
מספר התקיעות
מדאורייתא חייבים לשמוע תשע תקיעות, לפי שנאמר: "תרועה" ביובל ובראש השנה ג' פעמים. ולפני כל תרועה תוקעים תקיעה פשוטה לפניה, ופשוטה לאחריה.
ומנהג ארץ ישראל לתקוע מאה ואחד קולות. שלושים מיושב, שלושים בתפילת לחש של מוסף, שלושים בחזרה של מוסף, עשרה קולות בקדיש 'תתקבל', ותרועה גדולה בסוף התפילה.
ואומר השל"ה הקדוש: אשרי לעדה קדושה שנמצאים בירושלים שבוחרים הדרך המובחר לתקוע תשר"ת תר"ת תש"ת למלכויות זכרונות ושופרות, וכן נוהגים ותוקעים גם כן פעם אחת בישיבה ופעם אחת בלחש, ופעם בחזרה.. ומנהג חשוב הוא.. וכן נוהגים גם כן אנחנו קהל קדוש אשכנזים שבירושלים. ותוקעים שלושים קולות מיושב, ושלושים קולות על הברכות , אחרי 'עלינו לשבח'. ויש שתוקעים עוד עשר תקיעות אחר 'אנעים זמירות'.
התוקע לחולה - התוקע בביתו של חולה או לאשה שרגילה לשמוע תקיעת שופר ולא אמרה בלי נדר - יתקע שלושים קולות ודיו.
כוונה בתקיעות
אומרים משם הבא"ח: מה הדין אם שכרו בעל תוקע, והוא יודע לתקוע כדבעי, והוא אוהב לסלסל בתקיעותיו, ורוצה שישמעו אותו כולם, ולאחר מכן הוא בא ושואל את המתפללים לחוות דעתם על תקיעותיו וגבה ליבו - האם בשמים יאמרו שהציבור לא שמע תקיעות טובות כיון שיצאו מבעל גאוה? ועונה הרב: הקהל שבאו לשמוע קול שופר וכוונתם לשם שמיים, יצאו ידי חובה ויקבלו שכרם, ובעל התוקע שהתכוון שלא לשם שמים יקבל עונשו.
מספרים על אדמו"ר אחד שלימד את התוקע שלו את כוונת התקיעות. והתוקע כתב את הכוונות על פתק והניח זאת לידו. והנה כשהתחיל לתקוע, בא האדמו"ר ולקח לו את הפתק. רמז לו התוקע הכיצד אתקע בלי הכוונות, אמר לו האדמו"ר כבר ברכת, תתקע מהר. והוא התחיל לתקוע בצער ובבכי. לאחר מכן אמר לו האדמו"ר שתקיעותיו עלו בשמים כיון שתקע בשברון לב.
הברכות
כוונה - השומעים יכוונו ליבם לצאת ידי חובה בברכות ובתקיעות, וגם התוקע יכוון להוציא את כל מי ששומע אותו בברכות ובתקיעות.
לשם יחוד קודם תקיעת שופר - קודם הברכות יאמר התוקע את ה"לשם יחוד" כמובא בסידורים, וגם הציבור יאמרו נוסח "לשם יחוד".
ביום הראשון של ר"ה יאמרו "לקיים מצוות עשה של תורה", וביום השני יאמרו "לקיים מצוות עשה" בלבד (נוסח ה"לשם יחוד" מובא במחזור 'קול יעקב' בעמודים תנט - תסז). ונוהגים לעמוד בעת הברכות, ולשבת בעת התקיעות.
היה רב אחד אומר, יש אדם שאינו רגיל לבא לבית הכנסת, וגם בר"ה הוא ממשיך לישון, והנה באה אשתו ומעירה אותו כדי שילך לשמוע קול שופר, והוא קם והולך לשמוע קול שופר. ויש אדם שרגיל כל השנה לבא לבית הכנסת, ובעת תקיעת שופר אינו מכוון לצאת ידי חובה. יוצא שהראשון שבא בשביל לשמוע קול שופר, יצא ידי חובה, ואילו חברו שלא כיון לא יצא ידי חובה (ועיין למש"ב בסי' ס').
"שהשמחה במעונו" בסיום מסכת
מסופר על הרה"ג רבי שלמה לוריא (הרש"ל) שיום אחד עשה סיום מסכת ואמר שברצונו לברך "שהשמחה במעונו" בשם ומלכות, כי אין שמחה לקב"ה אלא כשיושבים ועוסקים בתורה. אמרו לו הרי דבר זה לא הובא בפוסקים, אך הוא אמר אע"פ שלא כתבו זאת אני אברך. וי"א שבאותו רגע מעמד נשפך הסיר של האוכל, וי"א שנשפך על הטבחית שבביתו. אמר הרש"ל, אני רואה שחז"ל ידעו על מה לתקן ברכה ועל מה לא, בואו נעשה סיום בלי לברך 'שהשמחה במעונו'. לעיתים הברכות באות כדי להעלות את המצוה למעלה, ולעיתים אין צורך בזה.
ואין שמחה לקב"ה אלא בשעה שישראל יושבים ועוסקים בתורה. ואומרים חז"ל "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות ב, ד).
סנגוריה על עם ישראל
אנחנו צריכים ללמד סנגוריה על כלל עם ישראל - רבש"ע, ראה כיצד הם מתכוננים לר"ה ובאים לפניך בלב נשבר ונדכה, קמים מוקדם לסליחות ומתפללים אליך. וכשמגיע ר"ה כל היום כולו עסוקים במצוות, בתפילה בקריאת תהלים, בתשליך ועוד.
ואם יבא היצר הרע ויאמר לקב"ה 'בא וראה אדם פלוני שעושה עצמו כעת צדיק וחסיד', מיד אומר לו הקב"ה נמתין ונראה עד ראש השנה. ובר"ה אנו קוראים בפרשת וירא, וכתוב על ישמעאל "כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם" (בראשית כא, יז) - על פי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש"ע מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר והוא משיבם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק. אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דן אותו וזהו באשר הוא שם (עיין ר"ה דף ט"ז, ורש"י על החומש שם). וכך אומר הקב"ה ליצר הרע אני דן את האדם באשר הוא שם.
וכל זה בתנאי שהאדם מתחרט על העבר ומקבל על העתיד.
כיום יש בארץ ישראל מצב קשה הן בגשמיות והן ברוחניות. ואנו אומרים, רבש"ע אל תסתכל על אחרים אלא רק עלינו, שאנחנו מתפללים, קמים לסליחות וכל היום כולו עסוקים בתורה ומצוות ומעשים טובים, ותאמר די לצרותינו. ואנחנו לא רוצים שום ראש ממשלה, אלא רק ה' אלוקינו מלכנו, הוא יושיענו ויגאלנו שנית תשועת עולמים, וישלח לנו את משיח צדקנו. ויהי רצון שהקב"ה יכתבכם ויכתבנו ויחתמנו אתם וכל בני ביתכם וכל יוצאי חלציכם בשנה טובה, שנת חיים ושלום, ברכה וישועה, ותזכו לשנים רבות נעימות וטובות, יראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל, וכן יהי רצון ונאמר אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
