בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • תקיעת שופר
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • מצוה גדולה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

undefined
3 דק' קריאה
מצוה ל'
מצות עשה לשמוע קול שופר בא' בתשרי שהוא ראש השנה, שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם".

מצוה לספר
התרגשות כפולה מילאה את ליבו של הרב הגאון ר' אלעזר רוקח מאמסטרדם זצ"ל. הידיעה כי בתוך ימים ספורים יזכה להגשים את משאלת חייו לעלות לארץ ישראל, התמזגה עם ההתרגשות לקראת היום הגדול - ראש השנה העומד לחול הערב.עם חשכה התאספו הנוסעים היהודים שהיו בספינה להתפלל יחדיו את תפילת החג מתוך התרוממות הרוח, כשהרב עובר לפני התיבה. במהלך התפילה החלו המתפללים להרגיש כי הספינה מתחילה לנוע ולהיטלטל, וככל שהזמן עובר הטלטלות הולכות ומתגברות. אחד הנוכחים עלה לסיפון לראות מה אירע, וכשירד סיפר לכולם כי התחילה סערה ההולכת ומתגברת. לא עבר זמן רב, והספינה החלה להיזרק מצד לצד במהירות. היהודים כדרכם הוציאו ספרי תהילים והתחילו לצעוק לה'. לפתע הגיע אחד המלחים וצעק כי באחד החדרים התחתיים נוצר חור, והמים מתחילים להציף את האוניה. הבהלה הייתה מרובה, והנוסעים התפצלו בין אלה שאיבדו את עשתונותיהם לבין אלה שרצו במהירות למקום החור כדי לסייע בשאיבת המים, ולרוקנם חזרה לים. תלמידי הרב התאספו סביב רבם האהוב ממתינים למוצא פיו שלא חדל לרגע מלהתפלל. לפתע פנה הרב אל שמשו ושאלו עוד כמה זמן נשאר עד עלות השחר. השמש ענה לו כי עוד כשעה יפציע השחר. הרב בשומעו זאת השתלהבו פניו ואמר לסובבים כי הוא מבקש שמיד עם עלות השחר יביאו לו את השופר לתקוע. השמועה פשטה בקרב הנוסעים כי הרבי מתכונן לעצור את הסערה על ידי השופר. מיד עם עלות השחר הביאו לרב את השופר. הרב התעטף בטליתו, ברך בכוונה עצומה את הברכות, ואז תקע בעוצמה את מאה התקיעות. מיד כשסיים את התקיעות הגיע בריצה רב החובל ובישר לנוסעים כי הסערה פסקה והסכנה חלפה.

אחד מתלמידי ר' אלעזר, ר' שמחה בונים מפשיסחא נהג לספר סיפור זה בכל שנה,והיה מסיים בדברים אלו: "הנוכחים חשבו כי הרבי רוצה לתקוע בשופר כדי לעצור את הסערה, ולא היא. הרבי ששמע על המצב הקשה של האוניה, רצה בכל מאודו לזכות לכל הפחות לקיים את המצוה של תקיעת השופר, ולכן ביקש לתקוע ברגע שניתן. ההצלה של האוניה כבר באה ממילא בזכות המצוה".

מצוה להורות
מצוה להורות ל':
מדין תורה אדם חייב לשמוע בראש השנה תשע קולות, הכוללות שלוש תרועות, ולפני כל תרועה ולאחריה תקיעה. אולם ישנו ספק מה כוונת התורה בתרועה, האם הכוונה לתרועה קצרה כפי שאנו נוהגים לכנות תרועה, או למה שאנו קוראים שברים, ושמא לשניהם יחד. על כן יש לאדם לשמוע בראש השנה לכל הפחות שלושים קולות, שכוללים שלוש פעמים תרועה, שלוש פעמים שברים, ושלוש פעמים שברים ותרועה מחוברים, כשלפני כל אחד, ולאחריו, ישמע תקיעה ישרה. בנוסף תיקנו חז"ל לאורך התפילה תקיעות נוספות, כך שסך הכל ישמע האדם מאה תקיעות. חלוקת התקיעות בתפילה מתחלקת באופן שונה מעדה לעדה.

אורך השבר צריך להיות כאורכן של שלוש תרועות, כך ששלושת השברים אורכן יהיה כאורך תשעת התרועות, התקיעה שלפני ואחרי צריכה להיות כאורך הקול שביניהם. ממילא יוצא שאורך התקיעה כשתוקע תשר"ת יהיה ארוך פי שניים מאורך התקיעה כשתוקע תר"ת או תש"ת.

אשה אינה חייבת במצות שופר, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. אולם, אם שומעת בכל זאת הרי היא בבחינת מי שאינוֹ מצוּוה ועושה שגם לו יש שכר על כך. אשה התוקעת בשופר או שומעת מאדם אחר, לדעת הספרדים אין לה לברך את הברכות, אך לדעת האשכנזים יכולה לברך. אולם גם לדעת האשכנזים, אדם שכבר יצא ידי חובתו במצוה, וכעת תוקע לנשים, לא יברך עבורן אלא הן יברכו לעצמן או אשה אחת תברך ותוציא ידי חובה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il