ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך תרומה

תרומה התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
כוחה של המנורה הטהורה
אחד הסיפורים המדהימים המופיעים במדרש מלמד על כוחו הגדול של המקדש וכליו. על ההשפעה העצומה שלהם על בני-אדם. על ההשפעה שהייתה להם על בוגד יהודי מושחת ביותר בשם יוסף משיתא, ועל מה שקרה לו בעקבות מגע של רגע עם המנורה בזמן חורבן הבית השני.
וכך מספר המדרש: בשעה שביקשו שונאים להיכנס להר הבית, פחדו הרומאים להיכנס למקום שנאמר עליו "הזר הקרב יומת". הם זכרו את כל הכהנים הגדולים שנכנסו אל קודש הקודשים שלא בטהרה ומצאו בו את מותם.
אמרו הרומאים: ייכנס יהודי תחילה לבזוז את בית המקדש, נראה שאין בו סכנה, יחלל את קדושתו, אחר כך ייכנסו הרומאים. אבל גם היהודים הבוגדים ששיתפו פעולה עם הרומאים לא העיזו להיכנס אל הקודש. ראה טיטוס שהוא צריך לעשות מעשה, והבטיח כי מי שייכנס ראשון ייקח לעצמו את הדבר הראשון שהוא מוציא. מכל הבוגדים לא נמצא אחד בעל חוצפה כמו יוסף משיתא. הוא היה היחידי שהתפתה ונכנס אל הקודש. הוא נכנס בעזות מצח והוציא לעצמו את מנורת הזהב, את המנורה הטהורה.
כשראו הרומאים את המנורה הטהורה, את יופיה ואת הדרה, מיד הם שכחו את דברתם וכדרכם בקודש חזרו בהם מההבטחה. הם אמרו לו: "אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו". תשאיר לנו את המנורה ותיכנס שנית ליקח לעצמך משהו אחר.
כאן קרה משהו – יוסף הבוגד לא מסכים להיכנס שנית. הרומאים לא היו רגילים שיסרבו לפקודותיהם, והם ניסו תחילה לשכנעו בפיתויים רבים. הבטיחו לו שיגבה לעצמו את המכס במשך ג' שנים ועוד הבטחות שונות, ולא קיבל. אמר יוסף משיתא: "לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה?" מה עשו הרומאים? הכניסו אותו בתוך חמור של חרשים והיו מנסרים בו. והיה יוסף משיתא מצווח ואומר: "ווי! אוי! אוי שהכעסתי לבוראי!" (בראשית רבה פרשה סה ד"ה כב).
אמרו חכמינו במדרש, שעליו ועל כיוצא בו נאמר "וירח את ריח בגדיו" – אלה הבוגדים השפלים ביותר, שכאשר הם נפגשים עם הקודש הם מתעוררים לתשובה. ראו מה עשתה המנורה לבוגד נקלה. מגע של רגע אחד עם המנורה הטהורה הפך את לבו המתועב של הבוגד, עד שבמקום לצעוק מכאביו מהמסמרים הננעצים בבשרו, צועק יוסף משיתא: "ווי! אוי! אוי שהכעסתי לבוראי".

מהי צניעות?
חכמינו בגמרא (בבא מציעה מב ע"א) אמרו: תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְדָבָר שֶׁאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ". תָּנוּ רַבָּנָן, הַהוֹלֵךְ לָמֹד אֶת גָּרְנוֹ, אוֹמֵר, "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ". הִתְחִיל לָמֹד אוֹמֵר, "בָּרוּךְ אַתָּה הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה" . מָדַד וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ, הֲרֵי זוֹ תְפִלַּת שָׁוְא, לְפִי שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה לֹא בְדָבָר הַשָּׁקוּל, וְלֹא בְדָבָר הַמָּדוּד, וְלֹא בְדָבָר הַמָּנוּי, אֶלָּא בְדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר, "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ".
על-פי עצה זו נבנה המשכן. בתוכו היה זהב וכסף, אך בחוץ הוא כמעט לא נראה. בחוץ היה מזבח העולה, שהיה עשוי נחושת. היו עמודי הנחושת של החצר וכדו' וכיסוי מיוחד כיסה על המשכן בשלוש יריעות שונות. מלבדם היה עמוד ענן שהסתיר הסתר על הסתר את שולחן הזהב, מנורת הזהב ומזבח הזהב.
כך גם קודש הקודשים היה לפני ולפנים. סמוי לגמרי מכל עין. בתוכו היה ארון שהסתיר בתוכו עוד שני ארונות זהב, זה בתוך זה, ועליהם מונחת גם כפורת זהב וכרובים מזהב. הכול סמוי וחסוי. חשאיות מוחלטת. רק כהן גדול ביום כיפור רואה את הארון. אבל את הלוחות – אין מי שרואה כלל.
דבר זה נלמד מהלוחות הראשונים, שניתנו ברוב עם ובפרסום גדול ושלטה בהם עין המון אדם – ואז מיד אחר כך נעשה העגל, מה שהביא אף לשבירתם של הלוחות. ואילו הלוחות השניים, שניתנו בקול דממה דקה ביום כיפור, בצנעה, לא שלט בהם עין היצר הרע ונשארו בקיומם עד היום.
הדבר הזה הוא נצרך דווקא בבית המקדש. שהוא המקום שממנו הקדוש-ברוך-הוא משפיע ברכה לעולם. כך היה בתחילת מלכותו של שלמה המלך, שהייתה הברכה מצויה בכל בגלל בית המקדש. "אֵין כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה: וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה: וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹקִים בְּלִבּוֹ: וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה (מלכים א י).
עד כמה הברכה הייתה גדולה אפשר ללמוד ממה שאומר שלמה בספר קהלת (פרק ב ד-ו): "נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי". שואל רש"י בשם המדרש: איך היה יכול שלמה לנטוע בארץ ישראל "כל פרי"? הרי כל ארץ מגדלת פירות אחרים. ותירץ: שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ, איזה גיד הולך אל כוש – ונטע בו פלפלין. איזה הולך לארץ חרובי – ונטע בו חרובין. שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר (תהלים נ) "מציון מכלל יופי" לכך נאמר "עץ כל פרי".
בגלל הברכה הגדולה הזאת היה קודש הקודשים כולו סמוי ולא היה נכנס בו אלא מי שעינו טובה, הוא הכהן הגדול, בן בנו של אהרון הכהן טוב העין, שנאמר עליו "וראך ושמח בלבו".
לא הייתה בו שום מידה של קנאה חלילה במשה. כך כל בניו ממשיכי דרכו נכנסים לקודש הקודשים בעין טובה – "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם". ובדרך זו ראוי לכל בר-ישראל לנהוג, להסתכל על האחר רק בעין טובה, רק בהסתכלות המשתתפת בטובתו ובשמחתו של האחר, ולא בצרות עין.

"וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם, בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ",
וכל מי שמסיר את הבדים מן הארון עובר בלאו, "לא יסורו ממנו". נשאלת השאלה הבדים האלה לכאורה היו מיותרים, שכן כשבאים להרים את הארון לא היו צריכים את הבדים, מכיון שברגע שהיו נוגעים בארון היה הארון נושא את נושאיו ומרים את כולם, (בדי הארון זה המוטות שאיתם נשאו את הארון) אם כך מדוע באמת לא להסיר את הבדים?
אבל בכל אופן היו צריכים את הבדים. שמא יאמר אי מי, כיון שהארון נושא את נושאיו ארים את הבדים להראות לכולם את הנס הגדול הזה שהקב"ה עושה עמנו ניסים ונפלאות שהארון מרים את נושאיו, זה אינו,
אלא חובה היה להשאיר את הבדים בפנים כדי ללמד מוסר את כל כלל ישראל. הנה בד ועץ מחוברים לארון, וברגע שהתחברת לארון הקודש - תמיד תהיה מחובר בו ולא תתרחק ממנו, ושמא תאמר אני למדתי אצל החכם זה מספיק לי וכבר אוכל לזוז ממנו, התשובה היא לא! , אלא "בטבעות הארון יהיו הבדים" - תמיד יהיו מחוברים לארון! מחוברים לשכינה ולקדושה כל הזמן, כי כמה שאדם מחובר יותר לתלמידי חכמים, הוא מחובר לקדושה יותר ויותר. וכשעם ישראל מתאחד ומתלכד בפני בורא עולם, "כנוס את כל היהודים" - כשכולם מתפללים, התפילה שלהם מתקבלת, הצום שלהם מתקבל, הזעקה שלהם והאחדות הזו שבאה מכל כלל ישראל כאחד - זה מתקבל, ואז "ליהודים היתה אורה".
שלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח..."
הביטוי 'כפתור ופרח' מציין דבר שחוזר על עצמו מספר פעמים. מקור הביטוי הוא בפרשתנו, בה נכפל ביטוי זה כמה וכמה פעמים. ובאמת צריך להבין: מדוע התורה כופלת? אלא, המנורה הטהורה רומזת לכלל ישראל, באופן טבעי אין אורכם של הקנים שווה, אחד ארוך הוא ואילו השני - קצר.
אך עם זאת על כולם נאמר "כפתור ופרח" ללמדנו את היחס הנאות בין אדם לחבירו. שלא יתגאה אחד על חבירו ויאמר: "אני חשוב יותר ממך". על כלל ישראל נאמר: "כפתור ופרח", לומר שכולם שווים לפני המקום

שות הרב הראשי סימן צד חיוב נתינת מתנות עניים בימינו
מדוע המשקים הדתיים לא נותנים מתנות עניים, כגון: פאה, לקט וכד'?
שמעתי כי יש המורים להקל, מכיוון שבימינו אין העניים מגיעים לשדות, הרי זה כעין "משילכו הנמושות" וכפסק השו"ע יו"ד סי' של"ב.
מהדין חייבים לקיים את כל המצוות התלויות בארץ: תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני, מעשר עני וכן לקט, שכחה ופאה. כך נוהגים בכל המשקים והקיבוצים שומרי התורה ומצוות. אמנם, בענין פאה, כיון שהעניים אינם באים לשדות שהם מרוחקים ממקום ישוב, הוי כאילו מחלו העניים1. בכל אופן, במקום שיש עניים, יש חיוב להשאיר פאה וכן לקט.

סימן צט גיוס בנות לצבא
א. האם חל איסור להשתייך לכל מסגרת צה"לית כלשהי, כולל נח"ל או מורה חיילת, או שהוא חל רק על המסגרות הצה"ליות הרגילות?
ב. האם פסק הרבנות הראשית הינה הוראה כללית בלבד, אך יש מקום לרבנים ומורי הוראה, המכירים בת פלונית באופן אישי, להתיר לה ללכת לצבא, או שזה פסק ללא יוצא מן הכלל?
ג. אם אכן יש רשות לרבנים להתיר גיוס לצה"ל באופן פרטני, האם כוח זה קיים בידי כל רב ומורה הוראה, או רק בידי הרבנים הראשיים?
מועצת הרבנות הראשית לישראל בכל התקופות, כולל בראשות הרה"ר הקודמים, אסרו גיוס בנות בכל צורה שהיא1, ואין בידי רב או מורה הוראה בישראל לשנות פסק זה, כי אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו, אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין2.
ומסופקני אם בימינו מועצת הרבנות הראשית לישראל יכולה לבטל את דברי הרבנים שקדמו לה.

סימן ק שירות לאומי לבנות
ראשית, רצוני להודות לכבודו על התשובה בענין שירות בנות בצה"ל, בו הרב האיר את עיני כי שירות בנות בצבא נאסר כבר על ידי הרבנים הראשיים הקודמים. כעת רציתי לדעת, מה דעת הרבנות הראשית לישראל לגבי שירות לאומי לבנות, האם גם זה אסור?
שירות לאומי כחובה נאסר בזמנו גם ע"י הרבנים הראשיים לישראל הקודמים1.

סימן קא גידול עיזים בארץ-ישראל ושמיעת דברי קודש בדיר
בימים אלו אנו עומדים לפני הקמת דיר עיזים ביישובנו. אנו מקווים לשווק את חלב העיזים הידוע כבריא וכבעל תכונות מרפאות.
א. האם מותר לגדל בהמה דקה בארץ-ישראל, וזאת בהתחשב בעובדה שהיא לא יוצאת למרעה (מסיבות כלכליות), והקמת הדיר תגרום לגידול במקורות התעסוקה ביישוב, מה שיתרום ליישוב הארץ?
ב. באיזה אופן מותר לשמוע בדיר קלטות של שירי קודש ודברי תורה?
עיין בספרו של הרב פרנק שו"ת "הר צבי" שדן באריכות בזה. ועיין בספר "עיר הקודש והמקדש" של הרב טיקוצ'ינסקי2, שניהם נטו להקל בזה, וכן נהגו בדורות האחרונים. אם אין בדיר סרחון - מותר לדבר שם בדברי תורה אם יש סרחון ואין לו מקור - מותר לפזר ריח טוב, ואז ללמוד שם5.

מרדכי חי – אביהם של ישראל
סיפרה הרבנית ימין : כאשר בננו הרביעי נולד, בי"א באדר, רצינו מאוד שהרב יהיה סנדק. בנוסף, היה לנו חשוב מאוד להתייעץ אתו בעניין שמו של הילד, כמו שעשינו עם הילדים האחרים. פנינו אל הרב והוא הציע שנקרא לילד מרדכי. אני קצת התאכזבתי, כי תמיד חיפשתי שמות מיוחדים, אבל אם הרב אמר מרדכי, לא הרהרתי אחריו. ואם הוא יהיה סנדק, עוד יותר טוב. סמוך לברית הרב אמר להוסיף את השם חי, כך שהשם יהיה מרדכי חי. זה לא כל כך הסתדר לי. לא הבנתי מה הצורך להוסיף את השם חי, אבל עשינו כפי שהרב אמר. כמו שידעתי ממקרים קודמים, לפעמים אני לא מבינה מיד מה הייתה כוונת הרב, ומגיע רגע שהכול מתבהר. ולפעמים אני לא ממש מבינה, אבל סומכת על הרב שיש סיבה טובה לדבר.
בראש השנה הרב היה מברך את בעלי ואת הילדים ביציאה מהתפילה. פעם ראיתי שאת מרדכי חי הוא ברך באריכות והתעכב בברכה. משום מה זה מאוד הטריד אותי. כעבור זמן הלכתי לרב ושאלתי למה הוא התעכב בברכה, ממש בכיתי ושאלתי מה לא בסדר, מה הבעיה. הוא חייך אלי את החיוך הטוב והמאיר שלו ואמר לי: מי אמר שמשהו לא בסדר? לפתע מרדכי חי, שהיה אז בן שנתיים, שם את ידו על ראשו של הרב ועשה כאילו הוא מברך. הרב צחק ואמר: אולי הוא יברך אותי? עברו שנים, אבל התמונה הזאת נשארה בראשי.
בצוק איתן הבן שלנו היה פצוע אנוש, הפצוע הראשון. פתאום נפל לי האסימון וקלטתי למה הרב קרא לו מרדכי חי, ומדוע ברך אותו באריכות. הרב ראה למרחוק. הרופאים אמרו לנו להתכונן לגרוע מכל, אבל ב"ה מרדכי חי יצא מסכנה וחזר לעצמו. הרגשתי שהרב נתן לנו צידה לדרך.

דירה בעליונים
סיפרה אישה: רצינו מאוד דירה מסוימת, אבל מכיוון שהמחיר שלה היה גבוה מאוד, הפסקנו לחלום עליה. הבנו שאין באפשרותנו להשיג אותה, והמשכנו לחפש דירות אחרות. יום אחד, אחרי זמן רב של חיפושים ללא מוצא, הלכתי לציון של הרב זצ"ל והתפללתי שם על דירה. ביקשתי מהקב"ה שיעזור לי בזכות הצדיק שנמצא כאן. והפלא היה גדול, כי באותו יום ממש לאחר התפילה בציון התקשר אלי בעל אותה דירה יקרה ושאל האם אנחנו עדיין מעוניינים בדירה שלו. התברר שהוא ירד משמעותית במחיר, כך שיכולנו להרשות לעצמנו לקנות את הדירה. ממש הרגשנו את הסיוע מלמעלה של הרב.
קרויים חיים מספרת הגברת לדרברג: בננו הגדול חש לא בטוב. הוא קיבל טיפול רפואי, הופנה לבית החולים "קפלן", אך ללא הועיל. הכאבים לא פסקו. לנו כהורים בוודאי היה קשה לראות את בננו בכך ועשינו כל שלאל ידינו כדי להקל מעליו. במקביל התפללנו, נתנו צדקה, קראנו תהילים - אך הכאבים נמשכו.קצת לפני חצות הלילה, לאחר שנוכחתי כי אף פעולה רוחנית עדיין לא עזרה, הסתכלתי על תמונת מורנו ורבנו עטרת ראשינו מרן הרב אליהו זי"ע, המצויה אצלי בפלאפון, והתחננתי מקירות לבי: אנא ה', בזכות מורנו, שהיה ידיד נפשו של אבי זצ"ל - עזור לנו! ביקשתי מהקב"ה מזור לילד, שב"ה נולד בזכות תפילות הרב זצ"ל והדרכתו.
והנה חלפו דקות מועטות, והתבשרתי כי הכאבים שהיו - כלא היו. הפלא היה, שעוד באותו לילה הוא שוחרר הביתה, ישתבח שמו. בהילולת הבן איש חי רבנו יוסף חיים, שבננו קשור בשמו - אודה לה' שנוכחנו כי צדיקים במיתתם קרויים חיים.
לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. מרדכי חי בן ברכה יהודית יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. שלמה בן לאה. שולמית בת צביה . שלום בן טאוס . מלכה רג'ינה חיה בת שמחה תמר ורות בנות אורנית ר' חנוך בן רבקה
לרפואת ר' חיים בן שמחה
שבת שלום



עוד בנושא תרומה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il