ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת לאה
קיבלתי שאלה שנראית כמאפיינת את תחושתם של רבים משומרי המצוות, ומפאת חשיבותה אביאה במלואה:
"כאדם שמשתדל לקום כל בוקר ולכוון את מעשיו לתיקון עולם, שמרגיש שעבודתי חשובה ביותר לביטחון ישראל, כבר שנים שאני חש שהתפילה היא גורם מפריע לתיקון העולם שלי... במקום לבוא בבוקר ולעשות דברים גדולים אני נאלץ לחפש את המקום הנכון ו'לבזבז' כשעה לפחות (כולל התארגנות וכו') של תפילה. נראה שהרב אילעאי עופרן הצליח לבטא במילים את תחושתי, ואני מצרף את דבריו:
'אני מאלו הנוטים לחשוב שרוב הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן, דומות להפליא לאתגרי הדורות הקודמים, וחביבה עליי הנחייתו של החכם באדם שלא לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה. ולמרות זאת נראה לי שמעולם לא היה מצבנו כה קשה - התפילה, זו הקבועה והיומיומית, זו שההלכה שבידינו דורשת להתפלל בציבור שלוש פעמים ביום, פשוט הולכת וגוססת. יעידו על כך בתי הכנסת הרבים הפועלים רק בשבתות, ובתי הכנסת הרבים לא פחות שבימי חול מגרדים בקושי מניין אומרי קדיש ופנסיונרים. יעידו על כך כאלף עדים עלוני השבת המציפים אותנו, חלקם עיתונות סוג ג', דלים בתורה ועשירים ברכילות ופרסומות - הכול כשר כדי להפיג את השעמום שבשעתיים של תפילה. שעתיים שעבור רוב באי בית הכנסת הן הזמן היחיד בשבוע שבו הם פוקדים אותו. יעידו על כך התינוקות הקטנטנים שהובאו לבית הכנסת בשבת בבוקר במטרה מוצהרת "לתת לאמא לישון", מתוך מחשבה כנה שמבין שתי ההפרעות האפשריות ההפרעה לתפילה היא הפחות חמורה.
אם מישהו מבחוץ, חייזר או תייר, היה נוחת בבתי הכנסת שלנו בכל מועד בשנה מלבד יום כיפור או יום העצמאות (שני הימים היחידים שעוד באמת "קדושים" בעינינו), לא היינו מצליחים לשכנע אותו שמה שהוא רואה מול עיניו זו תפילה. רעש הדיבורים, ערימות העיתונים וצעקות הילדים, היו גורמים לו לחשוב שעובדים עליו.
רוב המורים, הרבנים והמנהלים שפגשתי (ואני בתוכם) עומדים נבוכים נוכח הסוגיה הזאת. לכולם ברור שאי אפשר להפסיק לדרוש ולאכוף את נושא התפילה, אך לכולם גם ברור היטב שככה אי אפשר להמשיך...
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
569 - דבש וחלב תחת הכשר
570 - האם דרוש שינוי בתפילה?
571 - למה קשה לנו להתפלל?
טען עוד
אנחנו, בניגוד לדורות קודמים, מבקשים חיבור. המקצוע שעובר במשפחה מדור לדור פינה את מקומו לזה שמעניין אותי ומביא אותי למימוש עצמי, ואפילו בצבא יש כבר שאלון העדפות, ומנילה, וגיבוש, וריאיון, ו"איפה תרצה לשרת?". אדם שגדל בעולם שבו בכל תחום מעודדים אותו לבקש חיבור וזיקה, קרבה ומימוש, סביר שיחפש זאת גם במרחב הדתי. בשום מרחב של חייו לא הרגילו אותו לתנועה של צייתנות מוחלטת – "תעשה! כי צריך וזהו".
גם עצם הקושי לחוש חיבור בתפילה יומיומית אינו תופעה חדשה. כבר אמר רבי אליעזר ש"העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים", אלא שחז"לינו ניסו להתמודד עם התסכול שבמלמול יומיומי של טקסט שלא בהכרח מדבר אליי. הם הוסיפו לתפילה שירים – פסוקי דזמרא ושירת הים, ברכת השיר ושיר של יום - כל אלו אינם חלק מהתפילה עצמה, אלא ניסיון להוסיף לה מימד של חיבור וחוויה דרך שיר וזמר. את המחסור בתחנונים שתיאר רבי אליעזר, פתרו חז"ל על ידי קביעת התחנון בתום התפילה, ואת האווירה הייחודית של שבת ניסו לתבל דרך הרננות והפיוטים של קבלת שבת.
אך מה עשינו אנחנו לכל אלו? הפכנו גם אותם למלמול ליבוביצ'יאני. "לכו נרננה" הפך ל"לכו נמלמלה" ושירת הים כבר מזמן אינה זמר הלל קולח אלא מלמול קשה כקריעת ים סוף. באמירת התחנון הארוך בשני וחמישי אין הרבה תחינה לה', מלבד התחנונים שהקטע הכל כך ארוך הזה ייגמר כבר. אותן תוספות שנועדו לשמור על התפילה מחסרונותיה, הפכו לאתגרים הכי גדולים שאיתם היא מתמודדת. אפילו מצווה כקריאת שמע הפכה מקריאה בקול בראש חוצות, לעוד קריאה מהסידור.
אני מרבה להתפלל במוסדות חינוך - מכינות, ישיבות ובתי ספר, מנייני נוער ותנועות נוער, וכל פעם מחדש חורה לי מאוד. המצב גרוע ומדאיג וחוששני שאנו מתקרבים לדילמה מטרידה מאין כמותה - אם יחול שינוי משמעותי בנוסח, באופי או במנהגי התפילה שלנו, אנחנו עלולים חלילה לפגוע ואף לאבד מסורת יהודית חשובה ועתיקה. אך באופן פרדוקסלי, אם לא יחול שינוי משמעותי כזה בדחיפות, אנחנו עלולים חלילה לפגוע ולאבד את אותה מסורת יהודית חשובה ועתיקה'".
הקדמה למענה
העיסוק בתפילה חשוב ומאתגר, ודבריו הנוקבים של הרב אילעאי, רבה של קבוצת יבנה, מעוררים לדיון. אומנם יש להודות, הדיון אינו פתוח. אין אפשרות שבסיומו נחליט לשנות באופן מהותי את סדר התפילה.
המבקרים את סוג הדיון הזה מכנים אותו אפולוגטיקה, כלומר גישת הגנה על המסורת, שאינה מנסה לברר את האמת האובייקטיבית אלא יוצאת מתוך הנחה מוקדמת שהיא צודקת. אכן, אנחנו מאמינים שהמסורת צודקת ומיטיבה לשומריה, ושעלינו להתעמק בתקנות התפילה ומנהגיה ולגלות את המשמעויות הרבות שצפונות בה, שהולכות ומתגלות מדור לדור לפי האופי המיוחד של כל דור. ולאור זאת לעיתים על פי כללי ההלכה דגשים משתנים, ובדרך כלל מנהגי רשות הפכו לחובה, אבל לעיתים גם מנהגי חובה הפכו לרשות או התבטלו. שכן התפילה מורכבת מיסודות של חובה דאורייתא, סביבם תקנות חכמים וסביבן מנהגים שמקובלים בכל ישראל או בעדות מסוימות, והמשקל ההלכתי של כל חלק וחלק שונה, ובשעת הצורך אפשר לדון על כל חלק לפי משקלו.
הנושאים לדיון סביב התפילה
תחילה צריך לאבחן את המצב: א) האם מעמד התפילה בימינו נחלש לעומת העבר הרחוק בימי חז"ל? ב) לגבי איזה אחוז מהקהילות נכון התיאור הכואב של הרב אילעאי? ג) מה התהליך שמתרחש בדור שלנו ביחס לתפילות – כפי הנראה יש שמתחזקים ויש שנחלשים, מה מאפיין את אלה ואת אלה?
מכאן נמשיך לשאלות עמוקות יותר: ד) האם תפילת החובה במניין כפי הנהוג ארוכה מדי לשומר מצוות בן ימינו, ובאה על חשבון ערכים חשובים אחרים כדוגמת לימוד תורה, עבודה מכובדת וזמן איכות עם המשפחה? או במילים אחרות, האם לפי המנהג כיום מפרים את הזהרת חכמים שחששו ל"טירחא דציבורא" (ברכות יב, ב)? ה) האם לבני דורנו, שרבים מהם מלומדים, קשה לכוון תוך כדי קריאה מהירה בכל חלקי התפילה? ו) האם לצעירים, שמוחם התרגל בעזרת האמצעים האלקטרוניים לזרימת מידע חזותי בקצב מהיר, קשה יותר להתרכז בתפילה, ומה הפתרון הנכון לכך? ז) במידת הצורך, מה מותר לקצר? ח) האם לבני דורנו יש קושי מיוחד בתפילה במניין, וכיצד צריכים המתקשים לנהוג על פי ההלכה? ט) האם רצוי שתתקיים תפילה במוסדות החינוך או עדיף שהילדים יתפללו בהדרכת הוריהם?
מצב התפילה והמניין בימי חכמים
נתחיל בסעיף הראשון. כפי הנראה בכל הדורות עניין התפילה היה מאתגר, וכפי שאמרו חכמים על "דברים שברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם" (ברכות ו, ב), ומפרש רש"י: "כגון תפילה שעולה למעלה". וכן עולה מדברי חכמים, שתיקנו לקרוא בשני וחמישי בתחילת פרשת השבוע, כדי להכין את הציבור לקראת הפרשה. אולם מכיוון שהיו יהודים רבים שבמשך כל השבוע לא התפללו במניין, ונקראו "יושבי קרנות", תיקנו שיקראו גם במנחה של שבת (בבא קמא פב, א, לרש"י ורא"ש).
וכן למדנו (מגילה ב, א) שרבים מיושבי הכפרים לא היו מגיעים לבית הכנסת אפילו בפורים, וכדי שיקיימו את מצוות קריאת המגילה, תיקנו שיקראו להם את המגילה בימי שני או חמישי הסמוכים לפורים, שבהם הם ממילא היו באים כדי למכור את מרכולתם. וכן למדנו (מגילה כא, ב) שהיו יהודים שבמשך כל השבתות איחרו כל כך לתפילת שחרית של שבת, עד שמעולם לא שמעו את תחילת קריאת התורה, ולכן הוצרכו לתקן שכל עולה יברך לפני עלייתו, כדי שידעו הכול שמברכים לפני הקריאה. והיו יהודים שבמשך כל השבתות לא הצליחו להישאר עד סוף התפילה ויצאו לפני סיום הקריאה בתורה, וכדי שיידעו שמברכים אחר הקריאה בתורה, תיקנו שכל אחד משבעת העולים יברך בסיום עלייתו.
המצב בדור האחרון
ביחס לשאלות ב' וג', עליי לציין שלפי חווייתי האישית מצב התפילה בציבור סביר. במקומות שבהם חייתי - בירושלים, בבית אל ובהר ברכה, רבים פוקדים את בתי הכנסת בכל ימות השבוע (בהר ברכה יש שישה מנייני שחרית בימות החול). אומנם יש מן המתפללים הקבועים שמתלוננים על אריכות התפילה ועל הקושי לכוון. כמו כן ידוע שיש בתי כנסת שבהם רגילים לפטפט בתפילות השבת.
כפי הנראה יש קהילות שונות, וחשוב לבדוק את התהליכים שמתרחשים בבתי הכנסת השונים בעשרות השנים האחרונות. הבדיקה צריכה להיות במקומות שבהם הציבור הדתי נשאר במקומו, כך שבית הכנסת התרוקן או התמלא לא מחמת הגירה, אלא מחמת תהליכים פנימיים שאירעו בלבבות המתפללים. אודה למי שיוכל לשלוח לי עובדות מהמתרחש במקומו.
בשבוע הבא בעז"ה אתייחס לדיון העקרוני.
לתגובות: [email protected]
האם מותר לפנות למקובלים?
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
חידוש כוחות העולם
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
הקשר אל ה' – תפילה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
