^ 1. נסקור בקצרה את רוב המקומות בש"ס שיש להם יחס לשבועות הקשורות לדיני ממונות. שבועות הקשורות להלואה נמצאות בשבועות מז. והלאה, ובב"מ ב: ג., צז:, כתובות פז:, לגבי האופן שבו נשבעים, יעוי' בשבועות לח: סוטה לג. כתובות פה. בנדרים כה. ובשבועות כט. מבואר שהשבועה צריכה להיות על דעת בי"ד כידוע מסוגיית קניא דרבא. בב"מ נז: ובשבועות מב: מבוארים הדברים הפטורים משבועה. שבועות הנפטרים מוזכרים בשבועות מד: והלאה, ובעוד מקומות רבים ואכמ"ל.
^ 2. לגבי חלוקת כל סוגי השבועות ופרטיהן בטושו"ע: נשלים את דברי ערוה"ש לעיל, וז"ל שם: ואלו הן שנשבעין ונוטלין וטענתם ברי, הפוגם שטרו שנתבאר בסי' פ"ד, והטוען על שטר שהוא פרוע או שנעשה על תנאי, ותובע שבועה שנתבאר בסי' פ"ב דחמורה שבועה זו כשבועת המשנה כמ"ש שם, ופוחת שטרו כשטוען השבע לי בסי' פ"ד, ושבועת יורשי המלוה כשהלוה טוען שהשטר פרוע שנתבאר בסי' פ"ב, ועד אחד מעיד שהשטר פרוע שבסי' פ"ד, ושכיר שבעה"ב אומר נתתי שכרך שיתבאר בסי' פ"ט, ונגזל ונחבל שבסי' צ', וחנוני על פנקסו שבסי' צ"א, וחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל שבסי' צ"ב, כל אלו נשבעין ונוטלין. והשבועות הם ע"פ טענות ברי וכולם הם שבועות חמורות. ואלו שנשבעין בטענות ספק ונשבעים ונפטרים, השותפים, והאריסין, והאפטרופין, ובן הבית, והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית, שיתבאר בסי' צ"ג, וגם הם שבועות חמורות בנקיטת חפץ. ויש נשבעין ונוטלין בטענות שמא, כשנפרע מיתומים ומלקוחות ושלא בפניו שיתבאר בסי' ק"ח וק"ו. כל שבועות אלו השייך בכתובות נשים יש שם ג"כ כדינים אלו כמ"ש באהע"ז סי' צ"ו. ושבועות היסת שתקנו חכמי הגמ' בכופר בכל, וכן כל טענות בדבר שבממון שהתובע טוען ברי והנתבע כופר נשבע היסת ונפטר וכן דברים שאין נשבעין עליהם מן התורה כמו קרקעות ועבדים ושטרות שיתבאר בסי' צ"ה נשבעים עליהם היסת ונפטרים, והיסת הוא לשון שומא ששמו חכמים עליו שבועה כמו אם ד' הסיתך בי [רש"י שבועות מ' ב], וכל שבועת היסת היא לפטור את עצמו, וכשהתובע טוען ברי. ושבועה שתקנו הגאונים כשהלוה טוען שאין לו במה לשלם היא שבועה חמורה כעין של תורה ויתבאר בסי' צ"ט. וגילגול שבועה היא כשהשבועה עצמה אם היא של תורה גם הגילגול של תורה, ואם היא דרבנן גם היא דרבנן, כמ"ש בסי' צ"ד. וטעמי כל השבועות למה תקנו חז"ל יתבאר כל אחד במקומו בס"ד ולפעמים יש כח ביד ב"ד להשביע גם על טענת ספק כשנראה להם שע"י זה יתברר הדבר, וכן להשביע לעדים אם רואים שעדות שקר קל בעיני הבריות כמ"ש בסי' כ"ח ויש בתורה עוד מיני שבועות אך אין עיקרם של ממון כמו שבועת סוטה ושבועת ביטוי ושבועת העדות ושבועת הפקדון ואף על גב דשבועת הפקדון היא של ממון מ"מ אינה חיובית אלא שמדעת עצמו נשבע וכשנשבע לשקר והודה חייב בקרן וחומש ואשם ונתבארו ברמב"ם הלכות שבועות [וגאון פי' היסת לשון כבידות]: עכ"ל.

^ 3.ונראה שדעת רש"י שגם בתקופת המשנה נהגה שבועת היסת, כמ"ש בפי' למשנה מה. ד"ה ישבע, וע' בתורת חיים ב"מ קיב: דס"ל לרש"י שדין היסת היה נוהג עוד לפני תקנת רב נחמן, באופן שיש רגלים לדבר שהוא משקר.
^ 4.ועי' בש"ך סק"ב כתב שזוהי גם כוונת רש"י.
^ 5.כמ"ש לעיל בסי' פ"ח
^ 6.אמנם יעויין בש"ך ס"ק י"ב שהאריך להוכיח שגם החנווני נוטל מדינא, ודקדק מהמשנה הפוך, מהראשונים הנ"ל, וכתב דהכי משמע נמי מפשטא דמתני' דקתני מעיקרא חנוני על פנקסו, ובתר הכי מפרש חנוני על פנקסו כיצד אמר לחנוני תן לפועלי סלע וכו', קמהדר לפרושי חנוני וקמפרש פועל וכו'. ע"ש שהוכיח שגם החנווני לבדו נוטל מדינא, והצריכוהו לישבע דוקא כשהפועלים ג"כ נוטלין מבעה"ב.
^ 7.וכמ"ש התומים סק"ג די"ל שגם הבעלים נוטלים מתקנתא כיון דבעה"ב לא הו"ל למידע, ופטור גם בטוען איני יודע אם פרעתיך, כמ"ש המשל"מ רפ"ד מהל' שאלה. ע"ש.
^ 8.ובזה כתב המל"מ לעיל דפטור כשלא הו"ל למידע.
^ 9.נראה שכוונתו לדעת המוהרש"ך בקצות, כיון דהקצות ס"ל דהוי "דין תורה ממש", וכך נראה בפשיטות בהמשך לסוגיית נסכא, ב"ב לג:.
^ 10.כך מבואר בדברי הש"ך. אמנם עי' בתומים סי' פ"ז ס"ק י"א שכתב לבאר את הרקנטי כפשוטו.
^ 11.עי' במשנת ר' אהרן ב"מ ט"ו, ד'.
^ 12.וכמה נ"מ עולות מזה, כגון: במקרה שעל השבועה הראשונה שילם ולא נשבע, האם עדיין חייב בשבועה השנייה, דאם היא שבועה בפני עצמה עדיין חייב, אך הם היא רק גוררת, אזי כיון שנפטר מהשבועה העיקרית ממילא פטור משהשבועה שנגררת ממנה, והשו"ע סע' א'. פסק שהבי"ד מעצמם מגלגלים.