^ 1. עיין בשו"ת מראה הבזק (ח"ו תשובה כא) ובתשובה הבאה שם הובא הדיון בעניין בניית חדרי מגורים מעל בית כנסת. המסקנה שם שבשעת הצורך יש מקום להקל בדבר שלא מעל לארון הקודש ממש. כך פסקו גם ב"יביע אומר" (ח"ו או"ח סי' כו) וב"שבט הלוי" (ח"א סי' כז). בנדון דידן שיש הפסק של קומה בין המקומות המקודשים לדירות המגורים הדבר קל יותר.
^ 2. סי' קנג
^ 3. ראה (שם) "ביאור הלכה" (סי' קנא סעיף יא ד"ה להשתמש בו), שאז אין קדושת בית כנסת חלה עליו כלל, והדברים מבוססים על סוגיית הזמנה המובאת בשו"ע (סי' מב סעיף ג), ושם מביא המשנ"ב (ס"ק יד וס"ק כד) שמועיל תנאי על מנת לפנות אחר כך ושאז ניתן להשתמש גם תשמישי חול, ובלבד שהתנו מראש בשעת העשיה. אלא שב"אגרות משה" (או"ח ח"ב סי' מ"ד) מבואר שתנאי כזה גורם לכך שהדבר נחשב שבנו בניין חול בעלמא, ולא קיימו את המצווה של בניית בית כנסת, ומדבריו מבואר שיש לעשות כן רק כשמלכתחילה מתכננים בבירור שזה לזמן קצר שלאחריו יתפנו משם. גם ב"הליכות שלמה" (ח"א פי"ט הע' 25) כתב שלא ראוי לנקוט בדרך זו, משום שיש ביזיון בקביעת תפילה במקום שאינו מקודש.
^ 4. מגילה (כח ע"א) "ת"ר בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהם ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואין מספידין בהן הספד של יחיד אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים", וכן נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' קנא סעיף א). אמנם בהמשך הגמרא (שם כט ע"א) מובא ש"בתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויין" אלא שהגמרא מוסיפה "ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש, ומאי ניהו? חשבונות". נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא: דעת הרא"ש (מגילה פ"ד סי' ז) והטור (או"ח סוף סי' קנא) שההיתר קיים רק בחורבנן. דעת הרמב"ן (שם דף כו ע"ב ד"ה והא דאמרינן) והר"ן (שם ט מדפי הרי"ף ד"ה בתי כנסיות) שמותר לעשות שם צרכיהם לפי שעה כגון להאכיל עניים, ודווקא בשעת הדחק, ולא לדברים שיש בהם קלות ראש. דעת רש"י (מגילה כח ע"ב ד"ה על תנאי) והאו"ז (ח"ב סי' שפח) הובאה גם בהגהות אשירי (על הרא"ש שם) שמותר ע"י תנאי לאכול ולשתות אפילו כל אדם. ורק דבר שהוא ביזיון גדול אסור. השו"ע (סי' קנא סעיף יא) פסק כדיעה המחמירה שמועיל תנאי רק לחורבנן, ולפי זה אין היתר. אמנם ה"ביאור הלכה" (שם ד"ה אבל בישובו) פסק שניתן לסמוך על הרמב"ן והר"ן (ולצרף את רש"י והאו"ז שמתירים לגמרי) שתנאי יועיל לשימוש מדוחק גם בישובם, אך הוא מסייג שלקלות ראש ממש כגון שחוק והיתול אין שום היתר, וממילא לעניין זה לא יועיל אלא שלא להחיל על המקום כלל קדושת בית הכנסת, עם כל מה שכרוך בכך. וב"אגרות משה" (או"ח ח"א סי' מה) כתב שבמקומות רבים נהגו כרש"י והאו"ז להתיר אכילה ושתיה של רשות גם שלא מתוך הדחק. בכל אופן, כשאין מקום מתאים אחר נראה שניתן להגדיר את הפעילות כשימוש מדוחק, שבאופן זה הדבר מרווח יותר להיתר, ובלבד שלא ישתמשו שימושי שחוק והיתול כאמור לעיל.