- פרשת שבוע ותנ"ך
- שלח לך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל
לראות בטוב!
מספרים על האדמו"ר האמצעי, בנו של בעל התניא, שפעם בעת מסע בין קהילות חסידיו, התאספו מאות חסידים כדי לזכות ולהיכנס ל'יחידות' אצלו. לפתע, יצא הגבאי של הרבי, כשעיניו אדומות, ולחש כמה מילים לגדולי החסידים.
קבלת הקהל הופסקה, ורק כמה מגדולי החסידים העזו להיכנס לבית המלון ולהאזין מעבר לדלת הסגורה למתרחש בחדרו של הרבי. המאזינים שמעו שהרבי אומר פרקי תהילים בהשתפכות הנפש ובבכיות גדולות.
השמועה פשטה בין הנאספים בחוץ, וחשש גדול חלחל בלבבם, שמא אירע דבר קשה. מיד החלו ההמונים להתפלל ולזעוק בהתעוררות גדולה. לאחר מכן, התפלל הרבי מנחה ואמר ווידוי של ערב יום כיפור, ושוב כשנודע הדבר לכולם, החלו כולם להתפלל ולהתוודות בהתעוררות גדולה.
הרבי הוסיף ודרש בענייני מעלת התפילה בבכי ובדמעות, שבכך מכבסים את כתמי החטאים, והציבור התעורר יותר ויותר. מתוך כל העניין, נחלש הרבי מאד, ולא יכול היה לקבל קהל באותו היום ולמחרתו.
לאחר ששב לקבל קהל, שאל רבי פנחס רייזעס מגדולי החסידים את הרבי – מה אירע?
סיפר לו הרבי: 'לעיתים בעת ה'יחידות', מספרים לי החסידים על חטא מסויים שנכשלו בו, ומבקשים דרך תשובה. כדי שאוכל להורות להם דרך של תיקון, מחפש אני בעצמי, משהו שיש בי מאותו חטא. אמנם, אין זה ממש חטא, אך משהו מעין אותו חטא. ואז, מתקן אני בעצמי את שמץ הפגם שבקרבי, ואחר כך ביכולתי ללמד את החסיד לתקן את חטאו.
באותו יום, סיפר לי חסיד אחד על חטא חמור מאד שנכשל בו. פשפשתי במעשי, ולא מצאתי בקרבי שום שמץ מעין אותו חטא. מיד, התייראתי מאד, שמא יש בי רוע נעלם שאיני יודע עליו. ועל רוע זה, בכיתי, התפללתי ושבתי בתשובה...' (לפי הספר 'רבותינו נשיאנו', האדמו"ר האמצעי).
סיפור עמוק מאד, הבנוי על הפסוק (משלי כז, יט) "כמים הפנים לפנים, כן ל-ב האדם לאדם", הבא ללמדנו שאם רואים אנו רע באחר, משהו מרע זה מצוי לצערנו בתוכנו. (אדם רואה את מה ששייך ומדבר אליו, לדוגמא – מי שמחפש לשכור דירה, קולט את כל השלטים התלויים על הדירות להשכרה. ומי שלא מחפש, לא קולט כלל). וכיוון ש"כל ישראל ערבים זה בזה", הרי כשאנו מתקנים את עצמנו בנקודה זו, התיקון יעורר גלים, וישפיע על החוטא שפגשנו.
עניין זה מופיע גם בקשר לחטא המרגלים שבפרשתנו. הפרשה מבליטה מאד את דיבת הארץ שהוציאו המרגלים, ומביאה כמה וכמה תיאורים שליליים שהם תיארו את הארץ.
והנה, למרבה ההפתעה, בפרשת דברים, כשמשה רבינו מתאר את השתלשלות הדברים מנקודת המבט שלו, הוא מספר לכאורה סיפור אחר לחלוטין. וכך מתאר משה (דברים א, כה – כח): "ויקחו בידם מפרי הארץ, ויורידו אלינו, וישיבו אותנו דבר, ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלוקינו... ולא אביתם לעלות... ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי... אחינו המסו את לבבנו.. עם גדול ורם ממנו...".
במבט ראשון, משה מספר שהמרגלים באו וסיפרו שהארץ טובה, ורק העם לא רצה לעלות. והדבר מתמיה מאד, שהרי בפרשתנו מתואר שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה, והם שהסיתו את העם לא לעלות.
להבנת הדברים עלינו להעמיק מעט. האמת היא, שגם בפרשת דברים, כשמצטט משה בהמשך את דברי העם, הוא מביא שהם טוענים 'אחינו המסו את לבבנו', כלומר – המרגלים אכן הסיתו את העם, אם כן – למה בתחילת דבריו הוא מציג אותם כמדברים בשבח הארץ ואת העם כמי שסירבו לעלות?
נראה, שמשה בא לומר כאן, שהכל תלוי בנקודת המבט של השומעים. דברי המרגלים, כפי שמובאים בפרשת שלח, מתחלקים לשניים. בתחילה הם מדברים על הארץ ופירותיה, ובאמת מדברים בשבחה. גם בפרשת שלח הם מתארים את הארץ כזבת חלב ודבש, ומראים את פריה הגדול והטוב.
אלא שמיד אחר כך, הם ממשיכים ומתארים את העם היושבים בה כעם חזק וכו', ומתוך כך יוצאת הפרשנות שבני ישראל לא מסוגלים לנחול את הארץ.
משה רבינו, אוהב הארץ, שומע רק את החלק הראשון. ולכן, מבחינתו הסיפור היחידי שסופר על הארץ היה סיפור טוב. ובאמת, בהתחלה לא סופר על הארץ שום דבר רע. הסיפורים הרעים עסקו בעם היושב בה, וביכולת לכבוש את הארץ. (רק בהמשך, כשהתלהט הויכוח נאמר גם על הארץ – 'ארץ אוכלת יושביה', ביטוי שאפשר לפרשו כעוסק בארץ ואפשר לפרשו כעוסק בתושביה).
העם, לעומת זאת, שומע גם את החלק השני הרע, ולא רוצה לעלות. לכן, מוכיח משה את העם, שהכל תלוי בנקודת המבט שלהם, והם שמראש לא רצו לעלות, שמעו בתוך דברי המרגלים גם את החלק השלילי, ונתלים בהמסת הלב של המרגלים.
ואולי, כאן גנוז הסבר נוסף לתחילת הפרשה – 'שלח לך אנשים', שביארו חז"ל 'לדעתך', וכבר תמהו המפרשים – למה הסכים ה' לדעת משה?
ואולי יתורצו הדברים, שה' רמז לו, ששליחות המרגלים תצליח רק אם ילכו באותה הדעת של משה, כי אם יאהבו את הארץ ויחפשו את טובה, אכן יראו זאת, והשליחות תצליח.
ויהי רצון, שנראה תמיד בעין טובה את הארץ ויושביה!
קבלת הקהל הופסקה, ורק כמה מגדולי החסידים העזו להיכנס לבית המלון ולהאזין מעבר לדלת הסגורה למתרחש בחדרו של הרבי. המאזינים שמעו שהרבי אומר פרקי תהילים בהשתפכות הנפש ובבכיות גדולות.
השמועה פשטה בין הנאספים בחוץ, וחשש גדול חלחל בלבבם, שמא אירע דבר קשה. מיד החלו ההמונים להתפלל ולזעוק בהתעוררות גדולה. לאחר מכן, התפלל הרבי מנחה ואמר ווידוי של ערב יום כיפור, ושוב כשנודע הדבר לכולם, החלו כולם להתפלל ולהתוודות בהתעוררות גדולה.
הרבי הוסיף ודרש בענייני מעלת התפילה בבכי ובדמעות, שבכך מכבסים את כתמי החטאים, והציבור התעורר יותר ויותר. מתוך כל העניין, נחלש הרבי מאד, ולא יכול היה לקבל קהל באותו היום ולמחרתו.
לאחר ששב לקבל קהל, שאל רבי פנחס רייזעס מגדולי החסידים את הרבי – מה אירע?
סיפר לו הרבי: 'לעיתים בעת ה'יחידות', מספרים לי החסידים על חטא מסויים שנכשלו בו, ומבקשים דרך תשובה. כדי שאוכל להורות להם דרך של תיקון, מחפש אני בעצמי, משהו שיש בי מאותו חטא. אמנם, אין זה ממש חטא, אך משהו מעין אותו חטא. ואז, מתקן אני בעצמי את שמץ הפגם שבקרבי, ואחר כך ביכולתי ללמד את החסיד לתקן את חטאו.
באותו יום, סיפר לי חסיד אחד על חטא חמור מאד שנכשל בו. פשפשתי במעשי, ולא מצאתי בקרבי שום שמץ מעין אותו חטא. מיד, התייראתי מאד, שמא יש בי רוע נעלם שאיני יודע עליו. ועל רוע זה, בכיתי, התפללתי ושבתי בתשובה...' (לפי הספר 'רבותינו נשיאנו', האדמו"ר האמצעי).
סיפור עמוק מאד, הבנוי על הפסוק (משלי כז, יט) "כמים הפנים לפנים, כן ל-ב האדם לאדם", הבא ללמדנו שאם רואים אנו רע באחר, משהו מרע זה מצוי לצערנו בתוכנו. (אדם רואה את מה ששייך ומדבר אליו, לדוגמא – מי שמחפש לשכור דירה, קולט את כל השלטים התלויים על הדירות להשכרה. ומי שלא מחפש, לא קולט כלל). וכיוון ש"כל ישראל ערבים זה בזה", הרי כשאנו מתקנים את עצמנו בנקודה זו, התיקון יעורר גלים, וישפיע על החוטא שפגשנו.
עניין זה מופיע גם בקשר לחטא המרגלים שבפרשתנו. הפרשה מבליטה מאד את דיבת הארץ שהוציאו המרגלים, ומביאה כמה וכמה תיאורים שליליים שהם תיארו את הארץ.
והנה, למרבה ההפתעה, בפרשת דברים, כשמשה רבינו מתאר את השתלשלות הדברים מנקודת המבט שלו, הוא מספר לכאורה סיפור אחר לחלוטין. וכך מתאר משה (דברים א, כה – כח): "ויקחו בידם מפרי הארץ, ויורידו אלינו, וישיבו אותנו דבר, ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלוקינו... ולא אביתם לעלות... ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי... אחינו המסו את לבבנו.. עם גדול ורם ממנו...".
במבט ראשון, משה מספר שהמרגלים באו וסיפרו שהארץ טובה, ורק העם לא רצה לעלות. והדבר מתמיה מאד, שהרי בפרשתנו מתואר שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה, והם שהסיתו את העם לא לעלות.
להבנת הדברים עלינו להעמיק מעט. האמת היא, שגם בפרשת דברים, כשמצטט משה בהמשך את דברי העם, הוא מביא שהם טוענים 'אחינו המסו את לבבנו', כלומר – המרגלים אכן הסיתו את העם, אם כן – למה בתחילת דבריו הוא מציג אותם כמדברים בשבח הארץ ואת העם כמי שסירבו לעלות?
נראה, שמשה בא לומר כאן, שהכל תלוי בנקודת המבט של השומעים. דברי המרגלים, כפי שמובאים בפרשת שלח, מתחלקים לשניים. בתחילה הם מדברים על הארץ ופירותיה, ובאמת מדברים בשבחה. גם בפרשת שלח הם מתארים את הארץ כזבת חלב ודבש, ומראים את פריה הגדול והטוב.
אלא שמיד אחר כך, הם ממשיכים ומתארים את העם היושבים בה כעם חזק וכו', ומתוך כך יוצאת הפרשנות שבני ישראל לא מסוגלים לנחול את הארץ.
משה רבינו, אוהב הארץ, שומע רק את החלק הראשון. ולכן, מבחינתו הסיפור היחידי שסופר על הארץ היה סיפור טוב. ובאמת, בהתחלה לא סופר על הארץ שום דבר רע. הסיפורים הרעים עסקו בעם היושב בה, וביכולת לכבוש את הארץ. (רק בהמשך, כשהתלהט הויכוח נאמר גם על הארץ – 'ארץ אוכלת יושביה', ביטוי שאפשר לפרשו כעוסק בארץ ואפשר לפרשו כעוסק בתושביה).
העם, לעומת זאת, שומע גם את החלק השני הרע, ולא רוצה לעלות. לכן, מוכיח משה את העם, שהכל תלוי בנקודת המבט שלהם, והם שמראש לא רצו לעלות, שמעו בתוך דברי המרגלים גם את החלק השלילי, ונתלים בהמסת הלב של המרגלים.
ואולי, כאן גנוז הסבר נוסף לתחילת הפרשה – 'שלח לך אנשים', שביארו חז"ל 'לדעתך', וכבר תמהו המפרשים – למה הסכים ה' לדעת משה?
ואולי יתורצו הדברים, שה' רמז לו, ששליחות המרגלים תצליח רק אם ילכו באותה הדעת של משה, כי אם יאהבו את הארץ ויחפשו את טובה, אכן יראו זאת, והשליחות תצליח.
ויהי רצון, שנראה תמיד בעין טובה את הארץ ויושביה!
ערכה של א"י, ולמי מקשיבים במחלוקת בין רבנים
שיחת מוצ"ש פרשת שלח - לך תשפ"א
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ו סיון תשפ"א
מבצע פנים אל פנים-תיקון חטא המרגלים
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אייר תשס"ד
פרשת שלח תשמ"ט-נ"א: משמעות חטא המרגלים ותיקונו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | תשמ"ט-נ"א
מאמר משעמם!
הרב נתנאל יוסיפון | סיון תשפ"ב
לבדוק את החמץ שבלב
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אחדות זו מעבדה של בירורים
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
אוצרות בלב הים
מדוע פורים גדול מכיפורים?
איך עושים קידוש?