ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
גם הגר"ש עמאר יעביר שיחה בסופ"ש ההכנה לר"ה. שריינת מקום?
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך חקת

אדם כי ימות באהל

--- ---תמוז תשע"ט
27
מוקדש לעלוי נשמת
שירה קופרמו ז"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
על הפסוק "זאת התורה אדם כי ימות באהל" דרשו חכמים שאין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה.
כך כתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ג.יב-יג): " אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה--אלא במי שממית עצמו עליהן, ומצער גופו תמיד, ולא ייתן שנת לעיניו, לעפעפיו תנומה.

אמרו חכמים דרך רמז, "זאת, התורה, אדם, כי ימות באוהל" (במדבר יט,יד)--אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו באוהלי החכמה. וכך אמר שלמה בחכמתו, "התרפית, ביום צרה--צר כוחך" (משלי כד,י); ועוד אמר, "אף חכמתי, עמדה לי" (קהלת ב,ט)--חכמה שלמדתי באף, עמדה לי".

מדוע דרכה של תורה היא דווקא בצער? הייתכן שהכרחי לסבול לשם תלמוד תורה?
הדרכה זו מפתיעה עוד יותר לאור דברי הרמב"ם עצמו: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע והוא חולה, צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף" (הלכות דעות ד א).

הרמב"ם התרחק והרחיק מאוד מכל פעולה של סיגוף והכחשת הגוף.כך גם פסק לגבי מספר שעות השינה הראויים (דעות פרק ד): "היום והלילה כ"ד שעות, די לו לאדם לישן שלישן שהוא שמונה שעות, ויהיו בסוף הלילה כדי שתהיה מתחילת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממטתו קודם שתעלה השמש".
שמא נאמר, מדובר באדם רגיל, אבל תלמיד חכם צריך למסור גופו לעבודת ה'. אלא שלא כך סבר הרמב"ם, אדרבא יש עבודת ה' גדולה בשינה (דעות פרק ג) : "ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא, ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים".

השינה היא עבודת ה' גמורה וכמוה האכילה נכונה ושמירת הגוף והנפש. ואם יש עוד ספקות, נפנה לדברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק ד): "לא ציוותה דבר מעין זה. ואין כונתה אלא שיהיה האדם טבעי, הולך בדרך האמצעי: יאכל מה שיש לו לאכול בשווי, וישתה מה שיש לו לשתות בשווי. ויישב המדינות ביושר ובאמונה. לא שישכון במערות ובהרים, ולא שילבש השער והצמר, ולא שיטריח גופו ויענה אותו".

אם כן, מה משמעותה של ההדרכה לחיי צער לשם לימוד התורה?
ראשית יש לדעת שכל דבר שאנו רוצים לקנות ולסגל לעצמנו, כפי מידת ההשקעה, כך היא מידת ההפנמה. לכן כתב הרמב"ם: תורה שלמדתי באף-היא עלתה לי. ההשקעה היא לא "נגד" האדם או הגוף. היא היא שמחת האדם וגופו: "אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה', הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהילים קכח).

נקודה זו מתחדדת כשאנו מדייקים במושג אין דברי תורה מתקיימין, על פי דברי הרמב"ם בפירושו לאבות (ה.כג): ""ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שתלמוד בטורח עמל וירא... אבל קריאת התענוג והמנוחה אין לה קיום ולא תועלת בה. ובמדרש "אף חכמתי עמדה לי" - "תורה שלמדתי באף (בזיעת אף) עמדה לי".המוכנות לעמל תורה עד כדי מסירות גוף ונפש ממש, היא זו שהופכת את התורה, מתורת ה'.

"כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" - "בתחילה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו."
עוד בנושא חקת

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il