ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יצחק בן פהימה
זמן הלוויה:
• אין להתעכב עם קבורת הנפטר שלא לצורך, ויש מעלה גדולה לקבור ביום הפטירה (עד עלות השחר למחרת) ולא להמתין ליום שלמחרת.
• בקביעת זמן הלוויה יש לקחת בחשבון שאם הקבורה תהיה לפני השקיעה ויספיקו לשבת מעט, יחשב יום הלויה כיום הראשון של השבעה.
• מתי מעכבים לויה? כשזה לכבוד הנפטר. לדוגמה אם אחד מילדיו צריך להגיע מחו"ל, או שיגיעו יותר אנשים אם ימתינו מעט, ויש בזה שיקול דעת של המשפחה (במקרים מורכבים כדאי להתייעץ עם רב לקביעת זמן הלוויה)
מה לקחת לבית העלמין?
• נעלי בד על מנת להחליף לאחר הקבורה.
• לנשים: סיכת ביטחון על מנת לסגור את מקום הקריעה לשמור על צניעותן.
• מומלץ להביא טישו ומים למשפחה והמלווים.
• מותר להחליף בגדים לפני הקריעה.
הכנת הבית:
• כדאי מאוד שהאבלים ישבו שבעה דווקא בבית הנפטר.
• אבלים בימי השבעה יושבים על כסאות נמוכים בגובה שלושה טפחים ויש מקפידים עד גובה טפח.
• נהוג להדליק נר בבית הנפטר ובבית שיושבים בו שבעה לאחר הפטירה.
• נהוג לכסות מראות ותמונות עם זכוכית בבית הנפטר.
אוננות:
• אונן - קרובי הנפטר (אב, אם, בעל, אשה, אח, אחות, בן ובת) נקרא "אונן" משעת הפטירה עד הקבורה .
• האונן, כיוון שעסוק וטרוד במצווה אחת פטור ממצוות עשה מהתורה ומדרבנן, אבל אסור במצוות לא תעשה. לכן אינו מברך על מה שאוכל (נוטל ידיים על לחם בלי ברכה), ואינו מניח תפילין ומתפלל. (דין זה משתנה אם הלוויה מתעכבת מספר ימים– כגון הגעה מחו"ל וכד'- ואז יש לשאול רב).
• אונן אסור באכילת בשר, שתיית יין. בנוסף דינו כדין אבל שאסור ברחיצה, תספורת, גזיזת ציפורנים, מלאכה, שאילת שלום, לימוד תורה, השתתפות בשמחות ובחיי אישות.
• בשבת וביום טוב לא חלים דיני אוננות, וקרובי הנפטר חייבים בכל המצוות. בצאת השבת לא מתפלל האונן תפילת ערבית וכן אינו עושה הבדלה עד לאחר הקבורה, אלא יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלבד.
• תפילין – ביום הפטירה וביום הקבורה (אם הם ימים שונים) לא מניחים תפילין ואפילו אם יש פנאי לאחר הקבורה. אומנם מנהג ירושלים להניח תפילין בצנעה ובלי ברכה לאחר הקבורה אם יום הקבורה לא היה ביום הפטירה.
מהלך הלוויה:
קריעה:
קריעת הבגד היא סימן לצער ואבלות על הנפטר. היום הקריעה נעשת בבית העלמין בהדרכת החברה קדישא הבקיאים בעניין. הכלל הוא שאין לעורר ויכוח על מנהגי הקריעה - מתי ואיך בדיוק.
• החייבים בקריעה – אב, אם, בעל, אשה, אח, אחות, בן ובת. גם לילד קטן קורעים כדי להרבות בצער.
• אישה לא תקרע בפני גברים אלא בחדר צדדי ולאחר הקריעה תהדק את הבגד בסיכת ביטחון. יש נשים שנהגו לקרוע בגד עליון ויש שנהגו לא לקרוע כלל.
• לפני הקריעה יברך: "ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם דיין האמת".
את מהלך הלוויה מנהלים אנשי 'החברה קדישא'.
יש נוהגים שצאצאיו של הנפטר (דווקא כשהאבא נפטר) לא הולכים אחר מיטתו לקבר אלא נשארים במקום ההספדים.
דינים נוספים השייכים ללוויה:
• מנהג נכון שנשים לא ילכו אחר המיטה בזמן הלוויה.
• מיד לאחר הקבורה מתחילה האבלות. האבלים חולצים את נעלי העור ונועלים נעלי בד או גומי.
• לוויה שנעשתה סמוך לשקיעה – אם האבל הספיק להתחיל את האבלות לפני השקיעה נחשב לו יום זה כיום הראשון לאבלות.
• בסיום הלוויה מנחמים את האבלים. עומדים בשתי שורות והאבלים עוברים בין השורות ואומרים להם דברי נחמה. (יש שלא נהגו לעשות "שורה" זו).
בית האבלים:
• סעודת הבראה - הסעודה הראשונה לאחר הקבורה. בסעודה זו האבלים אינם אוכלים אוכל משל עצמם, אלא דווקא אחרים מכינים להם לאכול. המנהג הוא לאכול מאכלים עגולים המסמלים אבלות (פיתה, ביצה, עדשים וכדו'). מקובל להגיש לפניהם ביצה קשה ופת. אך יש גם מנהגים אחרים.
• סעודה זו היא דווקא ביום הקבורה ודווקא הסעודה הראשונה לאחר הלוויה, ואין חובה על האבל לאכול סעודה זו.
• תפילות – מומלץ להתפלל בבית האבל ובפרט אם זה ביתו של הנפטר. אך אם הדבר קשה או לא מתאפשר- מותר לאבלים לצאת מביתם כדי להתפלל במקום בו יוכלו להגיד קדיש על הנפטר.
דברים האסורים על האבל בשבעה (חלק מן הדברים צוין שנוהגים בהם אף לאחר השבעה):
• אי עשיית מלאכה – האבל לא הולך לעבודתו בימי אבלו, וכן אין עושים בשבילם את עבודתם בימים אלו. אמנם בעסק שעלול להינזק מכך מותר לעשות בשבילו. (כדאי להתיעץ עם רב על מנת למנוע נזקים)
• אין שאילת שלום – האבל בימי אבלו אינו בשלמות ולכן אינו שואל בשלום המנחמים והאנשים אותם הוא פוגש. בשלושה הימים הראשונים אף אינו משיב למברכים אותו לשלום. משלושה עד שבעה – משיב בשפה רפה, עד יום השלושים שואל אחרים אבל לא שואלים אותו. אבל על אביו או אמו – נוהגים שעד סוף השנה לא שואלים אותו בשלומו.
• לא יוצא מביתו – אלא לצורך תפילה במניין, אם אין תפילה בביתו.
• שינה על מיטה וישיבה על כסא – אינו ישן על מיטתו אלא על מזרון או על הרצפה הנמוכים משלושה טפחים. וכן אינו יושב על גבי כסא רגיל אלא נמוך משלושה טפחים ויש נוהגים דווקא בגובה טפח.
• איסור רחיצה וסיכה – בימי ה"שבעה" אסור לאבל לרחוץ את גופו לשם הנאה, ואפילו את כל גופו במים קרים אסור. אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים צוננים. על מנת להסיר מעליו ריח רע של זיעה או הרגשה מאוד לא נעימה במקלחת קצרה, אין זה נחשב כ"תענוג" ומותר.
• איסור גזיזת ציפורנים - אסור לגזוז ציפורניים כל ה"שלושים". בשינוי, כגון בידו או על ידי סכין או פצירה -מותר. ואישה מותרת בגזיזת ציפורניה [לאחר ה"שבעה"] לשם הכנה למקווה.
• יחסי אישות – אין לקיים יחסי אישות ב"שבעה", אבל שאר דברי קרבה מותרים וראוי להחמיר בחיבוק, נישוק ושינה במיטה אחת.
• איסור תספורת – אין להסתפר או להתגלח עד סוף ה'שלושים', ואבל על אביו ואמו אסור להסתפר גם לאחר שלושים יום עד שיגערו בו חבריו.
• איסור נעילת סנדל – האבל אסור בנעילת נעלי עור מיד לאחר הקבורה לפני שורת הניחום עד סוף השבעה.
• איסור כיבוס – לא מכבסים ולא לובשים בגדים מכובסים. הספרדים נהגו רק בימי השבעה והחמירו בבגד לבן כל השלושים, האשכנזים נהגו עד סוף השלושים. בגד שלבשו מישהו אחר חצי שעה או יותר אינו נחשב בגד מכובס. בימי השבעה בגד שהאבל מרגיש שאינו יכול להמשיך ללובשו – מותר להחליפו אך קודם יתן לאדם אחר ללובשו. אבל על אביו ואמו שהחליף את הבגד הקרוע – חייב לחזור ולקורעו בלי ברכה.
• איסור לימוד תורה – אסור לאבל ללמוד תורה בימי השבעה כיוון שדברי התורה משמחים ומשכיחים אותו מאבלותו. דברי מוסר והלכות הקשורות לאבלות מותר ללמוד.
• איסור דברי שמחה - בימי האבל אסור לאבל לעסוק בדברים המשמחים כדי שלא יסיח דעתו מהאבלות. כגון השתתפות בשמחות ואפילו החזקת תינוק אסורה.
• איסור שמיעת מוסיקה והשתתפות בשמחות: אבל על אביו ואמו – אסור כל שנת אבלו. אבל על שאר קרובים: אסור עד סוף השלושים. לגבי אירועים מיוחדים חתונה למשפחה הקרובה וכד'- יתייעץ עם רב כיצד לנהוג.
• שינוי מקום – האבל לא ישב במקום הקבוע לו בביתו ובבית הכנסת אלא משנה את מקומו. ספרדים – כל השלושים, אשכנזים – אבל על אביו ואמו כל השנה, אבל על שאר קרובים כל השלושים. שינוי מקום בשבת – ספרדים לא משנים, אשכנזים משנים.
• האשכנזים נוהגים שהמתאבל עולה להיות שליח ציבור בימי השבעה וזו מעלה לנפטר, והספרדים הקפידו שהמתאבל לא יהיה שליח ציבור ב"שבעה".
מה עושים בשבת ב"שבעה"?
• בשבת אין נוהגים אבלות בגלוי , לכן נוהג מנהגי אבלות רק בדברים שבצנעה – רחיצה, סיכה, תלמוד תורה ויחסי אישות עם אשתו. אבל דברים שגלויים לכל אינו נוהג- לכן יושב על כסא, לובש בגדי שבת ונועל נעלי עור. משום כבוד שבת התירו לאבל לרחוץ פניו, ידיו ורגליו במים חמים לקראת שבת (כשעה - שעתיים לפני כניסת השבת).
• תפילות שבת – האבל הולך לבית הכנסת לתפילות שבת. מנהג האשכנזים שהאבל נכנס לפני "מזמור שיר ליום השבת" והמתפללים מנחמים אותו בכניסתו. יש נוהגים להתפלל גם בליל שבת בבית האבל.
• סעודות שבת – אין שינוי במנהגי סעודות שבת לאבלים.
• הבדלה – האשכנזים נהגו לדלג על ברכת הבשמים והרחתם.
• יום שביעי של אבלות חל בשבת – מסתיימת האבלות בשבת בבוקר. לאחר תפילת שחרית לפני קריאת התורה (ויש שנוהגים בזמן אחר) הגבאי או הרב מקימים את האבל מאבלו ובכך מסתיימת תקופת אבלותו.
סיום השבעה
• יש נהגו לערוך סעודה בלילה שלפני סיום השבעה.
• בבוקר, לאחר תפילת שחרית קמים האבלים מאבלותם ובכך הם מותרים בדברים שנאסרו עליהם בימי השבעה (חוץ ממה שנכתב במפורש שממשיך עד לשלושים\ לשנה)
• נהגו לעלות לבית העלמין ביום השביעי. וכשחל יום השביעי בשבת יעלו ביום א' למחרת.
• מומלץ לקבל הכוונה מרב כיצד לעשות את המצבה.
סדר הלימוד בעלייה לקבר בשבעה, בשלושים ובכל שנה
• טוב להביא עשרה אנשים בני מצוה, ולומר פסוקי תהילים מפרק קי"ט או משניות לפי אותיות שם הנפטר ואח"כ לפי אותיות נשמ"ה. יש נוהגים לומר גם פרקים: ט"ז, י"ז, ל"ג, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל, מתהילים. אח"כ יאמרו אשכבה וקדיש.
אמירת הקדיש
הקדיש היא תפילה שמטרתה לשבח לפאר ולרומם את שמו של הקב"ה. אחרי שיהודי נפטר, שמעשיו הטובים הם השבח של ה' – ופסקו מעשיו בפטירתו, אמירת הקדיש על ידי קרובי הנפטר מלמדת זכות עליו בשמים ומעלה אותו ומצילה אותו מדין גיהינום.
• מניין – הקדיש נאמר רק כשיש עשרה אנשים.
• מי אומר? בן על הוריו, אב על בנו ובתו, אח על אחיו ואחיותיו, בעל על אשתו. קטן יכול לומר קדיש (כאשר מתאים שיאמר).
• נהגו בחלק מהעדות שמי שהוריו בחיים לא יאמר קדיש יתום, אלא אם הוריו מאשרים לו.
• עד מתי אומר קדיש: אבל על אביו או אמו: ספרדים – אומרים כל השנה, חוץ מהשבוע הראשון של החודש השנים עשר לפטירה. אשכנזים – אומרים אחד עשר חודש ובחודש השנים עשר לא אומרים כלל. אלה עיקריים, וישנם מנהגים נוספים. אבל על שאר קרובים (חוץ מאב ואם) – אומר עד סוף השלושים.
דין אבלות השלושים:
• מסוף השבעה עד בוקר יום השלושים מיום הקבורה חלים דיני אבלות חלקיים על האבלים. דינים אלו צוינו בתוך הלכות השבעה (תספורת, בגד מכובס, שאילת שלום, שמחה ומוסיקה, גזיזת ציפורנים, תספורת ושינוי מקום ). בנוסף:
• סעודת חברים: אבל על אביו ואמו כל שנת האבל, ואבל על שאר קרובים עד סוף השלושים – אסור להזמין חברים לסעוד עמו. אומנם לסעודת שבת מותר להזמין אורחים.
• אסור ללבוש בגד חדש: אבל על אביו ואמו כל השנה ואבל על שאר קרובים כל השלושים. אם לבש אותם אדם אחר לפניו מותר ללבוש.
• בערב שלפני יום השלושים יש נוהגים לעשות סעודה , לומר דברי תורה והספד.
• נהגו לעלות לקבר ביום השלושים, לגלות את המצבה וללמוד את סדר הלימוד דלעיל.
• אבלות שלושים מסתיימת ביום השלושים, לאחר תפילת שחרית.
חג שחל באמצע השבעה או השלושים:
• אם בתוך השבעה (אפילו נקבר בערב חג והספיקו להתחיל את האבלות לפני השקיעה) חל אחד מן החגים: ראש השנה, יום כיפור, סוכות, פסח, שבועות, - כשעה לפני החג יקום האבל מן הארץ ובכך מסיים את השבעה, ולא חוזר לשבת לאחר החג.
• כדאי להתיעץ עם רב כיצד לחשב את ימי השלושים כיוון שהחגים משנים את החשבון.
• עברו "השבעה" לפני החג והחלו ימי אבלות "השלושים", מבטל החג את אבלות שלושים. דין זה שייך גם אם היום השביעי של השבעה חל בערב החג. למרות זאת, המתאבל על אביו או אמו, לא יסתפר עד שיעברו שלושים ימים מלאים וייגערו בו חבריו.
דין אבלות שנה:
• מי נוהג? אבל על אביו או אמו.
• עד מתי דיני האבלות? דיני האבלות נוהגים במשך שנים עשר חודשים עבריים (גם בשנה מעוברת).
• מה נוהג? דיני אבלות שנה, צוינו בתוך דיני אבלות השבעה והשלושים שממשיכים כל השנה.
• דיני אבלות שנה, נוהגים עד סוף היום, ולא עד תחילתו, כפי שהם באבלות שבעה ואבלות שלושים.
• שליח ציבור בשנת האבל: אין שום חובה להיות שליח ציבור במשך השנה, אך יש בכך מעלה מסויימת. ופשוט שאין לעורר על כך מחלוקות חלילה. אשכנזים - הקפידו להיות שליחי ציבור כל אחת עשרה חודש לאחר הפטירה כולל ימי השבעה, חוץ מימי שמחה. ספרדים – בימי השבעה לא יהיה חזן, ובשאר השנה לא הקפידו על כך.
• עליה לקבר בתוך השנה הראשונה - מותר לעלות לקבר במשך השנה אך נהגו שלא לעלות כל השנה הראשונה מלבד סוף השבעה והשלושים.
אזכרה "בשנה":
• מתי? לאחר שנה, ביום הפטירה, וכן בכל שנה בתאריך הפטירה. אשכנזים – אם נדחתה הקבורה יותר מיומיים מיום הפטירה – בשנה הראשונה מחשבים על פי יום הקבורה
מנהגי יום השנה:
• מצווה להתענות ביום זה.
• נהגו לעשות אזכרה ולימוד לעילוי נשמת הנפטר וכן לעשות סעודה. יש נוהגים לעשות גם ביום סיום אמירת הקדיש בסוף אחת עשרה חודש (אין צורך לעשות בכל אחד מהם סעודה אלא נהגו לעשות באחד סעודה ובשני ברכות בבית הכנסת).
• נוהגים לעלות לקבר במשך היום, על הקבר לומדים את הסדר כפי שהובא בסוף השבעה.
• נהגו להדליק נר לעילוי נשמתו.
• בערב שבת שקודם יום האזכרה מתחילים לומר קדיש עד יום האזכרה (בשאר השנים). וטוב שיעלה באותה שבת ל"מפטיר" או "משלים" ויאמר קדיש שאחר הקריאה בתורה.
• ביום השנה (בכל שנה) נהגו קצת מנהגי אבלות. לא שומעים בו מוסיקה, וכן לא הולכים לחתונות בליל יום השנה (אמנם אם תגרם מחלוקת אפשר ללכת על מנת לכבד ומיד לצאת), ספרדים החמירו אף בשאר סעודות מצוה ביום זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
