ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל זצוק"ל
"אבל מי שהוא תמיד שקוע ברעיונו בהסתכלות פנימית, באור תורה וקדושה ויראה עילאה, מצד רוממות רבון כל העולמים חיי החיים ב"ה, ולא ח"ו ביראה תתאה לבדה מצד עונשי עוה"ז או עונשי עוה"ב - שהיא יראה חיצונית, שאסור לת"ח העוסקים ברזי-תורה בהבנה פנימית להרבות בה, רק לקחת ממנה מעט, כדי לייסר את הגוף ונטיותיו הגסות, במידות רעות ותכונות מגונות ח"ו, אבל העיקר צריך להיות הלב מלא אהבה קדושה, ויראה עליונה, מסוד קדושים, כיראת מלאכי-מעלה גיבורי-כוח עושי דברו".
עבודת ד' ביראה תתאה וביראה עילאה
בדברי הנביא ישעיה מתאר הפסוק את התנועה של מלאכי השרת "בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף", ביאר האר"י הקדוש שתאור זה עוסק בעבודת האדם ביראת ד', ישנה יראה תתאה (תחתונה) וישנה יראה עילאה (עליונה), והן הנותנות לאדם את היכולת לעופף להתקדם בעבודת ד', אי אפשר להתקדם לולי שתיהן. יראה תתאה היא ההבנה כי הקב"ה הוא "בעל הבית" של העולם וממילא יש להישמע להוראותיו. יראה תתאה היא הבסיס לעבודת ד', היא הכלל המביא למעשה לקיום מצוות עשה והיא השורש ומקור היניקה למצוות לא תעשה. מדרגה זו היא השער לעבודת ד', משם אנו נכנסים להבנה שאנו צריכים לקבל עלינו עול מלכות שמים, ומתוך קבלת העול, נוכל להתקדם למדרגות גבוהות יותר. יראה עילאה היא מדרגה גבוהה מאד, היא נולדת מההכרה בגדולת הבורא, איך כל דבר נולד ונתהווה מאין ליש בדבר ד' ורוח פיו, לכן הבריאה בטלה כלפיו כאין וכאפס, מתוך כך האדם מגיע להכרה בגדלותו יתברך. יראה זו נובעת מהתבוננות בגדלות הבורא יתברך, כפי שהוא מתגלה בעולמות הרוחניים והגשמים. "אם אין חכמה אין יראה" (אבות), כדי להגיע לחכמה זו צריך להתבונן בעומק החכמה מתוך ביטול כלפי הבורא יתברך ולהיות 'כלי רוחני' לקבלת אורו. "בתחילה צריך לכנוס בשער היראה - יראה תתאה, ועל ידי זה זוכה לחכמה - זו תורה. ואף על פי מי שזכה לחכמה, לא הגיע עדיין לתכלית העבדות עד שזוכה ליראת הרוממות" (מאור ושמש).
"ת"ח כאלה הנם מכירים בטבעם את טבע הסגולה הפנימית, ויודעים להפריד ממנה בדבקות-מחשבתם את הקליפה הבחירית, והם חייבים ומוזהרים על זה לקרב פושעים כאלה שסגולה פנימית יש להם, כדי לעורר יותר ויותר את כוח הטוב הצפון בהם, עד שיתגבר לגמרי על הרע הבחירי ויכניע אותו. ופעולת חכמים לוקחי נפשות כאלה אינה חוזרת ריקם בשום פעם; לפעמים פעולותיהם נראות בגלוי, ע"י מה שהמקורבים מהם מטיבים את מעשיהם, ומישרים את דעותיהם יותר בפועל ולפעמים נכנס רק גרעין פנימי בהם, וכבר בטוחים הם שלא יפטרו מן העולם בלא תשובה, ואפילו אם חלילה יהיה המושפע כל כך גרוע עד שהוא בעצמו לא יזכה לשוב בתשובה, יפעול כוח הגרעין הזה על טבע-נפשו ונפיק מיניה זרעא מעליא, שישוב בתשובה, ויתקן גם כן את נפש אביו, כדין "ברא מזכא אבא". והשי"ת יודע, שלא את כל הפושעים אני מקרב, כי אם אותם שאני מרגיש, שכח סגולי גדול מונח בפנימיותם ודרכים רבים ישנם לידיעה זו, וספרים גדולים צריכים לכתוב בזה כדי לבאר גם רק שמץ מהדבר הגדול הזה".
תפקידם ומעלתם של תלמידי חכמים פנימיים
תלמידי חכמים בעלי יראת הרוממות, היראה העילאה, אינם יכולים לשבת בחיבוק ידיים, הם נקראים מפנימיותם להיות פועלים ושותפים בתיקון והשלמת המציאות. תלמידי חכמים נקראים לחיים של יצירה, לבנות עולמות רוחניים על פי עולמה של תורה מימים ימימה. היכולת לזהות את הסגולה הפנימית שמפעמת בלבות האנשים, ולהסיר ממנה את הקוצים ולהתחבר לשושנה נקייה מהסיגים והחוחים. פעולה ארוכת טווח, לא תמיד רואים את התוצאות תיכף ומיד. אבל, מובטחים אנחנו שתשובה תגיע ותעשה, אם לא בדור הזה - בדורות הבאים, בנו או בן בנו, כיון שכוח ההשפעה פועל ומכשיר את הדרך לקראת תיקון והשלמה. הדורות המתוקנים יהיו בבחינת "ברא מזכה אבא" (בן מזכה את אביו) ברא – הבן על ידי שעושה מצוות ומעשים טובים הרי מזכה הוא את אביו ונעשו המצוות והמעשים הטובים עבור אביו שבעולם העליון, מושג נוסף "ברא כרעא דאבוה" (בן הוא רגלו של אביו) כרעא – כרגליים שעל ידיהם יכול להיות הולך אף בעולם העליון.
"ועל אותם שכבר אבדו גם את הסגולה הפנימית שלהם לגמרי, אמר דוד הע"ה: "הלא משנאיך ד' אשנא", ובדרך כללות מסרו לנו חז"ל סימנין על-זה. והמינים והכופרים על פי רוב אבדו גם את הסגולה הפנימית, ומדה זו נוהגת ברוב הדורות, אבל דור של עקבא-דמשיחא הם יוצאים מכלל זה, שהם כדברי תקוני זוהר "טוב מלגאו וביש מלבר". והם "חמורו של משיח" שנאמר עליו "עני ורוכב על חמור", והכונה: כמו חמור, שמבחוץ יש בו שני סימני-טומאה, א"כ הטומאה בולטת בו יותר מבחזיר וגמל וכיו"ב, שיש בהם סימן-טהרה אחד עכ"פ, ומ"מ יש בו בפנימיותו ענין-קדושה ג"כ, שהרי הוא קדוש בבכורה, וענין מה שהתורה אמרה ע"ז שם "קדש לי" הוא גדול מאד מאד".
סימני טהרה ופדיון חמור
הקדושה מתגלית בעולם ברבדים שונים, באומה הישראלית, וגם שם היא מוצאת מדרגות פנימיות כהן, לוי וישראל. בארצות, ארץ ישראל היא קדושה בקדושת עולמים וגם בה אנו מוצאים מדרגות: ירושלים, בית המקדש, קודש הקודשים, עבר הירדן המזרחי וסוריה שנקראת 'כיבוש יחיד' והיא ברמת קדושה אחרת. גם בבעלי החיים הראויים לאכילה ישנם כללים מי ראויים לאכילה, בבהמה מפריס פרסה ומעלה גרה הם התנאים הבסיסים, הקדושה מתפשטת באדם ואף בבהמה, במקום ובזמן. בבעלי החיים הטהורים התנאים ההלכתיים הינם מפריס פרסה ומעלה גרה, הגמל הינו בעל סימן אחד מעלה גרה אך אינו מפריס פרסה, יש לו סימן פנימי אך לא סימן חיצוני. החזיר לעומתו מפריס פרסה סימן חיצוני, אך אין לו סימן פנימי מעלה גרה. החמור נטול שני הסימנים, אינו מעלה גרה - סימן פנימי, וגם לא מפריס פרסה - סימן חיצוני. אף על פי כן, ציוותה עלינו התורה "וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה' וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה". אם כן, אנו נפגשים ערב יציאתנו ממצרים בשלושה מעגלי בכורה, בכור בהמה טהורה - לקורבן לד', בכור אדם - פדיון ע"י הכהן, בכור 'פטר' חמור - פדיון או עריפה. בתורה מתוארת השאלה, מה נשתנה פטר חמור משאר כל הבהמות הטמאות שאין בהם פדיון, ובעוד התורה מתארת קדושה ביחס לחמור שאין סימני טהרה כלל? הגמרא (בכורות) מעלה שאלה זאת ותשובתה: "אמר ר' חנינא: שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? אמר לי: גזירת הכתוב היא. ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים".
המהר"ל מפראג (חידושי אגדות) מבאר "כי החמור הוא התעלות למי אשר רוכב עליו, כמו שהיה אצל אברהם שנאמר בו: ויחבוש את חמורו (בר' כב:ג), והוא היה מורה על התעלות אברהם... וכאשר יצאו ישראל ממצרים ונתעלו ישראל על מצרים, ולכך היה להם חמורים בשביל התעלות שלהם. ומפני זה היו ראויים ישראל ליקח את ממון של מצרים, כי התעלות ישראל על מצרים כמו האדון על העבד, שמה שקנה עבד קנה רבו. ולכך החמורים נשאו ממון של מצרים, כי התעלות של ישראל מורה כי ממון של מצרים - של ישראל, וכל דבר שהוא מתנשא שייך אליו חמור כמו חמורו של אברהם, של משה, וחמורו של משיח. ומפני כך, אף על גב שבשאר בהמות טמאות לא שייך בכור, גבי חמור שייך, כי החמור בפרט הוא מיוחד שהרוכב מתעלה עליו, ואין מתעלה רק על ידי מי שיש בו ענין של ראשית כמו שהוא החמור . רבותינו ז"ל הפליגו מאוד בחכמתם לגלות מצפוני החמור, ולמה באלו שלשה דוקא שהם אברהם משה ומשיח כתיב שרכבו על חמור. דע כי כל רכיבה הוא מורה על שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו... וכאשר רצה הקב"ה להגדיל את אברהם ואת משה, לא התנשאות שהוא למלכים... אבל התנשאות זה התנשאות מעלה קדושה ומעלה נבדלת שהיו קרובים אל מעלה אלקית, נתן להם הקדוש ברוך הוא להיות רוכבים על החמור, שזה מורה שהוא רוכב על החמריות, מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר ".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
















