ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל זצוק"ל
"אבל מי שהוא תמיד שקוע ברעיונו בהסתכלות פנימית, באור תורה וקדושה ויראה עילאה, מצד רוממות רבון כל העולמים חיי החיים ב"ה, ולא ח"ו ביראה תתאה לבדה מצד עונשי עוה"ז או עונשי עוה"ב - שהיא יראה חיצונית, שאסור לת"ח העוסקים ברזי-תורה בהבנה פנימית להרבות בה, רק לקחת ממנה מעט, כדי לייסר את הגוף ונטיותיו הגסות, במידות רעות ותכונות מגונות ח"ו, אבל העיקר צריך להיות הלב מלא אהבה קדושה, ויראה עליונה, מסוד קדושים, כיראת מלאכי-מעלה גיבורי-כוח עושי דברו".
עבודת ד' ביראה תתאה וביראה עילאה
בדברי הנביא ישעיה מתאר הפסוק את התנועה של מלאכי השרת "בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף", ביאר האר"י הקדוש שתאור זה עוסק בעבודת האדם ביראת ד', ישנה יראה תתאה (תחתונה) וישנה יראה עילאה (עליונה), והן הנותנות לאדם את היכולת לעופף להתקדם בעבודת ד', אי אפשר להתקדם לולי שתיהן. יראה תתאה היא ההבנה כי הקב"ה הוא "בעל הבית" של העולם וממילא יש להישמע להוראותיו. יראה תתאה היא הבסיס לעבודת ד', היא הכלל המביא למעשה לקיום מצוות עשה והיא השורש ומקור היניקה למצוות לא תעשה. מדרגה זו היא השער לעבודת ד', משם אנו נכנסים להבנה שאנו צריכים לקבל עלינו עול מלכות שמים, ומתוך קבלת העול, נוכל להתקדם למדרגות גבוהות יותר. יראה עילאה היא מדרגה גבוהה מאד, היא נולדת מההכרה בגדולת הבורא, איך כל דבר נולד ונתהווה מאין ליש בדבר ד' ורוח פיו, לכן הבריאה בטלה כלפיו כאין וכאפס, מתוך כך האדם מגיע להכרה בגדלותו יתברך. יראה זו נובעת מהתבוננות בגדלות הבורא יתברך, כפי שהוא מתגלה בעולמות הרוחניים והגשמים. "אם אין חכמה אין יראה" (אבות), כדי להגיע לחכמה זו צריך להתבונן בעומק החכמה מתוך ביטול כלפי הבורא יתברך ולהיות 'כלי רוחני' לקבלת אורו. "בתחילה צריך לכנוס בשער היראה - יראה תתאה, ועל ידי זה זוכה לחכמה - זו תורה. ואף על פי מי שזכה לחכמה, לא הגיע עדיין לתכלית העבדות עד שזוכה ליראת הרוממות" (מאור ושמש).
"ת"ח כאלה הנם מכירים בטבעם את טבע הסגולה הפנימית, ויודעים להפריד ממנה בדבקות-מחשבתם את הקליפה הבחירית, והם חייבים ומוזהרים על זה לקרב פושעים כאלה שסגולה פנימית יש להם, כדי לעורר יותר ויותר את כוח הטוב הצפון בהם, עד שיתגבר לגמרי על הרע הבחירי ויכניע אותו. ופעולת חכמים לוקחי נפשות כאלה אינה חוזרת ריקם בשום פעם; לפעמים פעולותיהם נראות בגלוי, ע"י מה שהמקורבים מהם מטיבים את מעשיהם, ומישרים את דעותיהם יותר בפועל ולפעמים נכנס רק גרעין פנימי בהם, וכבר בטוחים הם שלא יפטרו מן העולם בלא תשובה, ואפילו אם חלילה יהיה המושפע כל כך גרוע עד שהוא בעצמו לא יזכה לשוב בתשובה, יפעול כוח הגרעין הזה על טבע-נפשו ונפיק מיניה זרעא מעליא, שישוב בתשובה, ויתקן גם כן את נפש אביו, כדין "ברא מזכא אבא". והשי"ת יודע, שלא את כל הפושעים אני מקרב, כי אם אותם שאני מרגיש, שכח סגולי גדול מונח בפנימיותם ודרכים רבים ישנם לידיעה זו, וספרים גדולים צריכים לכתוב בזה כדי לבאר גם רק שמץ מהדבר הגדול הזה".
תפקידם ומעלתם של תלמידי חכמים פנימיים
תלמידי חכמים בעלי יראת הרוממות, היראה העילאה, אינם יכולים לשבת בחיבוק ידיים, הם נקראים מפנימיותם להיות פועלים ושותפים בתיקון והשלמת המציאות. תלמידי חכמים נקראים לחיים של יצירה, לבנות עולמות רוחניים על פי עולמה של תורה מימים ימימה. היכולת לזהות את הסגולה הפנימית שמפעמת בלבות האנשים, ולהסיר ממנה את הקוצים ולהתחבר לשושנה נקייה מהסיגים והחוחים. פעולה ארוכת טווח, לא תמיד רואים את התוצאות תיכף ומיד. אבל, מובטחים אנחנו שתשובה תגיע ותעשה, אם לא בדור הזה - בדורות הבאים, בנו או בן בנו, כיון שכוח ההשפעה פועל ומכשיר את הדרך לקראת תיקון והשלמה. הדורות המתוקנים יהיו בבחינת "ברא מזכה אבא" (בן מזכה את אביו) ברא – הבן על ידי שעושה מצוות ומעשים טובים הרי מזכה הוא את אביו ונעשו המצוות והמעשים הטובים עבור אביו שבעולם העליון, מושג נוסף "ברא כרעא דאבוה" (בן הוא רגלו של אביו) כרעא – כרגליים שעל ידיהם יכול להיות הולך אף בעולם העליון.
"ועל אותם שכבר אבדו גם את הסגולה הפנימית שלהם לגמרי, אמר דוד הע"ה: "הלא משנאיך ד' אשנא", ובדרך כללות מסרו לנו חז"ל סימנין על-זה. והמינים והכופרים על פי רוב אבדו גם את הסגולה הפנימית, ומדה זו נוהגת ברוב הדורות, אבל דור של עקבא-דמשיחא הם יוצאים מכלל זה, שהם כדברי תקוני זוהר "טוב מלגאו וביש מלבר". והם "חמורו של משיח" שנאמר עליו "עני ורוכב על חמור", והכונה: כמו חמור, שמבחוץ יש בו שני סימני-טומאה, א"כ הטומאה בולטת בו יותר מבחזיר וגמל וכיו"ב, שיש בהם סימן-טהרה אחד עכ"פ, ומ"מ יש בו בפנימיותו ענין-קדושה ג"כ, שהרי הוא קדוש בבכורה, וענין מה שהתורה אמרה ע"ז שם "קדש לי" הוא גדול מאד מאד".
סימני טהרה ופדיון חמור
הקדושה מתגלית בעולם ברבדים שונים, באומה הישראלית, וגם שם היא מוצאת מדרגות פנימיות כהן, לוי וישראל. בארצות, ארץ ישראל היא קדושה בקדושת עולמים וגם בה אנו מוצאים מדרגות: ירושלים, בית המקדש, קודש הקודשים, עבר הירדן המזרחי וסוריה שנקראת 'כיבוש יחיד' והיא ברמת קדושה אחרת. גם בבעלי החיים הראויים לאכילה ישנם כללים מי ראויים לאכילה, בבהמה מפריס פרסה ומעלה גרה הם התנאים הבסיסים, הקדושה מתפשטת באדם ואף בבהמה, במקום ובזמן. בבעלי החיים הטהורים התנאים ההלכתיים הינם מפריס פרסה ומעלה גרה, הגמל הינו בעל סימן אחד מעלה גרה אך אינו מפריס פרסה, יש לו סימן פנימי אך לא סימן חיצוני. החזיר לעומתו מפריס פרסה סימן חיצוני, אך אין לו סימן פנימי מעלה גרה. החמור נטול שני הסימנים, אינו מעלה גרה - סימן פנימי, וגם לא מפריס פרסה - סימן חיצוני. אף על פי כן, ציוותה עלינו התורה "וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה' וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה". אם כן, אנו נפגשים ערב יציאתנו ממצרים בשלושה מעגלי בכורה, בכור בהמה טהורה - לקורבן לד', בכור אדם - פדיון ע"י הכהן, בכור 'פטר' חמור - פדיון או עריפה. בתורה מתוארת השאלה, מה נשתנה פטר חמור משאר כל הבהמות הטמאות שאין בהם פדיון, ובעוד התורה מתארת קדושה ביחס לחמור שאין סימני טהרה כלל? הגמרא (בכורות) מעלה שאלה זאת ותשובתה: "אמר ר' חנינא: שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? אמר לי: גזירת הכתוב היא. ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים".
המהר"ל מפראג (חידושי אגדות) מבאר "כי החמור הוא התעלות למי אשר רוכב עליו, כמו שהיה אצל אברהם שנאמר בו: ויחבוש את חמורו (בר' כב:ג), והוא היה מורה על התעלות אברהם... וכאשר יצאו ישראל ממצרים ונתעלו ישראל על מצרים, ולכך היה להם חמורים בשביל התעלות שלהם. ומפני זה היו ראויים ישראל ליקח את ממון של מצרים, כי התעלות ישראל על מצרים כמו האדון על העבד, שמה שקנה עבד קנה רבו. ולכך החמורים נשאו ממון של מצרים, כי התעלות של ישראל מורה כי ממון של מצרים - של ישראל, וכל דבר שהוא מתנשא שייך אליו חמור כמו חמורו של אברהם, של משה, וחמורו של משיח. ומפני כך, אף על גב שבשאר בהמות טמאות לא שייך בכור, גבי חמור שייך, כי החמור בפרט הוא מיוחד שהרוכב מתעלה עליו, ואין מתעלה רק על ידי מי שיש בו ענין של ראשית כמו שהוא החמור . רבותינו ז"ל הפליגו מאוד בחכמתם לגלות מצפוני החמור, ולמה באלו שלשה דוקא שהם אברהם משה ומשיח כתיב שרכבו על חמור. דע כי כל רכיבה הוא מורה על שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו... וכאשר רצה הקב"ה להגדיל את אברהם ואת משה, לא התנשאות שהוא למלכים... אבל התנשאות זה התנשאות מעלה קדושה ומעלה נבדלת שהיו קרובים אל מעלה אלקית, נתן להם הקדוש ברוך הוא להיות רוכבים על החמור, שזה מורה שהוא רוכב על החמריות, מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר ".
איך עושים קידוש?
אי אפשר לבד!
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לקום מהתחתית של התחתית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
טעינה למחשבה
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
כשרות הכשרת כלים בשר וחלב חלק ג'
השיעור דן באפשרות להסב כלי בשרי לחלבי או להפך, ומסביר כי לפי מנהג האשכנזים נהוג לאסור זאת לכתחילה מחשש לבלבול ולתקלות, בעוד שפוסקי הספרדים מתירים את הפעולה, לעיתים בהתניה של המתנת 24 שעות בין השימושים. למרות האיסור הכללי אצל בני אשכנז, חציו השני של השיעור מפרט שמונה מקרים חריגים שבהם מותר להם לשנות את ייעוד הכלי, כגון: הכשרת כלים לפסח, העברת כלי "פרווה" לבשרי/חלבי, כלי שלא היה בשימוש 12 חודשים, כלי שעבר בעלות, ובמקרים של שעת הדחק.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
