ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש ספריה דרך עץ חיים

שבועות- השיבה לטוב ה' ולתודעת שליחות

השיבה לטוב ה'. השיבה לתודעת שליחות. הזדמנות השיבה לגן עדן.
מוקדש לעלוי נשמת
שלמה בן יעקב
לחץ להקדשת שיעור זה
השיבה לטוב ה'
לאחר שמציגה התורה את דמותו של הנחש, מתוארת ראשיתו של השיח בינו לבין האשה:
וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן:
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן:

הקדמת ציון עורמתו של הנחש לדבריו לאשה מלמדת שדברים אלו נאמרו בעורמה. מהי עורמה זו, ומהי בכלל מטרת הנחש בשאלתו?
רבים עמדו על כך שהנחש ובעקבותיו האשה מתעלמים לחלוטין מהעובדה שה' הוא זה שנתן לאדם את עצי הגן וציוה עליו לאכול מהם. התורה מתארת את צו ה' לאדם "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל", ואילו הנחש שואל – האם אמר א-להים לא לאכול מכל עץ הגן? השאלה מנוסחת כשאלת תם, אך על ידה מגדיר הנחש בעורמה את נושא השיחה, מה אמר א-להים לא לאכול. בעקבות הנחש, גם האשה מתייחסת לאכילת עצי הגן כמובנת מאליה "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל", כביכול ה' רק מגביל את אפשרות האכילה ולא נותן אותה. כפי שנראה, הכחשת טוב ה' אשר נתן לאדם את אפשרות האכילה היא הפתח לחטא שיתרחש בהמשך.
והנה חג השבועות מכוון באופן מדויק להפליא לתיקון עניין זה, כמתואר בפרשת אמור:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה':

מצוותו המיוחדת של חג השבועות היא הבאת המנחה החדשה מהצומח, מנחה אשר מבטאת את התודעה שה' הוא הוא בורא עולם הצומח, והוא הנותן לאדם את מזונו.
הכרת האדם בטוב ה' מנוסחת באופן נרחב בפרשת הביכורים, אשר זמנה מתחיל מחג השבועות. לאחר שתיאר מביא הביכורים את ההיסטוריה הלאומית, החל מימי האבות ועד יציאת מצרים, הוא מסיים:
וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:

בהבאת שתי הלחם במקדש וכן בהבאת הביכורים מתקן האדם את הפגם המתבטא בדברי האשה "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל".

השיבה לתודעת שליחות
צו ה' לאכול מכל עץ הגן, והתעלמות האשה ממנו, מקפלים בתוכם משמעות נוספת מעבר להכחשת טוב ה'. הציווי לאכול מהעץ מעניק לאכילה ממד של שליחות ותפקיד, וכיון שציווי זה הוא הציווי היחיד בו נצטווה האדם, נמצא שכלל חיי האדם הם חיי שליחות. לעומת זאת, בדברי האשה "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל" הופכת האכילה, וממילא כלל חיי האדם, להיות סתמיים וחסרי משמעות.
בחג השבועות חוזר האדם לשמוע את צו ה', והחיים כולם מקבלים את משמעותם "וְאַתֶּם תִּֽהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (פרשת יתרו) 1 . היכולת לשמוע את דבר ה' מתאפשרת בזכות השחרור משעבוד הנחש והשיבה לעצמיות, אשר התרחשו בחג הפסח.

הזדמנות השיבה לגן עדן
מעבר לכך שבחג השבועות מתחיל תהליך תיקון החטא, מתרחשת בו גם תחילתה של השיבה לגן עדן. מהפסוקים שהובאו למעלה עולה כי התורה מתארת את חג השבועות כשיאו של תהליך רצוף שראשיתו בביאה לארץ, המשכו בקציר השעורים והבאת העומר, וסיומו בהבאת המנחה החדשה מקציר החיטים. חג השבועות הוא אפוא יום בו אנו מודים לה' על הביאה לארץ וההיאחזות החקלאית בה. יש לציין כי בשונה מחג השבועות, את חג הפסח שקדם לו התורה אינה קושרת לביאה לארץ, ובפועל הוא אכן נחגג עוד במצרים 2 .
והנה, כפי שעמדו על כך רבים, בתורה נרמז במקומות רבים כי ארץ ישראל היא מקומו של גן עדן. נציין כאן מספר ביטויים מרכזיים לכך:
א. גבולותיו של גן עדן הם ארבעת הנהרות התוחמים את ארץ ישראל המורחבת 3 .
ב. בסיום נאומו המרכזי של משה רבנו, שמכין את עם ישראל לכניסה לארץ, מצויים רמזים רבים לתקופה בה היה האדם בגן עדן. המושגים בהם משתמש משה הם המושגים העיקריים המופיעים בדבר ה' לאדם בגן עדן: טוב ורע, חיים ומוות, ברכה וקללה, והליכה בדרך ה' אשר תביא להישארות בארץ החיים לעומת אי הליכה בדרך ה' אשר תביא לגלות ממנה. בנוסף לכך, משה רבנו מעיד את השמים והארץ על דבריו, ובכך הוא רומז לקשר בין תוכן העדות לבין ימי בריאת השמים והארץ 4 .
ג. גן עדן מתאפיין בהרמוניה בין הבריאה לבורא, או בין הממד הארצי לממד הא-להי. זהו מקום המלא בכל טוב גשמי, וה' מתהלך בו ומדבר בו באופן ישיר עם האדם. כמו כן, עבודת הגן הארצית מהווה יעוד א-להי של האדם "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ", ורק לאחר החטא התקללה האדמה "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ", והעשיה הגשמית נכרכה בתחושת צער "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם". והנה, בארץ ישראל ניתן לחזור לאותו מצב הרמוני, כמשתקף מפרשיות רבות בתורה. לדוגמה, הארץ היא מקום שה' מתהלך בו "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם" (פרשת בחוקותי), לשון שמצאנו רק ביחס לנוכחות ה' גן עדן 5 . כמו כן, הברכה לה זוכים ישראל בשומעם בקול ה' היא ברכה ארצית המתייחסת גם לאדמה, לדוגמה "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶֽה" (פרשת כי תבוא) 6 . במקביל לברכה עומדת ברקע האפשרות שבה תחזור האדמה לאירורה אם לא ישמעו ישראל בקול ה' "אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶֽה" (פרשת כי תבוא) 7 . מעבר לקשר ענייני זה בין הפרשיות, השימוש המשותף בשורש אר"ר יוצר גם זיקה לשונית ביניהן.
משמעות הקבלה זו בין גן עדן לארץ ישראל היא שלאחר השחרור מהשעבוד לנחש בחג הפסח וביטול השילוח מגן עדן, מתקדם האדם לשלב הבא ונכנס למקום הגן עצמו, ארץ ישראל 8 . עם זאת, למרות שבחג השבועות שב האדם לארץ ישראל-גן עדן, שיבה זו עדיין מותנית ותלויה בבחירת האדם. במילים אחרות, מדרגת החיים אליה מתרומם האדם עדיין איננה מדרגה של קביעות. כפי שנראה, הקביעות בגן תושג בחג הסוכות, שאף אותו קושרת התורה לארץ, וזאת לאחר הבירור שיערך בראש השנה וביום הכיפורים.
לסיכום: בחג השבועות מקבל האדם הזדמנות לשוב לגן עדן, ולתקן את השלב הראשון של החטא – ההתכחשות לכך שה' הוא מקור הטוב והשפע. הדבר מאפשר להתקדם לשלב הבא, תיקון ליבה של התודעה שהביאה לחטא, וביסוס מקומו של האדם בגן. שלב זה מתרחש בראש השנה.







^ 1.זאת ועוד: כמתואר בפרשיות בהר-בחוקותי, בהר סיני ניצבו ישראל מחדש בפני שתי האפשרויות – הליכה בדרך ה' שתזכה את ישראל בארץ ובטובה, או עזיבת דרך ה' שתביא את ישראל לגירוש מהארץ ולמוות לאומי (ראו על כך במאמרו של הרב אלחנן סמט, "פרשות בהר ובחוקותי – סיומו המרומם של ספר ויקרא", עיונים לפרשיות השבוע – סדרה ראשונה, שם הוא מבאר מדוע פרשיות בהר בחוקותי מופיעות רק כאן למרות שזמן אמירתן זהה לזמן אמירת פרשיות יתרו ומשפטים). שתי אפשרויות אלו מזכירות את שתי האפשרויות שעמדו בפני האדם הראשון, האם ללכת בדרך ה' ולזכות בחיי נצח או ללכת אחר דעתו של הנחש ולהיענש במוות.

^ 2.מלבד חג השבועות, רק את חג הסוכות קושרת התורה לארץ ישראל. בהמשך נבאר את היחס בין שני החגים בהקשר לכניסה לארץ ישראל-גן עדן.
^ 3.ראו על כך בדברי הרמב"ן בראשית ג כא, ובמאמר של הרב יעקב מדן. יש שאף זיהו את גן עדן במקומות מסוימים בארץ ישראל, כדוגמת סדום (הרב אהרון בק, אסיף ג' עמוד 994 והלאה).
^ 4."רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע : אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם: הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם" (פרשת ניצבים).
^ 5.לשון זו מופיעה אמנם לאחר החטא, אך לפני הגירוש מהגן בפועל.
^ 6.או ביתר הרחבה בפסוקים כדוגמת "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ... בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ... יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (פרשת כי תבוא).
^ 7.ראו בראשית רבה פרשה יט "והמה כאדם עברו ברית – והמה כאדם הראשון, מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן וציותיו ועבר על ציוויי ודנתי אותו בשילוחין ובגירושין וכו', אף בניו הכנסתים לא"י וציויתים ועברו על הציווי דנתי אותם בשילוחין ובגירושין".
^ 8.מובן שכניסה זו היא גם – ואף בעיקר – מבחינה רוחנית. ארץ ישראל היא המרחב הפיזי שבו מתאפשרים החיים הרוחניים של גן עדן, כשם שגוף האדם הפיזי הוא הבסיס המאפשר את חייו הרוחניים. נראה שזו הסיבה לכך שאם יושבי הארץ מקלקלים את דרכיהם אין הם יכולים להישאר בה ("ותקיא הארץ" הן ביחס לעמי כנען והן ביחס לישראל).
עוד בנושא
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il