ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר לימודי אמונה

גם באמונה יש הלכה

בדור שבו הקהילה המסורתית איבדה את כוחה, השאלות הערכיות, האמוניות וההשקפתיות הזקוקות להכרעה מתרבות מיום ליום ודורשות התייחסות שבאה מבית המדרש. הגיע הזמן להקים את חזונו של הרב קוק - ללמוד אמונה אליבא דהלכתא, ולפסוק גם בשאלות הקשורות לאמונה
224
לחץ להקדשת שיעור זה
חופש הדעות בתרבות הפלורליסטית-פוסטמודרנית-ליברלית הוא מושג הנהגה ביראה כמעט כמו היה הלכה למשה מסיני. הציבור הדתי אף הוא מתפתל כשהוא צריך לומר דברים ברורים, ולא נדיר למצוא כי גם תלמידי חכמים נוקטים לפעמים שבעניינים של השקפה ואמונה אכן אין שום מקום להכרעה.
האם כך הוא? האם ייתכן כי דווקא תורה שנלחמה מתחילת יסודה על עניינים שקשורים לענייני הדעת והאמונה, כמו אמונה בא-ל אחד, ייחוד האל ומניעה מהגשמה, הבחירה החופשית, ההשגחה ועוד, דווקא היא תהיה כגדר פרוצה לכל עובר אורח בכל מה שקשור לדעה ומחשבה, אמונה והשקפה, ורק בעניינים התנהגותיים - קרי מצוות מעשיות - תהיה מוצקה להפליא?!
בשנת תרס"ה השיב הראי"ה קוק במכתב (אגרות הראי"ה כ) לתלמידו ד"ר זיידל ששאלו אם מה שאמר שאין לדרוש שלטון על הדעות, "אם הוא מפני ההכרח או שכן הוא גם כן על פי דין תורה". הרב אז ענה שתשובתו טכנית, ולא מהותית: "הנה בלשוני לא נמצא מקום לשאלה, שאמרתי 'מפני שהוא בימינו דבר שאינו נשמע'. ממוצא דבר הרינו למדים שאם היה נשמע היה מקום לדרישה כזו". נדמה כי בימינו כבר אי אפשר לחשות.
אומנם גם הרב זצ"ל נוקט בכמה מקומות כי יש מקום לחופש דעות, אך אין הכוונה שבכל עניין ועניין הקשור לענייני אמונה והשקפה כל אחד יכול לומר ככל העולה על רוחו, ו"מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל". אכן, כפי שכותב הרב זצ"ל באותה איגרת, יש להגדיר גדרים ברורים היכן ישנו חופש והיכן ישנה הלכה והכרעה, אך מכאן ועד התפיסה כי אין כלל מקום להכרעה הדברים רחוקים מאוד.
לענ"ד תפיסות אלו מביאות לנזקים חמורים לפחות משתי סיבות. הראשונה היא שכאשר אין אפשרות להכריע בנושאים האמוניים, השקפתיים הרי שישנה אנרכיה אמונית. הרב זצ"ל כבר עמד על כך באיגרת האמורה שמציאות שכזו תביא לאסון רוחני: "אם לא יהיה שום גבול, כל אחד יפרוק עול כל מוסר מוסכם... ואז תמלא הארץ נבלה... מפני שהמעשים נגררים בע"כ ברב או במעט אחרי הדעות".
בעיה נוספת וחמורה אף היא, היא הקיטוב ההולך ומחמיר בין הסיעות שבחברה, וגם בין הקהילות החברתיות האמונות על תורה ויראת שמיים. החברה לא משוסעת בגלל הלכות נטילת ידיים או דיני עירובין. בעניינים המעשיים יש גדרים די ברורים ומוסכמים והמחלוקות המהותיות הניכרות בחיים בטלות בשישים לעומת מה שמוסכם. ושנית, בדרך כלל מה שמפריד בין אדם לחברו שייך לתפיסה והשקפה ולא למעשה כזה או אחר.

בין הדת לדעת
רבים משתמשים בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות להראות כי ככל שנוגע הדבר לעניינים הקשורים לדעת ולאמונה שהאדם מחזיק בה, אין לנו אפשרות לקבוע דעה פסקנית. על ההסבר בדברי הרמב"ם הללו כבר עמדו כמה והראו כי אין כוונתו להלכות הקשורות לאמונות ודעות - שהרי הרמב"ם בעצמו קבע הלכות בעניינים אלו - הלכות יסודי התורה. הרמב"ם בוודאי מתייחס בדבריו לדיונים הקשורים למעשים היסטוריים או טעמים למצוות וכדומה המופיעים באגדה, שפרשנותם יכולה להיות כזו או אחרת, אך אין כוונת הרמב"ם למה שכלול בתוך מצוות האמונה. הרמב"ם הרי קובע כמה וכמה מצוות שתלויות בלב ובדעת – מצוות אמונה. וכי ייתכן שתיקבע מצווה כלשהי בלי שיינתנו לה הוראות וקביעות כיצד לקיימה?! האם ייתכן כי יהיו הוראות כלליות בלבד לקיום המצווה, והשאר יהיה נתון לשיקול דעתו של האדם?!
גם בספרות השו"ת לאורך השנים לא נמנעו רבותינו לדון בענייני אמונה בדיוק כפי שדנו בענייני הלכה מעשיים. אף אחד מהם לא חשב שאין בכוחו להכריע בנושאים אלו, ולפי נימת הטון בכתיבתם קשה לאמוד כי הם חשבו שזה לגיטימי שלא לקבל את דעתם. הרב יעקב אריאל שליט"א הביא בספרו 'הלכה בימינו' ציונים רבים לשאלות אמוניות המפוזרים בספרות השו"ת לאלפים, החל מימי הגאונים וכלה באחרונים, והסיק מכאן כי מעולם לא עלה על הדעת אצל רבותינו להפריד בין הדת לדעת.

חופש הדעות
הרב קוק זצ"ל עמד על כך שלימוד האמונה רב פנים הוא. יש בו מקום להכרעות ברורות, אך יש בו גם מקום רב יותר לאמירה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". ההבדל והיחס בין שני אופני הלימוד דורשים חקירה ועיון מתי כך ראוי ומתי אחרת, אך אין להימנע בשל כך מההכרה כי ענייני ההשקפה האמונות והדעות דורשות הכרעה הלכתית לכל דבר. באורות האמונה (עמ' 55) כותב הרב: "באמונה ישנם שני ערכים: האמונה המצטיירת והאמונה המושכלת. אותה המצטיירת ומורגשת יש בה חוקים ויסודות עיקרים והלכות. אין שייך בה חופש הדעת כמו שאין שייך חופש כזה בכל דבר חוק ומשפט, אלא שייך בה חקירה ועמידה על היסודות של הקבלה והמסורת". אין חופש דעות במצוות האמונה, באמונה המצוירת באופן ברור ושכלי, כפי שיש בכל שאר ענייני ההלכה. לעומת זאת ישנה אמונה מושכלת: "למעלה ממנה עומדת האמונה המושכלת. בה יש דווקא חירות עליונה והיא מתגלה רק לישרים הבאים בסוד ד'. וברית כרותה היא שכשאדם שומר אמונים בכל תום באמונה המצטיירת... יזכה לאור האמונה המושכלת ששם הוא העולם המלא חירות". רק לבאים בסוד ה', אנשי הסוד, חוכמת הנסתר, רק להם יש שייכות למציאות של חופש דעות. לשאר העולם: הלכה אמונית, כבכל שדה ההלכה.
מתוך כך, אך פשוט הוא שהרב זצ"ל עמד על כך שלימוד האמונה צריך להיעשות בדרך שתוביל להלכה. וכך כתב בסוף הקדמת עין איה: "על כן עלינו לחתור לזה בכל עוז, שנזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא גם בחלק האגדה והדיעות כמו בחלק ההלכה, ומאשר רבה העזובה במקצוע הגדול הזה, על כן רבה גם כן העבודה".
העבודה בקביעת הדרך ללימוד האמונה באופן שהרב מתאר – אליבא דהלכתא, הונחה לפתחנו. בדורנו העניין הזה הפך למציאות מוכרחת. אם בדורות קודמים הקהילה המסורתית עיצבה צורת חיים קבועה, ואפשר היה להסתדר בלי הכרעות אמוניות והשקפתיות, בדורנו הדבר כבר לא ניתן. כל רב קהילה יכול להעיד עד כמה שהוא נזקק להכרעה יומיומית בשאלות שיסודם בתחום זה. הנה כמה דוגמאות: האם לימודי ביולוגיה ועמידה על חוקי הטבע סותרים את ההבנה שיש השגחה פרטית בכל פרט ופרט במציאות? מהו היחס לאומות העולם התרבותיות, האם יש הבדל מהותי בין ישראל לעמים? פמיניזם – האם יש הבדל מהותי בין גבר לאישה או שזו הסללה תרבותית? מהו היחס ללימוד הקבלה (במיוחד אחרי כמה פרשיות של מקובלים בדורנו)? ביטוחים על כל צרה שלא תבוא, או שיש בזה חיסרון אמונה?
השאלות רבות והעבודה מרובה. הגיע הזמן להקים את חזונו של הרב קוק זצ"ל: ללמוד אמונה אליבא דהלכתא.
הרב טל חיימוביץ
עומד בראש תוכנית 'רבנן דאגדתא' המובילה פרויקט בעל מנעד רחב של פעילות ללימוד אמונה אליבא דהלכתא.
עוד בנושא לימודי אמונה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il