ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- לימודי אמונה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיים שילה בן אביגיל
האם כך הוא? האם ייתכן כי דווקא תורה שנלחמה מתחילת יסודה על עניינים שקשורים לענייני הדעת והאמונה, כמו אמונה בא-ל אחד, ייחוד האל ומניעה מהגשמה, הבחירה החופשית, ההשגחה ועוד, דווקא היא תהיה כגדר פרוצה לכל עובר אורח בכל מה שקשור לדעה ומחשבה, אמונה והשקפה, ורק בעניינים התנהגותיים - קרי מצוות מעשיות - תהיה מוצקה להפליא?!
בשנת תרס"ה השיב הראי"ה קוק במכתב (אגרות הראי"ה כ) לתלמידו ד"ר זיידל ששאלו אם מה שאמר שאין לדרוש שלטון על הדעות, "אם הוא מפני ההכרח או שכן הוא גם כן על פי דין תורה". הרב אז ענה שתשובתו טכנית, ולא מהותית: "הנה בלשוני לא נמצא מקום לשאלה, שאמרתי 'מפני שהוא בימינו דבר שאינו נשמע'. ממוצא דבר הרינו למדים שאם היה נשמע היה מקום לדרישה כזו". נדמה כי בימינו כבר אי אפשר לחשות.
אומנם גם הרב זצ"ל נוקט בכמה מקומות כי יש מקום לחופש דעות, אך אין הכוונה שבכל עניין ועניין הקשור לענייני אמונה והשקפה כל אחד יכול לומר ככל העולה על רוחו, ו"מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל". אכן, כפי שכותב הרב זצ"ל באותה איגרת, יש להגדיר גדרים ברורים היכן ישנו חופש והיכן ישנה הלכה והכרעה, אך מכאן ועד התפיסה כי אין כלל מקום להכרעה הדברים רחוקים מאוד.
לענ"ד תפיסות אלו מביאות לנזקים חמורים לפחות משתי סיבות. הראשונה היא שכאשר אין אפשרות להכריע בנושאים האמוניים, השקפתיים הרי שישנה אנרכיה אמונית. הרב זצ"ל כבר עמד על כך באיגרת האמורה שמציאות שכזו תביא לאסון רוחני: "אם לא יהיה שום גבול, כל אחד יפרוק עול כל מוסר מוסכם... ואז תמלא הארץ נבלה... מפני שהמעשים נגררים בע"כ ברב או במעט אחרי הדעות".
בעיה נוספת וחמורה אף היא, היא הקיטוב ההולך ומחמיר בין הסיעות שבחברה, וגם בין הקהילות החברתיות האמונות על תורה ויראת שמיים. החברה לא משוסעת בגלל הלכות נטילת ידיים או דיני עירובין. בעניינים המעשיים יש גדרים די ברורים ומוסכמים והמחלוקות המהותיות הניכרות בחיים בטלות בשישים לעומת מה שמוסכם. ושנית, בדרך כלל מה שמפריד בין אדם לחברו שייך לתפיסה והשקפה ולא למעשה כזה או אחר.
בין הדת לדעת
רבים משתמשים בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות להראות כי ככל שנוגע הדבר לעניינים הקשורים לדעת ולאמונה שהאדם מחזיק בה, אין לנו אפשרות לקבוע דעה פסקנית. על ההסבר בדברי הרמב"ם הללו כבר עמדו כמה והראו כי אין כוונתו להלכות הקשורות לאמונות ודעות - שהרי הרמב"ם בעצמו קבע הלכות בעניינים אלו - הלכות יסודי התורה. הרמב"ם בוודאי מתייחס בדבריו לדיונים הקשורים למעשים היסטוריים או טעמים למצוות וכדומה המופיעים באגדה, שפרשנותם יכולה להיות כזו או אחרת, אך אין כוונת הרמב"ם למה שכלול בתוך מצוות האמונה. הרמב"ם הרי קובע כמה וכמה מצוות שתלויות בלב ובדעת – מצוות אמונה. וכי ייתכן שתיקבע מצווה כלשהי בלי שיינתנו לה הוראות וקביעות כיצד לקיימה?! האם ייתכן כי יהיו הוראות כלליות בלבד לקיום המצווה, והשאר יהיה נתון לשיקול דעתו של האדם?!
גם בספרות השו"ת לאורך השנים לא נמנעו רבותינו לדון בענייני אמונה בדיוק כפי שדנו בענייני הלכה מעשיים. אף אחד מהם לא חשב שאין בכוחו להכריע בנושאים אלו, ולפי נימת הטון בכתיבתם קשה לאמוד כי הם חשבו שזה לגיטימי שלא לקבל את דעתם. הרב יעקב אריאל שליט"א הביא בספרו 'הלכה בימינו' ציונים רבים לשאלות אמוניות המפוזרים בספרות השו"ת לאלפים, החל מימי הגאונים וכלה באחרונים, והסיק מכאן כי מעולם לא עלה על הדעת אצל רבותינו להפריד בין הדת לדעת.
חופש הדעות
הרב קוק זצ"ל עמד על כך שלימוד האמונה רב פנים הוא. יש בו מקום להכרעות ברורות, אך יש בו גם מקום רב יותר לאמירה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". ההבדל והיחס בין שני אופני הלימוד דורשים חקירה ועיון מתי כך ראוי ומתי אחרת, אך אין להימנע בשל כך מההכרה כי ענייני ההשקפה האמונות והדעות דורשות הכרעה הלכתית לכל דבר. באורות האמונה (עמ' 55) כותב הרב: "באמונה ישנם שני ערכים: האמונה המצטיירת והאמונה המושכלת. אותה המצטיירת ומורגשת יש בה חוקים ויסודות עיקרים והלכות. אין שייך בה חופש הדעת כמו שאין שייך חופש כזה בכל דבר חוק ומשפט, אלא שייך בה חקירה ועמידה על היסודות של הקבלה והמסורת". אין חופש דעות במצוות האמונה, באמונה המצוירת באופן ברור ושכלי, כפי שיש בכל שאר ענייני ההלכה. לעומת זאת ישנה אמונה מושכלת: "למעלה ממנה עומדת האמונה המושכלת. בה יש דווקא חירות עליונה והיא מתגלה רק לישרים הבאים בסוד ד'. וברית כרותה היא שכשאדם שומר אמונים בכל תום באמונה המצטיירת... יזכה לאור האמונה המושכלת ששם הוא העולם המלא חירות". רק לבאים בסוד ה', אנשי הסוד, חוכמת הנסתר, רק להם יש שייכות למציאות של חופש דעות. לשאר העולם: הלכה אמונית, כבכל שדה ההלכה.
מתוך כך, אך פשוט הוא שהרב זצ"ל עמד על כך שלימוד האמונה צריך להיעשות בדרך שתוביל להלכה. וכך כתב בסוף הקדמת עין איה: "על כן עלינו לחתור לזה בכל עוז, שנזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא גם בחלק האגדה והדיעות כמו בחלק ההלכה, ומאשר רבה העזובה במקצוע הגדול הזה, על כן רבה גם כן העבודה".
העבודה בקביעת הדרך ללימוד האמונה באופן שהרב מתאר – אליבא דהלכתא, הונחה לפתחנו. בדורנו העניין הזה הפך למציאות מוכרחת. אם בדורות קודמים הקהילה המסורתית עיצבה צורת חיים קבועה, ואפשר היה להסתדר בלי הכרעות אמוניות והשקפתיות, בדורנו הדבר כבר לא ניתן. כל רב קהילה יכול להעיד עד כמה שהוא נזקק להכרעה יומיומית בשאלות שיסודם בתחום זה. הנה כמה דוגמאות: האם לימודי ביולוגיה ועמידה על חוקי הטבע סותרים את ההבנה שיש השגחה פרטית בכל פרט ופרט במציאות? מהו היחס לאומות העולם התרבותיות, האם יש הבדל מהותי בין ישראל לעמים? פמיניזם – האם יש הבדל מהותי בין גבר לאישה או שזו הסללה תרבותית? מהו היחס ללימוד הקבלה (במיוחד אחרי כמה פרשיות של מקובלים בדורנו)? ביטוחים על כל צרה שלא תבוא, או שיש בזה חיסרון אמונה?
השאלות רבות והעבודה מרובה. הגיע הזמן להקים את חזונו של הרב קוק זצ"ל: ללמוד אמונה אליבא דהלכתא.
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אנחנו קודש למענך
להתיחס בכבוד
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הדלקה וכיבוי ביום טוב
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
