ביום חמישי בערב ישב הרב עובדיה יוסף בחדרו בשכונת הר נוף בירושלים ולמד בשקידה כדרכו.
כאשר עסק בסוגיה כלשהי, לצורך בירור הלכה היה חסר לו הספר 'מעגלי חן'. הספר הזה לא היה בספרייתו הענקית של הרב, והוא ידע שאפשר להשיגו בספרייה של מוסד הרב קוק בירושלים. כמו כן ידע שהיא פתוחה בימים שני וחמישי מתשע בבוקר עד אחת בצהריים. ואם כן, יצטרך להמתין עד יום שני בבוקר.
מרוב צער הרב עובדיה החל לבכות...
בנו ניגש אליו בדאגה ושאל לפשר בכיו. לאחר שנענה, אמר: "מה הבעיה, אבא? כאשר תיפתח הספרייה ביום שני אביא לך את הספר!".
הרב עובדיה מאן להתנחם. הוא זקוק לספר עכשיו! הבן היה אובד עצות.
כעבור כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת. הבן ניגש לפתוח ותמה לראות שוטרים על הסף. הם הסבירו לו שיש להם צו שופט לחקור את הרב עובדיה יוסף תחת אזהרה. הבן המשתאה הניח להם להיכנס לחדרו של אביו. השוטרים התיישבו מול הרב, ואחד מהם התנצל והסביר: "יש לנו איזו חקירה בפשע חמור, ופלוני טוען שאתה ידעת מזמן על הפשע ולא הודעת למשטרה, וכמובן שחלה עליך חובת הדיווח. באנו לשאול אותך על כך".
הרב נאלץ להיפרד מלימודו והחל לענות לשוטרים, תוך כדי שהוא חוזר מדי פעם ללימודו שממנו לא היה מסוגל לחדול.
השוטרים שישבו מולו החלו להבין שהרב נמצא בעולמות אחרים, ואין לו מושג על מה הם מדברים. כעבור כעשר דקות נפרדו ממנו, איחלו לו בריאות, יצאו מביתו וירדו למטה.
אחד השוטרים, יהודה בן חמו, שיראת השם נגעה לליבו, החל לחשוש ואמר לחבריו: "מה עשינו?! הפרענו לרב עובדיה יוסף בלימודו והוא עלול להקפיד עלינו, ומי יודע מה יהיה איתנו". הוא המשיך: "אנחנו חייבים לחזור לרב עובדיה ולבקש ממנו סליחה!".
השוטרים חזרו לביתו של הרב.
"כבוד הרב, באנו לבקש סליחה ממנו", אמר יהודה, "ואנחנו מקווים שהוא לא כועס עלינו. בסך הכול מילאנו את חובתנו כי היה לנו צו מבית המשפט".
"אני מקפיד עליכם, לא סולח ולא מוחל לכם!", הרעים הרב בקולו.
יהודה נבהל ואמר: "הרב, אנחנו לא אשמים. היה לנו צו מבית המשפט לחקור את הפשע הזה. אין לנו ברירה...".
"לא מעניין אותי!", ענה הרב בתוקף, ואז ריכך מעט את הטון ואמר: "רוצים שאסלח לכם? רק בתנאי שתשיגו לי כעת ספר מסוים שאני מאוד זקוק לו".
השוטרים ביקשו שהרב יאמר להם באיזה ספר מדובר והיכן ניתן להשיגו כעת. בנו של הרב הסביר לשוטרים שמדובר בספר 'מעגלי חן', שנמצא בספריית מוסד הרב קוק בשכונת קריית משה.
"אבל שום ספרייה לא פתוחה כעת", טען יהודה, "מה נעשה?".
"לא מעניין אותי", אמר הרב, "אתם אנשי חוק ותוכלו לעשות זאת".
ירדו השוטרים למטה והחלו לברר מיהו הספרן של ספריית הרב קוק והיכן הוא מתגורר. התברר להם שהספרן גר בקריית יערים (טלזסטון) שליד ירושלים. מיד נסעה הניידת לביתו של הספרן.
השוטרים דפקו בדלת בשעה עשר בלילה, והספרן נבהל לראותם.
"מה קרה? מה עשיתי?", שאל.
"תקשיב טוב", אמר יהודה, "יש לך מפתח לספרייה של מוסד הרב קוק?".
"כן, אבל הספרייה סגורה עכשיו", טען הספרן, "רק ביום שני אני פותח אותה. מה זה כל כך דחוף? מי צריך את הספר הזה? ואיך זה קשור למשטרה?".
השוטרים הסבירו לו שהרב עובדיה יוסף זקוק בדחיפות לספר, והדבר אינו סובל דיחוי כלל. "בוא עם המפתחות ותעלה איתנו לרכב!".
הם נסעו עם הספרן לספריית מוסד הרב קוק. הוא פתח להם את הדלת, הדליק את האורות ואת המחשב והחל לחפש היכן מצוי הספר. לאחר שמצא את הספר המיוחל, נסעו השוטרים להר נוף והגישו את הספר לרב עובדיה.
הרב היה מאושר. הוא חיבק ונישק את הספר כמוצא שלל רב והחל להרעיף כאפות על יהודה ויתר השוטרים, באומרו: "תודה רבה לכם, תודה רבה... אני לא מקפיד עליכם, אל תדאגו בכלל...".
ומיד נפנה ללימוד בספר 'מעגלי חן' שכה השתוקק להשיגו.
כאשר עסק בסוגיה כלשהי, לצורך בירור הלכה היה חסר לו הספר 'מעגלי חן'. הספר הזה לא היה בספרייתו הענקית של הרב, והוא ידע שאפשר להשיגו בספרייה של מוסד הרב קוק בירושלים. כמו כן ידע שהיא פתוחה בימים שני וחמישי מתשע בבוקר עד אחת בצהריים. ואם כן, יצטרך להמתין עד יום שני בבוקר.
מרוב צער הרב עובדיה החל לבכות...
בנו ניגש אליו בדאגה ושאל לפשר בכיו. לאחר שנענה, אמר: "מה הבעיה, אבא? כאשר תיפתח הספרייה ביום שני אביא לך את הספר!".
הרב עובדיה מאן להתנחם. הוא זקוק לספר עכשיו! הבן היה אובד עצות.
כעבור כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת. הבן ניגש לפתוח ותמה לראות שוטרים על הסף. הם הסבירו לו שיש להם צו שופט לחקור את הרב עובדיה יוסף תחת אזהרה. הבן המשתאה הניח להם להיכנס לחדרו של אביו. השוטרים התיישבו מול הרב, ואחד מהם התנצל והסביר: "יש לנו איזו חקירה בפשע חמור, ופלוני טוען שאתה ידעת מזמן על הפשע ולא הודעת למשטרה, וכמובן שחלה עליך חובת הדיווח. באנו לשאול אותך על כך".
הרב נאלץ להיפרד מלימודו והחל לענות לשוטרים, תוך כדי שהוא חוזר מדי פעם ללימודו שממנו לא היה מסוגל לחדול.
השוטרים שישבו מולו החלו להבין שהרב נמצא בעולמות אחרים, ואין לו מושג על מה הם מדברים. כעבור כעשר דקות נפרדו ממנו, איחלו לו בריאות, יצאו מביתו וירדו למטה.
אחד השוטרים, יהודה בן חמו, שיראת השם נגעה לליבו, החל לחשוש ואמר לחבריו: "מה עשינו?! הפרענו לרב עובדיה יוסף בלימודו והוא עלול להקפיד עלינו, ומי יודע מה יהיה איתנו". הוא המשיך: "אנחנו חייבים לחזור לרב עובדיה ולבקש ממנו סליחה!".
השוטרים חזרו לביתו של הרב.
"כבוד הרב, באנו לבקש סליחה ממנו", אמר יהודה, "ואנחנו מקווים שהוא לא כועס עלינו. בסך הכול מילאנו את חובתנו כי היה לנו צו מבית המשפט".
"אני מקפיד עליכם, לא סולח ולא מוחל לכם!", הרעים הרב בקולו.
יהודה נבהל ואמר: "הרב, אנחנו לא אשמים. היה לנו צו מבית המשפט לחקור את הפשע הזה. אין לנו ברירה...".
"לא מעניין אותי!", ענה הרב בתוקף, ואז ריכך מעט את הטון ואמר: "רוצים שאסלח לכם? רק בתנאי שתשיגו לי כעת ספר מסוים שאני מאוד זקוק לו".
השוטרים ביקשו שהרב יאמר להם באיזה ספר מדובר והיכן ניתן להשיגו כעת. בנו של הרב הסביר לשוטרים שמדובר בספר 'מעגלי חן', שנמצא בספריית מוסד הרב קוק בשכונת קריית משה.
"אבל שום ספרייה לא פתוחה כעת", טען יהודה, "מה נעשה?".
"לא מעניין אותי", אמר הרב, "אתם אנשי חוק ותוכלו לעשות זאת".
ירדו השוטרים למטה והחלו לברר מיהו הספרן של ספריית הרב קוק והיכן הוא מתגורר. התברר להם שהספרן גר בקריית יערים (טלזסטון) שליד ירושלים. מיד נסעה הניידת לביתו של הספרן.
השוטרים דפקו בדלת בשעה עשר בלילה, והספרן נבהל לראותם.
"מה קרה? מה עשיתי?", שאל.
"תקשיב טוב", אמר יהודה, "יש לך מפתח לספרייה של מוסד הרב קוק?".
"כן, אבל הספרייה סגורה עכשיו", טען הספרן, "רק ביום שני אני פותח אותה. מה זה כל כך דחוף? מי צריך את הספר הזה? ואיך זה קשור למשטרה?".
השוטרים הסבירו לו שהרב עובדיה יוסף זקוק בדחיפות לספר, והדבר אינו סובל דיחוי כלל. "בוא עם המפתחות ותעלה איתנו לרכב!".
הם נסעו עם הספרן לספריית מוסד הרב קוק. הוא פתח להם את הדלת, הדליק את האורות ואת המחשב והחל לחפש היכן מצוי הספר. לאחר שמצא את הספר המיוחל, נסעו השוטרים להר נוף והגישו את הספר לרב עובדיה.
הרב היה מאושר. הוא חיבק ונישק את הספר כמוצא שלל רב והחל להרעיף כאפות על יהודה ויתר השוטרים, באומרו: "תודה רבה לכם, תודה רבה... אני לא מקפיד עליכם, אל תדאגו בכלל...".
ומיד נפנה ללימוד בספר 'מעגלי חן' שכה השתוקק להשיגו.
