בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שמות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

חיה מוריה בת אסתר

כי עין בעין יראו

undefined

הרב יוסף נווה

טבת תשפ
4 דק' קריאה
בפרשתנו נאמר "ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה, ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה". כותב על כך בעל ספר 'הלקח והלבוב', שכשחס ושלום האדם חוטא, צלם האלוקים שבו מסתלק ממנו, ועל ידי הבכיה האדם ממשיך על עצמו בחזרה את צלם האלוקים, וזוכה לצורה של יהודי, וכך זוכה לחמלה ורחמים.

כותב רבינו נחמן מברסלב זיע"א (ליקוטי מוהר"ן חלק ב סימן א), בזמן שיהודי שופט את חברו, זו בחינה של ראש השנה. מובן מדבריו שגם בזמן שיהודי רוצה לחזור בתשובה ושופט את עצמו כדי לדעת מה לתקן, זה גם בחינת ראש השנה, שהוא זמן המיועד למשפט ועשיית תשובה.

בשיחות הר"ן (שיחה כ"א) כותב רבינו שצריך לבכות בראש השנה, ובליקוטי מוהר"ן (חלק א סימן קע"ה) הוא כותב, שהבכיה לא תהיה של עצבות וייאוש, אלא בכיה שנובעת מתוך שמחה, שזוכה לחזור אל אביו שבשמים. וזה לשונו: "עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכִיָה, כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, שֶׁמֵּרֹב שִׂמְחָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא מִתְחָרֵט וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד עַל שֶׁמָּרַד נֶגְדּוֹ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, וּמִתְעוֹרֵר לוֹ בְּכִיָּה מֵחֲמַת רֹב הַשִֹּמְחָה. וְזֶה 'בְּכִיָּה' הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת בְּ'שִׁמְךָ יְ'גִילוּן כָּ'ל הַ'יּוֹם (תְּהִלִּים פ"ט) שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ".

השבוע נכנסנו לימי השובבי"ם. ידוע מדברי האריז"ל, ש'שובבים' ראשי תיבות פרשיות התורה 'שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים', ושימים אלו נודעו לתקן ולהתחזק בענייני קדושה. מסופר שרבי נתן מברסלב זיע"א היה קורא בכל יום 'יום תהלים', היינו, שבכל יום קרא את הפרקים בתהלים ששייכים לאותו היום, ובזמנים של חודש אלול, ימי השובבי"ם וספירת העומר, היה אומר פעמיים את אותו 'יום תהילים'.

והסיבה היא, לפי מה שרבינו כותב (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ג) שמי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים. והנה, כל אחד רוצה לחזור בתשובה, אבל לא כל אחד זוכה לחזור, יש אחד שאין לו התעוררות כלל לתשובה, ואפילו מי שכן יש לו התעוררות, אינו זוכה להגיע אל האות והשער של התשובה השייך לו, ואפילו אם מגיע לשם, יכול להיות ששער התשובה סגור. אבל, על ידי אמירת תהלים זוכה להגיע אל השער והאות השייך לו, לפתוח את השער ולזכות להתעוררות. דוד המלך כתב את התהלים ברוח הקודש, באופן כזה שכל אחד ואחד כפי מה שהוא, יכול למצוא את עצמו בתוך ספר התהלים, ולזכות לתשובה.

וכך רבינו מפרש שם את הפסוק הראשון בפרשתנו שהיא התחלת תקופת השובבי"ם: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב איש וביתו", שהסופי תיבות של פסוק זה הם 'תהלים תשובה', כי על ידי תהלים אפשר לזכות לתשובה ולקדושת הברית.

והיוצא מדבריו, שבימים אלו יש פתח לתשובה, ויש ביכולת האדם לעורר את ליבו, לשבור את לב האבן. מובא ש'אב"ן' ראשי תיבות נ'געי ב'ני א'דם. אין דבר בעולם שאוטם את לב האדם מעבודת ה' כמו פגמי הברית. כשאדם מלכלך את עצמו בדברים מאוסים, הרי שליבו נאטם ואינו יכול להרגיש את הרצון, התשוקה והאהבה לה' ולתורתו, ועל ידי אמירת תהלים נפתחים שערי הלב, וחוזר לאדם הלב הכוסף והמשתוקק להתקדש ולהיטהר.

יש לציין את דברי רבינו (חיי מוהר"ן אות תמ"ה) שעם כל החשיבות של אמירת תהלים בהתעוררות ובבכי, עם זאת, אם האדם לא 'מונח שם', אז לא זה מה שימנע ממנו לומר תחינות ובקשות אלא הוא יעשה את שלו: "שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ לוֹקְחִין לֵב (רְצוֹנוֹ לוֹמַר אֵיךְ זוֹכִין שֶׁיִּהְיוּ הַדִּבּוּרִים בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב). הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֹּאמְרוּ לִי אֵצֶל אֵיזֶה צַדִּיק קִבַּלְתֶּם הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב, הָעִקָּר הוּא הָאֲמִירָה בַּפֶּה. רְצוֹנוֹ לוֹמַר לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרִים שֶׁל תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בַּפֶּה, וְהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב בָּא מִמֵּילָא".

בימים אלו שהאדם רוצה להתחזק ולקבל כוח לעתיד לחיות בשמירה וקדושה, הדבר הראשון הוא להתחזק בשמירת העיניים שהם עיקר והיסוד של כל קדושת האדם, כפי שמבאר רבי שלמה מראדמסק זיע"א את הפסוק (בראשית לח, כא) "איה הקדשה היא בעינים", שנקודת הקדושה תלויה בעיניים של האדם, והרב הקדוש רבי יצחק מראדויל זיע"א אמר, שהעיניים לא סובלות שום דבר גשמי, מפני שמשכן הנשמה הוא בעיניים, והראיה היא, שכשיש סופת חול, מוטבע באדם הרגל שישר הוא מכסה את עיניו ומגן אליהם, כי העיניים לא יכולות לסבול אפילו גרגיר חול.

יוצא מכך, שכוח העיניים גדול מאוד. לא לחינם מנו חז"ל את העיור מאותם שחשובים כמת (עבודה זרה ה, ע"א), מפני שכל מהות פגם העיניים הוא פגם בכל צורת ותואר פניו של היהודי, ורק בכוח הדמעות יש לאדם את היכולת להחזיר את מאור פניו וצורת האלוקים שבו, כפי שמביא 'הלקח והלבוב' את דברי ה'חתם סופר' זיע"א האומר (וגם כך מקובל בחכמת הרפואה), שכל מה שאדם ראה בימי חייו, נחקק ונשמר בזכרונו לעולם, ומאוד קשה להסיר את הרושם של הדברים הלא טובים שאדם ראה בעיניו, ורק בכוח שני דברים יש לאדם את היכולת למחוק את המראות הללו, והם - הסתכלות על נרות החנוכה ובכי.

כתוב במדרש רבה (שמות ז, ד) "כשם שקילוסו של הקב"ה עולה לו מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם מפי הרשעים, שנאמר (תהלים פד, ז) "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, מהו מעין ישיתוהו, שמורדין דמעות כמעיינות עד שמצננין את הגיהנם בדמעותיהן".

על כך כותב ה'שפת אמת' זיע"א (שקלים תרנ"א), שיש לנו ללמוד מכך, קל וחומר, שאם בעולם הזה מורידים דמעות לתקן נפשותיהם מבאר שחת ומיצר הרע, בוודאי מצננים כוחו של היצר הרע והסטרא אחרא, עד שמתהפך להיות עובד ה' בשני לבבות.

כותב 'הלקח והלבוב': "כתוב (ישעיהו נב, ח) 'כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון', שמעתי מהמשגיח הגאון רבי דן סגל שליט"א, שהכוונה שבעת שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו נזכה לראות ההתגלות הגדול של 'מלך ביופיו תחזינה עיניך', רק כפי שמירת העיניים. מתפללים כל יום 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים', הכל תלוי בשמירת העיניים, שבזכות זה יהיה יכולת לראות הגילוי הנורא שיהיה ממש בקרוב בימינו".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il