ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
תשובה: כלל גדול הורו לנו חכמים [ערלה ג, א]: "ספק ערלה בארץ ישראל אסור... ובחוצה לארץ יורד ולוקח". והיינו שאע"פ שאיסור ערלה הן בארץ והן בחו"ל הוא מדאורייתא – מכל מקום בחו"ל מקלים לכתחילה ב"ספק ערלה" - ובארץ ישראל מחמירים.
בנוגע להעברת אילן ממקום למקום, מלמדת אותנו המשנה [ערלה א, ג]: "אילן שנעקר והסלע עמו... - אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב". כוונת המשנה היא, שאם יש סביבות האילן שנעקר, גוש-עפר בכמות כזו שהאילן יכול להסתפק בעפר הזה על-מנת לחיות – גם אם נקבע מחדש בקרקע - הוא "פטור" מלמנות את שנות הערלה מהתחלה. אך במקרה שאין די עפר שעל-ידו יוכל לחיות האילן - אזי בשעה שנשתל, שוב יש למנות לו את שנות הערלה מחדש.
אך העירו הפוסקים שאין די בהגדרה זו של "אם יכול לחיות–פטור" - הואיל ולא הוגדר על כמה זמן מדובר. אם נסביר שדי במה שהאילן התלוש "יכול לחיות" מספר שעות בלבד – הלא אפי' ללא עפר כלל מסתבר שהדבר אפשרי. מאידך, אם נסביר שעל האילן להיות מסוגל חיות עם העפר שעליו עשרות רבות של שנים – ממילא יהיה הכרח שכמות העפר שעליו תהיה גדולה מאד.
הפוסקים האחרונים ציינו בעניין זה לתשובת הרשב"א [א, רכה]:
על דבר זה נתחבטתי כמה ימים זמן ש'יכול לחיות' כמה הוא - יגעתי ולא מצאתי. ומסתברא לי דאפי' יכול לחיות ממנו קצת ימים – פוטרו, ואפי' אינו יכול לחיות שלש שנים כשני ימי ערלה ... ומשום כך נראה לי להלכה דבחוצה לארץ אם נעקרו גושיהן ויכולין לחיות קצת ממנו פטורין...
מדברי הרשב"א הסיק הג"ר שמואל סג"ל לנדא – שתי מסקנות מרכזיות [שו"ת שיבת ציון סי' מט]:
א. בחו"ל - אפשר להקל ולא למנות מחדש את שנות הערלה בכל אילן שיכול לחיות בעפרו "קצת ימים", ובארץ ישראל - יש להחמיר יותר.
ב. מלשון הרשב"א בתחילת דבריו משמע שברור לו כי באופן שהאילן יוכל לחיות שלוש שנים, כשני ימי ערלה – ודאי שאין צורך למנות מחדש את שנות הערלה. מכאן ניתן לדייק – שסובר הרשב"א שמקסימום-הזמן של 'יכול לחיות' הוא שלוש שנים. וממילא, בארץ ישראל – אם האילן יכול לחיות ע"י העפר שעליו שלוש שנים – אין צריך למנות לו מחדש שנות ערלה.
לעומת זאת, הגרב"צ חי עוזיאל רצה להקל ולהסתפק בכך שהאילן יכול לחיות בעפרו מספר ימים [משפטי עוזיאל א יו"ד סי' כ]. הוא בנה את היתרו על שני יסודות עיקריים: א. פלפול בשיטת הרמב"ם בסוגיה. ב. שיטת בעל ה"משנה למלך" [מאכ"א י, יא] שבזמן הזה שרוב יושבי א"י אינם בארץ ישראל – ספק ערלה גם בארץ ישראל נדונית לקולא כמו בחו"ל.
כנגד שיטתו כתב הג"ר ראובן כ"ץ - תשובה ארוכה בה הוא דוחה את שני יסודותיו – ומכריע למעשה כשיטת ר' שמואל סג"ל לנדא הנ"ל – שבארץ ישראל ע"מ שלא נצטרך למנות מחדש את שנות הערלה - צריך שהאילן יוכל לחיות בעפרו שלוש שנים [דגל ראובן ב, כז].
לעומת הנ"ל - מרן הראי"ה קוק זצ"ל [משפט כהן ח] כותב, שלא-מסתבר שרבנו הרשב"א סבר שיש מקום להצריך שהעפר שנעקר עם האילן יוכל 'להחיות' את האילן שלוש שנים. לכן, הרב מסביר שהרשב"א נקט את השיעור של שלוש שנים בלשון הפלגה, ולא כעניין הלכתי.
בהמשך לדבריו מציע הרב זצ"ל קביעה לשיעור של 'יכול לחיות' מסברתו:
הסברא נותנת שהשיעור של יכול לחיות הוא תלוי, אם חיותו מספקת ע"י הגוש עד אחר שינטע וישתרש בנטיעתו החדשה , שעי"ז אנחנו חושבים את הנטיעה החדשה רק להמשכת הנטיעה הראשונה, מאחר שלא נפסקה הראשונה עד שבאה השניה... ולדינא נ"ל ברור, שאם דלכתחילה ראוי לחוש לדברי המחמירים ... אבל אין למחות כלל בידי הנוהגים היתר ... אם הבקיאים אומרים שיכול השתיל לחיות בשיעור הזמן שבין העקירה של העציץ ממקומו עד אחר שתילתו במקום החדש, והשתרשותו שמה אחרי הקליטה של שתי שבתות (י"ד יום)"
לדעת הרב, אם מהשעה בה שתלו את האילן מחדש – הוא היה יכול לחיות ארבעה-עשר יום (הזמן שקבעו חכמים שלוקח לאילן להשתרש בקרקע) בזכות גוש העפר שעליו – משמעות הדבר שטרם נפסקה חיותו הראשונה הוא מיד ממשיך לחיות במקום נטיעתו החדש. באופן זה יש להחשיב את כל חיות האילן כ"רצף" אחד ארוך, כאילו לא נעקר מעולם מחיותו הראשונה - וממילא לא הושת עליו חיוב מניין שנות ערלה חדש.
אך באופן שאין בכוח גוש העפר שעל האילן להחזיק את האילן ארבעה-עשר יום משעה שנטעו אותו מחדש – הרי שמאותו הזמן שהוא לא יכול לקבל חיות מעפרו הראשון - חיותו היא בזכות האדמה החדשה בה נטעו אותו (ואע"פ שטרם השתרש שם – מ"מ הוא מקבל חיות). באופן זה אי-אפשר לטעון שאילן לא נעקר ממקום חיותו הראשון – וממילא ברור שיש למנות שנות ערלה מהתחלה.
הג"ר עובדיה הדאיה [ישכיל עבדי ז, יו"ד לז] הביא את לשון התשובה הנ"ל של הרב זצ"ל – והסכים עם דבריו להלכה ולמעשה. יש לציין שגם החזון אי"ש זצ"ל [ערלה ב סקי"ב] כיוון בדבריו לדעתו של הרב קוק. לכן רוב פוסקי הדור סמכו על שני עמודי ההוראה הגדולים הללו – ופסקו למעשה, שכל שעפר שסביב השורשים מספיק כדי להחיות את האילן עד שבפועל הוא ישתרש במקומו החדש – די בזה כדי לא להצריך למנות שנות ערלה מחדש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
