ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שיעורים נוספים
השבוע תוך כדי הנקיונות לפסח חשבתי לעצמי איך נוכל השנה להרגיש בני חורין? הרי אנו מוגבלים ביציאה למרחב, אסור לנו לעשות הרבה דברים שאנחנו אוהבים וחפצים, לא לכל מקום שאנחנו רוצים לצאת אנו מורשים. זו ממש לא חרות!
חשבתי על ליל הסדר. לפי המצב כרגע נראה שיש אפשרות שנערוך את הסדר עם מעט מקרובינו, בגדים חדשים לא בטוח שנלבש, לא נראה שנוכל לשמח את נשותינו בתכשיטים, ובכלל, האווירה מאוד מתוחה ומעיקה, ולא נותנת להרגיש גאולה ושמחה.
כמובן שאנחנו מתפללים ומקווים שנזכה עד חג פסח שהמגפה תתבטל ותעבור מן העולם ושנזכה לגאולה השלמה, לאכול מן הזבחים והפסחים בבית מקדשנו מתוך הרחבה ושמחת הלב והנפש.
לעת עתה, לפי דברי הרב זצ"ל, נראה שיש לנו הזדמנות להבין מהי חרות אמיתית.
חרות כשמה כן היא - אינה תלויה בשום דבר! אם אני רוצה להרגיש בן חורין וגאול בתנאים שנראים לי איך שראוי וצריך להיות לבן חורין, אז אני לא גאול, כי גאולה זה לקבל את המצב הנוכחי איך שהוא, איך שהקב"ה מנהיג את עולמו בדברים שאינם תלוים בבחירה שלי.
אם אני מצייר את ליל הסדר כלילה של חרות ואני מדמיין איך אני אמור להיות ולהיראות, ומה התפאורה שצריכה להיות ברקע כדי להיות בן חורין, אז אני לא בן חורין אלא אני עבד לדמיונות שלי… גאולה היא אמונה! אמונה שכך זה הכי טוב, כי כך הקב"ה רוצה, ובבחירתי אני משתלב בהנהגת עולמו.
ישנה הלכה בשולחן ערוך (הלכות ליל הסדר סימן תע"ג סימן א) שהרמ"א כותב: "ובעל הבית לא ימזוג בעצמו, רק אחר ימזוג לו דרך חירות". לפני כמה שנים התארחתי אצל משפחה אחת בליל הסדר וראיתי איך בעל הבית מקפיד על הלכה זו, כי הרי הוא רצה להרגיש בן חורין... וחשבתי לעצמי שאם הוא כל כך כועס ומקפיד על כך ודורש שאחרים יעשו עבורו, אך זהו סימן שהוא עבד לאחרים שיתנו לו "אישור" שהוא אכן חי בחרות.
קראנו בסוף פרשת כי תשא "ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה ברדתו מן ההר, ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו". כותב על כך 'השפת אמת' זיע"א (תרומה, תרמ"ד), שמשה רבינו בענוותנותו כל כך היה בטל אל הקב"ה, והיה במדריגה כזו עליונה, שלא עניין אותו אם קרנו פניו או לא, אלא הוא היה עבד ה' בפשטות, ודווקא בגלל שלא שם את זה למבחן, זכה שקרנו אור פניו.
לתוספת ביאור, שמעתי מהרב ארז משה דורון שליט"א דוגמה לכך שהאדם צריך לעבוד את ה', ולא להיות עבד לחיצוניות שלו. למשל, אדם רוצה להתעלות ולהיות יותר רוחני, אז אחרי כל לימוד תורה והתגברות על גשמיות, הוא רץ למראה לראות האם רואים על פניו יותר רוחניות ואור... זה רק מראה שהאדם לא באמת עבד ה', כי כל עוד הוא זקוק לאישור ממישהו או משהו חיצוני לו, הוא עדיין תלותי ולא בן חורין. האדם צריך להגיע לביטול גמור לרצון ה', ולא להעמיד למבחן תוצאות ואינטרסים אישיים, וכלשון ה'שפת אמת' (שם) "ולא לחפוץ לידע ערך הטובה שנעלמה מעיני כל חי".
רבינו הקדוש כותב (ליקוטי מוהר"ן חלק ב סימן י) "כי שמחה הוא עולם החרות, בבחינת 'כי בשמחה תצאו', שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. ועל כן כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין ואינו בבחינת גלות". שמחה היא להיות 'אני', להשתחרר מכל הכבלים הדמיוניים שיצרתי לעצמי.
גלות היא, שהשכל מנהיג אותי לפי 'האמונות' שקבעתי לעצמי, ועל פיהם אני מתנהל. אם אני לא שמח ולא מרוצה מעצמי וממשיך לקנא באחרים זה בגלל שחקקתי בדעתי אמונה ש'כך צריך להיות'. אולם, גאולה היא, כשאני בשמחה ואני נפרד מכל התוכניות והחלומות, אני חי את המציאות שהקב"ה שם אותי בה, שלם איתה, ובוחר לפעול מתוכה ודרכה.
יש לציין דבר מעניין שכותב רבי נתן מברסלב זיע"א לבנו רבי יצחק זצ"ל (עלים לתרופה, צח), שמדבריו גם למדים שחרות אמיתית היא לא להעמיד את עצמי במבחן אם אני בשמחה או לא, חרות אמיתית היא פשוט להיות. בן חורין הוא זה שלא תלותי בשום דבר חיצוני, ואפילו לא בהרגשה 'האם אני בן חורין'. ואלו דבריו:
"וּבָזֶה רָאוּי לְךָ לְשַֹמֵּחַ נַפְשְׁךָ בֶּחָג הַקָּדוֹש הַזֶּה זְמַן חֵרוּתֵנוּ, חֲזַק וֶאֱמַץ לְשַֹמֵּחַ עַצְמְךָ וּבִפְרָט בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב קֹדֶשׁ בְּכָל דַּרְכֵי הַשִּמְחָה, וְהִזָּהֵר וְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה מִזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵינְךָ שָֹמֵחַ כָּרָאוּי, וְלא תִּהְיֶה עָלֶיךָ שִֹמְחַת יוֹם טוֹב לְמַשּאוֹי, רַק תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לִהְיוֹת בֶּן חוֹרִין".
לסיום, אני מרגיש צורך להביא מה שכתבתי בשנה שעברה, על פי מה שמקובל מתלמידי הרבי מלובלין זיע"א, שי"ב ימים הראשונים של חודש ניסן, ימי הקרבת קורבנות הנשיאים, כל יום מכוון כנגד חודש שלם. היינו, יום א' ניסן יש לו שייכות לכל חודש ניסן, ב' ניסן יש לו שייכות לכל חודש אייר, ג' ניסן מכוון כנגד כל חודש סיון, וכן הלאה. ויש לנו אפשרות להתפלל ולבקש על כל חודש וחודש לפי עיניינו ומהותו ברוחניות ובגשמיות, וכך לזכות לשנה טובה ובריאה, ושהקב"ה יבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות וישלח לנו משיח צדקנו ברחמים ובחסדים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
