ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
"אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת להם, לנפש לא יטמא בעמיו"
(ויקרא כא, א).בעבור שהם כהני ה' ומשרתי אלהינו יאמר להם שיתנהגו כבוד וגדולה בעצמם... כי למעלת הכהן בעבור שהוא ראוי להיות הגדול והנכבד בעמיו יזהירנו שלא יחלל מעלתו בטומאת המתים... וכן בכל הפרשה יזהיר כי הכל למעלתם (רמב"ן).
בפרשה זו מונה התורה כמה אזהרות לכהנים כדי שישמרו על קדושתם ולא יחללוה. ויש לעיין באזהרות אלו, כדי לנסות להבין, מה בינם לבין מעלתם וקדושתם של הכהנים.
" לנפש לא יטמא בעמיו", מה קשורה התרחקות מהמת לקדושת הכהנים, לכאורה היה צריך להיות הפוך, שהכהנים המהווים סמל ודוגמא לעם ישראל, יראו לכולם דוגמא אישית איך מקיימים בהידור את מצות לווית המת, וכבוד המת. מדוע יגרע חלקם של הכהנים ממצווה חשובה זו של חסד של אמת???
" כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו... לה יטמא" (ויקרא כא, ב-ג). תניא "לה יטמא" מצוה, לא רצה, מטמאין אותו על כרחו, ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח, ולא רצה ליטמא, ונמנו אחיו הכהנים, וטימאוהו בעל כרחו (זבחים ק.). אם זה כל כך גרוע להטמא למת, אם יש בזה חילול כה גדול של קדושת הכהונה, מדוע מותר לכהנים להטמא לשבעת הקרובים? ואף אם הכהן אינו רוצה, הוא מצווה להטמא בעל כרחו?
" לא יקרחו קרחה בראשם, ופאת זקנם לא יגלחו, ובבשרם לא ישרטו שרטת" (ויקרא כא, ה), אלו הרי מצוות שנצטוו בהן כל ישראל, "ולא תשחית את פאת זקנך. ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם" (ויקרא יט, כז-כח), לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת (דברים יד, א). איזה קשר יש בין מצוות אלו לכהנים או לקדושתם? מדוע מצווה התורה את הכהנים במיוחד על מצוות אלו?
" אשה זונה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה לא יקחו, כי קדוש הוא לאלוהיו" (ויקרא כא, ז). "אשה זונה וחללה לא יקחו" עוד ניתן אולי להבין משום שיש פגם מוסרי במעשיה או בלידתה, אבל במה חטאה גרושה, מה פגם יש בה שהכהנים נצטוו להמנע מלשאת אותה לאשה, אולי היא אשה כלילת המעלות שנאלצה להתגרש עקב נישואין לאדם מאוד לא מתאים?
" ובת איש כהן כי תחל לזנות (כשתתחלל על ידי זנות, שהיתה בה זיקת בעל, וזינתה או מן האירוסין או מן הנשואין - סנהדרין נא. - ורבותינו נחלקו בדבר והכל מודים שלא דבר הכתוב בפנויה – רש"י), את אביה היא מחללת באש תשרף" (ויקרא כא, ט). הרי איסור חמור זה של אשת איש, עונשו מיתה גם בבת ישראל, "ואיש אשר ינאף את אשת איש, אשר ינאף את אשת רעהו, מות יומת הנואף והנואפת" (ויקרא כ, י), אלא שבבת ישראל דינה בחנק אם זינתה מן הנישואין, ובסקילה אם זינתה מן האירוסין (דברים כב, כא. סנהדרין נב: רמב"ם הלכות איסורי ביאה א, ו). ויש להבין מדוע שונה בת כהן שזינתה שמיתתה בשריפה, מבת ישראל שמיתתה בחנק או בסקילה? וכי מה תועלת יש בזה שהיא מתה בשריפה במקום בחנק או בסקילה, איך זה מועיל או מכפר על כך שחיללה את אביה?
" וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב, ז). "ויפח באפיו נשמת חיים" - ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה, כי הזכיר בה שם מלא ואמר כי הוא נפח באפיו נשמת חיים להודיע כי לא באה בו מן היסודות וכו', אבל היא רוח השם הגדול מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו, וזהו שנאמר (איוב לב, ח) "ונשמת שדי תבינם", כי היא מיסוד הבינה בדרך אמת ואמונה (רמב"ן).
יצירת האדם, לידת האדם, הרי היא התגלמות השראת השכינה העליונה בעולם החומרי, ולעומת זאת מיתת האדם, פרידת הנשמה מגוף האדם, הרי זו פרידה מ"רוח השם הגדול", פרידה מ"נשמת שדי", ואין לך הסתלקות השכינה גדולה מזו, הרי לנו הסבר במהותה של טומאת מת וטומאה בכלל, טומאה הרי היא הסתלקות השכינה.
" ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח). כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו - לפי שהעם מסתכלין בו, ואמרינן במסכת חגיגה (דף טז.) המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות לפי שהשכינה שורה על ידיהן (מגילה כד: ורש"י).
מהות תפקידם של הכהנים משרתי ה', היא השראת השכינה בישראל, זו מהות עבודתם כמשרתי ה' במקדש, וזו מהות ברכת הכהנים, האיסור על הכהנים להטמא למת, היא בדיוק משום כך, תפקידם הוא להשרות שכינה בישראל, ולכן הם מתרחקים מכל דבר שמסמל את הסתלקות השכינה, ואין לך הסתלקות השכינה גדולה מטומאת מת.
וראוי באמת למשרתי השם יתברך להתרחק ממנו (מן המת), זולתי לקרובים שהותר להם, כי אחיהם בשרם הוא, וכל דרכי התורה דרכי נועם ונתיבותיה שלום, ולא רצתה לצערם כל כך, כי יחם לבבם על הקרוב המת, שלא יוכלו להתקרב תוך האוהל אשר הוא בתוכו, ולשפוך את רוחם, ולהשביע נפשם בבכי עליו (ספר החינוך מצוה רסג). התורה הבינה את הצורך הנפשי של הכהנים להטמא לשבעת קרוביהם, ולכן החריגה אותם מן האיסור להטמא למת, ומשזה הותר לכהנים, הרי שהם חייבים להטמא למת, משום שזהו כבוד המת, והם חייבים בכבודו.
שורשן של מצוות, עשיית קרחה למת, השחתת הזקן, ושריטה על מת, הוא להרחיק כל ענין עבודה זרה, ודברים אלו היו מנהג כומרי עבודה זרה (ספר החינוך מצוות רנב, תסז, תסח. רמב"ם הלכות ע"ז יב, ז, יג. ב"י יו"ד קפא). "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך" (דברים כג, י, טו). ובספרי (תצא קיט) ונשמרת מכל דבר רע.. אין לי אלא ערוה, מנין לרבות עבודת גלולים וכו', ת"ל ונשמרת מכל דבר רע.. מה ערוה מיוחדת מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה, אף כל מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה.. כי מלבד האזהרות שבאו באלה העבירות החמורות, יוסיף לאו במחנה שנשמר בו מכל אלו העבירות, שלא תסתלק השכינה מישראל אשר שם. שלושת האזהרות הללו הינן עברות ששורשן בעבודה זרה, דבר הגורם להסתלקות השכינה, לכן ברור מדוע הוזהרו הכהנים באזהרה מיוחדת, שהרי זה מנוגד לחלוטין לתפקידם המיוחד להשרות את השכינה בישראל.
דרש רבי עקיבא, איש ואשה זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן (סוטה יז.). שכינה ביניהם- שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן, יו"ד באיש וה"י באשה. לא זכו אש אוכלתן- שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש (רש"י). הנישואין הם התגלמות השראת השכינה בבית היהודי, אשה זונה וחללה, ואשה גרושה מאישה, מסמלות מערכת יחסים שלא היתה בה השראת השכינה, אלא כזו שהסתלקה ממנה השכינה, גם אם זה לא באשמתן, הן לא מתאימות לנישואין עם כהן, שמהות תפקידו היא השראת השכינה.
" ובת איש כהן כי תחל לזנות", היא מביאה בכך לסילוק השכינה מישראל, "ושב מאחריך". היא מחללת בכך את קדושתו של אביה הכהן, שגידל אותה על ברכי האידיאולוגיה של השראת השכינה בישראל, "באש תשרף", היא נענשת במיתה בגלל חטאה, ודווקא בשריפה כדי לסמל את חילול קדושתו של אביה בסילוק השכינה. "וירא והנה הסנה בער באש, והסנה איננו אוכל" (שמות ג, ב), כשיש השראת השכינה, והסנה איננו אוכל, האש איננה מכלה את הסנה, אבל כאשר מסלקים את השכינה, האש מכלה את הנשרף.
הכהנים מוזהרים במיוחד לשמור על קדושתם בכל אורחות חייהם, כדי להיות המצפן של עם ישראל המסמן את הכיוון הנכון, ואת הדרך הנכונה, כדי שתמיד תעמוד לנגד עיני העם המטרה הנעלה, שהיא השראת השכינה בישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
