ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- יש שואלים
- ארץ ישראל
הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ו אומר: קדושת ירושלים ובית המקדש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, ולא בטלה בחורבן הבית. לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה. והרי הוא אומר: והשימותי את מקדשיכם, ואמרו חכמים: אע"פ ששוממין - בקדושתן הן עומדים. הראב"ד חולק, וסובר שקדושת המקדש לא קדשה לעת"ל. ומסביר, לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות, ולהתקדש קדוש אחר, עולמי, בכבוד ד' לעולם. כך נגלה לי מסוד ד' ליראיו. לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת, אלו דברי הראב"ד.
אכן גם הראב"ד, שסובר שהנכנס להר הבית בזמן הזה - אינו חייב כרת, מסכים שמקום המקדש יש בו קדושה עליונה גם בזמן הזה, וזה שער השמים. וטרם שנתקדשה הארץ ע"י יהושע, כבר הקריבו שם אדם הראשון, נח, ושם נעקד יצחק, ושם חלם יעקב על הסולם, ואמר "אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" אלו דברי החת"ס, יו"ד רל"ג-ד', ומוסיף החת"ס ובימי הגאונים היו עולים לירושלים ברגלים.
התשבץ ח"ג סי' ר"א, אומר, ויש סמך וראיה שקדושת המקדש והעיר קימת, שעדין הם עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות. ויש בזה רמז במדרש שה"ש על הפסוק: "אני חומה" (ח, יא) "אם דלת נצור עליה לוח ארז - מה צורה זו אע"פ שמטשטשת מקומה ניכר, כך אע"פ שחרב הבית לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם שלוש פעמים בשנה...". ואמרו כי עדין נשאר בירושלים מהניסים שהיו שם - שלא אמר אדם לחברו צר לי המקום, כי בבהכנ"ס בירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה, ומתמלאת פה אל פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים, יותר משלוש מאות איש כולם נכנסים שם ויושבים רווחים, כי עדין בקדושתה, וזה סימן גאולה שלישית. עד כאן דברי התשב"ץ.
א"כ התשב"ץ סובר שקדושת ירושלים קדשה לעת"ל, כשיטת הרמב"ם, וגם היום ירושלים בקדושתה. החת"ס מוסיף עליו ואומר שקדושת ירושלים, קדושת בית המקדש, קדושה עצמית מימות עולם ולעולם, מלבד הקדושה שנתקדשה בעת בנין המקדש. והקדושה העצמית אינה תלויה בקדושה שקדש שלמה, ולא נתבטלה בחורבן הבית, וכפי שראה יעקב אבינו ואמר "זה שער השמים".
וכן בסדור ר' יעקב עמדין, בהקדמה עמוד י"א, יעקב ראה "זה שער השמים", ושנו בנביאים בתפלת שלמה "התפללו אליך דרך ארצם", ומשולש בכתובים בדניאל "וכיון פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלים" (וחלונות פתוחים לו בעליתו נגד ירושלים), והאומות מודות ומסכימות שאין התפילות עולות ומתקבלות אלא דרך שם. ועל כך אומר ר' יעקב עמדין, צפה דרך העיר אשר בחר ד' בה לשכנו שם, עם שוממתה עומדת בקדושתה, וחשוב כאלו אתה עומד בבית אלקים לפני ארון ד'. ומוסיף שלא מספיק הכוונה לכוון נגד ירושלים - אלא כל זמן שא"א לעלות לא"י, אבל כשאפשר לעלות צריך לעלות לא"י.
חלק ב
ובספר חסד לאברהם (עמוד 46) כתב חלון באמצע כיפת השמים ת"ק על ת"ק אמה כמו שיעור המקדש. כי המקדש כולו נתון תחת החלון. ובאמצע עוביו של חלון הכיפה, שיעור עיר הקודש ירושלים. ושיעור כמות החלון למטה ת' פרסה על ת' פרסה כשיעור כל א"י. ויורד השפע מלמעלה דרך ישרה עד חלון הכיפה ויורד על בה"מ ומשם מתפשט על כל א"י... ביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותיכף ומיד לאחר שנחרב פתח הקב"ה את החלון וצמצם וכו' [והשפע היורד לעולם נמשך במקום הצר שנשאר פתוח].
לפי דברי החסד לאברהם מקור השפע לעולם תמיד נמשך מהפתח בשמים שמעל המקדש, משם יורד אל מקום המקדש ומשם מתפשט לכל העולם. והדברים מתאימים לדברי חכמים שאמרו "אבן שתיה - שממנה הושתת העולם". וכפי שבאר הרמב"ן בהקדמתו לתורה שאבן זו היא מקום המקדש, היא השורש של העולם ומשם התרחב והתפשט העולם. והמשמעות אינה רעיונית בלבד שעיקרו של עולם הוא בית המקדש, ובית המקדש נותן לעולם את תוכן קיומו ובלעדיו אין קיום לעולם, אלא אף כפשוטם של דברים שמשם ממש נתפשט העולם באופן ממשי. ושלמה שידע סוד זה - ידע איזה גיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין פרות. שכן הוא אומר: "ונטעתי בהם עץ כל פרי". "מציון מכלל יופי אלקים הופיע - מציון נשתכלל כל העולם כולו". כך מביא הרמב"ן ע"פ המדרש בקהלת (ב, ז).
ונמצאנו אומרים שמקום המקדש הוא לא רק המקור של הבריאה בראשיתה, שממנה הושתת העולם. אלא מאז ולעולם הוא מקור הקיום והשפע היורד מהשמים לקיים את העולם. ולכן דרך מקום זה אנו מתפללים - שהוא שער השמים.
וכך נאמר במדרש ילקוט שמעוני, מלכים (רמז קצה), "אמר רבי שמואל בר נחמני עד שלא חרב המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל שנאמר ד' בהיכל קדשו. משחרב בית המקדש ד' בשמים כסאו - סלק שכינתו בשמים. א"ר אלעזר בן פדת בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו, שנאמר: והיו עיני וליבי שם כל הימים. וכה"א קולי אל ד' אקרא ויענני מהר קדשו סלה - אע"פ שהוא הר בקדושתו. אמר רבי אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר הנה זה עומד אחר כותלינו".
חלק ג
מה אנו יכולים לעשות כדי לחזק את הקשר שלנו להר הבית, למקום המקדש. כמובן הדבר הראשון זה להתפלל על בנין בית המקדש. וכך אמרו חכמים בבראשית רבה על הפסוק: "וכל שיח השדה טרם יצמח". כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ, מה עשתה הארץ. וכל תפילתם של ישראל אינה אלא על ביהמ"ק, מתי יבנה בית המקדש, מתי יבנה בית המקדש, וזה פרוש הפסוק "וכל שיח השדה" - כל שיחה של ישראל אינה אלא על השדה, שזה מרמז על בית המקדש שנאמר: "ציון שדה תחרש". (בראשית רבה יג, ד). אכן כאמור במדרש זו תפילתן של ישראל התמידית, וזו שאלתן מתי יבנה המקדש.
והתפילה צריכה להיות בשלמות על כל הגאולה, כמו שאומר המדרש בילקוט שמעוני, שמואל (רמז קו), "א"ר סימון בר מנסיא אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלושתן. הה"ד ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את אלקיהם - זו מלכות שמים, ואת דוד מלכם - זו מלכות בית דוד, ופחדו אל ד' ואל טובו - זה בית המקדש". אלו דברי המדרש האומר שצריך לבקש על שלושתם יחד; על מלכות שמים ומלכות דוד ובית המקדש. כי כבוד שמים תלוי בכבודם של ישראל, בגאולתם ובבנין בית המקדש.
ומה אנו יכולים לעשות בנוסף לתפלה, איזה מעשה יכולים אנו לעשות שיבטא את תשוקתינו לבנין בית המקדש ולהופעת השכינה ולהרבות כבוד שמים. אנו צריכים לעשות מה שבידנו. לבוא לראות את מקום המקדש, לראיה יש ערך גדול. וכך אומר חסד לאברהם על ראיית א"י: "ראוי לדעת מהו מעלת הרואה את ארץ ישראל מרחוק אע"פ שלא נכנס בו, כי מצינו שאמר הכתוב אם יראה איש באנשים האלה את הארץ (כלומר לא רק שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ אלא שלא יראו אותה)", נראה כי הראיה היא המעלה. גם למשה רבינו ע"ה נאמר סמוך למיתתו שיראה את הארץ, כשהוא עלה אל הר העברים וראה את הארץ. וכתיב: "ויראהו את כל הארץ וגו'". וזש"ה "יראה כל זכורך את פני האדון ד'", וזש"ה "ולא יראה פני ריקם". וע"ש בחסד לאברהם שאומר שראיית העינים פועלת על הדמיון ומשפיעה השפעה גדולה, וכאשר רואים דבר שבקדושה הראיה גם פועלת על האדם לטובה, וכאשר רואים דבר שלילי, זה משפיע לרעה, ולכן נאמר: "ולא תתורו... אחרי עיניכם". ולטובה נאמר: "והיו עיניך רואות את מוריך". וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, וכדומה. ועל כן אם אין אנו יכולים להכנס למקום המקדש יכולים אנו לראותו, לצפות עליו. להעמיד מגדלים סביב הר הבית, לבנות תצפיות שמהם נוכל לראות את מקום מקדשינו, להקיף את הר הבית, לקיים מה שנאמר "סובו ציון והקיפוה", לבטא בזה שהר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לנו, ולא כפי שטועים יהודים רחוקים ואחרים שחושבים שהכותל הוא המקום הקדוש. ועלינו לדרוש לסגור את הר הבית מפני כניסת זרים שלא יחללוהו. וכאשר נבוא לצפות על הר הבית בהמונים, ונקיף את הר הבית ונתפלל מסביבו מכל הצדדים, הקב"ה ישמע תפילתינו, ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
