שיעור 35 – ח"א, פרק לג

ההכרח להסתיר את הסוד ממי שאינו ראוי לו

בהמשך לפרקים הקודמים בהם לימד הרמב"ם על הסכנה שבעיסוק בתחומים שמעבר ליכולת השגת האדם – הוא מסביר בפרקנו את ההכרח שלא ללמד להמון עניינים עמוקים שאינם ביכולתם להבין, ובהמשך לכך מבאר הרמב"ם שזהו הטעם לסגנונה של התורה המדברת בלשון בני האדם בשפה ובמושגים השווים לכל נפש וזה לפי יכולת ההמון להשיג, ואת הענייני הסודות העמוקים – התורה מעלימה מההמון ורומזת להם ברמזים נעלמים בלבד בכדי שרק הראויים להם יבינו. בכלל דברינו הרחבנו על אחדות משנתו של הרמב"ם בכלל כתביו – פה"מ, משנה תורה והמורה. בהקשר זה ביאר הרמב"ם אמירות שונות של חכמינו על הזהירות מהעיסוק בנסתרות הנפלאות מהאדם, וביאר את ההבדל בין ר"ע לבין "אחר" שנכנסו לפרדס – זה "הציץ" ו"קיצץ בנטיעות" לעומת זה ש"נכנס בשלום ויצא בשלום".