חנוכת הבית לדויד – והבור של יוסף | הרב מרדכי הוכמן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
וישב

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
חנוכה
שיחות לחג החנוכה

589

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

לפי כותרתו של מזמור ל בספר תהילים - "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת" - הוא נועד לחנוכת בית המקדש, שכן "הבית" באופן סתמי הוא בית המקדש. אמנם כבר העיר אבן עזרא שלפי תוכן המזמור נראה שהוא מתייחס למי שנושע ונרפא מחולי ולא לחנוכת בית המקדש:

"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי: ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי: ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מיורדי מִיָּרְדִי בוֹר:..."

הרד"ק פירש שדויד כתב את המזמור לעת שבנו שלמה יחנוך את בית המקדש, ובכך ידעו הכל שנמחל לדויד חטאו עם בת שבע, שהרי שלמה נולד מבת שבע וה' לא היה מאפשר לשלמה לבנות את המקדש, לולי שהיה מוחל לגמרי לדויד. והרפואה מחולי שנזכרת במזמור היא 'רפואה' מהעוון שנמשל לחולי.

אמנם אם נעיין במזמור נראה שכבר בתחילתו מוזכר מי שה' העלה אותו מתוך בור. ונראה שיש במזמור דימויים רבים שמזכירים את המאורעות שעברו על יוסף בעת שאחיו השליכו אותו לבור. המילה "דִלִּיתָנִי" משמעותה העלאה מתוך בור, והיא מזכירה את העלאתו של יוסף מתוך הבור: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר...". המילים "וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי", מזכירות את אחי יוסף שהתנהגו אליו כאויבים ואמרו: "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת". והבור אכן מוזכר במזמור מייד בסמוך "חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר". גם האמור בהמשך המזמור "מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ:" מזכיר את דברי יהודה: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ".

נראה, שדויד רואה לנגד עיניו את יוסף מתפלל להצלתו ולהעלאתו מן הבור, ותפילה זו היא בעצם גם תפילה להקמת בית המקדש, ודויד ראה לנכון שתפילה זו תהיה המזמור שישירו אותו בעת חנוכת בית המקדש. אך מה הקשר בין הדברים?

הקרבנות הראשונים
בבית המקדש מצוי מזבח להקרבת קרבנות. הקרבנות מוזכרים במפורש לראשונה בפרשת בראשית אצל קין והבל. ומסופר שקין הקריב ראשון וקרבנו היה מפרי האדמה, והבל הקריב אחריו מבכורות צאנו, וה' קיבל ברצון את קרבנו של הבל, ולא קיבל את קרבנו של קין. קין קינא בהבל אך קינאה זו לא הביאה אותו לשיפור מעשיו אלא להריגתו של הבל, וקין נענש על כך. בתלמוד (שבת דף נה,א), מובאת שיטה ולפיה "אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון". לפי שיטה זו צריך לברר מה היה חטאו של הבל שמחמתו התגלגלו הדברים לכך שהוא נענש ונרצח בקיצור ימים.
הפרשנים כבר נדרשו לשאלה זו ופירשו בכמה אופנים (ראו ריקאנטי בראשית שם; רבנו בחיי תחילת פרשת קורח, ועוד). ונראה לפרש בכיוון נוסף ולבאר שחטאו של הבל היה בכך שהיה אטום לכאבו של אחיו קין. בתורה מסופר "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת...". קין קינא בהבל שקרבנו התקבל, והדבר ניכר על פני קין שהיה עצוב ופניו היו נפולות. הבל היה צריך לחוש בכאבו של אחיו, ולמצוא דרך לעודד אותו ולשמח אותו. ואם הבל חשש שאם הוא ידבר באופן ישיר עם אחיו קין, הדבר עלול להכעיס את אחיו עוד יותר, היה ראוי שיתפלל לה' שימצא דרך לשמח את אחיו קין. לא מסופר שהבל עשה כך, ונראה שהבל היה מרוכז בעצמו ובשאיפותיו להצלחה, והיה אטום לכאבו של אחיו. אפשר לומר שהאטימות לכאבו של קין היא החטא שמחמתו הוא נענש לבסוף ונרצח ומת בקיצור ימים.

ה' הוא זה שחש בכאבו של קין ופנה אליו והורה לו את שעליו לעשות. אך הבל היה צריך לחוש גם הוא בכאבו של אחיו. היה ראוי שמצבו של קין יכאב להבל, ושהבל יתפלל לה' ויקריב קרבן גם עבור קין, ויבקש מה' שיאיר את פניו גם אל קין וידריך את קין כיצד להשתפר. זהו בעצם הרעיון של בית המקדש. אין מדובר במזבח שבונה אדם פרטי עבור עצמו וכפי שבנה הבל את מזבחו. אלא במבנה שיש בו מזבח שנועד כדי להקריב בו קרבנות גם בעבור האחרים.

הדמיון בין יוסף ואחיו לבין קין והבל
המקרה של יוסף ואחיו דומה למקרה של קין והבל. יוסף מוצא חן בעיני אביו יעקב ואביו עושה לו כתונת פסים, והדבר מביא לקנאה ולשנאה ניכרת של האחים "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". הבל היה צריך לחוש בנפילת פניו של אחיו, ולמצוא דרך כיצד לשמח את אחיו, או להתפלל לה' שישמח את אחיו, אך הבל היה אטום לכך. ובדומה יוסף אטום לכאבי אחיו ולכך שהם מקנאים בו ואינם יכולים לדבר עימו לשלום, והוא מוסיף ומספר להם על חלומו ולפיו הוא עתיד למלוך עליהם, והדבר רק מגביר את שנאתם אליו. וגם לאחר הגברת השנאה הזו יוסף אינו משנה את התנהגותו אלא בא ומספר להם על חלום דומה נוסף.
יוסף היה אטום לכאבי אחיו, ונראה שהוא חי בשאננות. הוא ידע שהוא בנה של רחל האישה האהובה ושאביו אוהב אותו יותר משאר אחיו, והוא היה מרוכז בעצמו ובחלומותיו ובשאיפותיו, ולא חש שמצבו שברירי. מצבו של יוסף מזכיר את האמור במזמור שיר חנוכת הבית: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם".
מצבו של יוסף דומה למצבו של הבל, וגורלו עמד להיות דומה משום שאחיו רצו להורגו כפי שעשה קין להבל אחיו. אלא שה' סיבב את הדברים שיסתיימו באופן שונה. וראובן שרצה להציל את יוסף הציע לאחים להימנע מהמתה מיידית אלא להשליך את יוסף לתוך הבור כדי שימות מעצמו. בעת שיוסף היה מושלך בבור ניתנה לו הזדמנות להתבונן במהלך חייו ולחשבון נפש ולתפילה.

התפילה של יוסף בבור
בתחילה יוסף התחנן לאחיו שירחמו עליו, כפי שהם מספרים לאחר מכן בעת ששהו במאסר במצרים: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת". יוסף שנותר בבור, והבין שתחנוניו לאחיו לא יחלצו אותו משם, פנה בתפילה לה' שיושיע אותו, והיא התפילה שמוזכרת בהמשך המזמור "מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ".
יוסף הבין שאין ייסורין בלא עוון, ואם אחיו מנסים להורגו כפי שהרג קין את הבל, מן הסתם הוא חטא בחטאו של הבל, ואף הוא חטא באטימות לרגשות אחיו. עוון זה הוא סוג של חטא שניתן לראותו כמחלה נפשית שצריך להתפלל לה' להירפא ממנה, ותפילתו של יוסף להירפא מן ה'מחלה' הזו מוזכרת במזמור: "ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי".

האחים שישבו סביב הבור שמעו את תפילותיו של יוסף לה', אלא שבאותה שעה הם זלזלו בו ובתפילותיו. ואף על פי כן המילים שבתפילת יוסף "מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת..." הדהדו בראשו של יהודה והוא השתמש בהן בקריאתו לאחיו למכור את יוסף: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ..."

התפילה של יוסף עבור אחיו
בתחילה התפלל יוסף לה' שירפא אותו מהאטימות שהיתה בו לסבל אחיו. ובכך הוא תיקן צד אחד במה שהבל פגם בו. אמנם יוסף נוכח לראות שגם אחיו אטומים לסבלו והם רוצים להמיתו ואינם מרחמים עליו בהתחננו אליהם, והם דומים לקין. והוא הוסיף להתפלל לה' שירפא את אחיו ממחלתם, שהיא שנאתם אליו, וימצא דרך להחזיר אותם בתשובה. במדרש (בראשית רבה פה, א) מובא שלאחר שהאחים מכרו את יוסף היה יוסף עסוק 'בשקו ותעניתו'. ולפי מה שהתבאר הדברים מובנים יותר, גם כאשר יוסף עלה לגדולה במצרים הוא המשיך להתפלל על אחיו, והוא התענה והתפלל לה' שימצא דרך להחזיר את האחים בתשובה על החטא שחטאו בשנאתם ובמכירתם אותו. ובכך הוא תיקן את חטאו של הבל שלא התפלל לחזרתו בתשובה של אחיו קין.
העיסוק של יוסף בתפילתו (ב'שקו ותעניתו') על חזרתם של אחיו בתשובה, מסביר מדוע התעכב יוסף מלגלות לאביו שהוא חי ושהוא מולך על מצרים. אם יוסף היה מתגלה לאביו לפני שאחיו היו חוזרים בתשובה, הוא היה דומה להבל שהיה מוצלח ורצוי לפני ה' ואילו אחיו היו דומים לקין שהיה דחוי. יוסף לא רצה להשאיר את אחיו במעמד של קין. תפילתו של יוסף התקבלה לבסוף והאחים כיפרו על מעשיהם, ויהודה הציע שהוא ישב במצרים כעבד במקום בנימין. ורק אז - לאחר שאחיו התבררו כבעלי תשובה וכצדיקים - יוסף התגלה ורצה לפגוש את אביו.
באותה העת הוריד יוסף מעליו את השק שהיה לובש בסתר מתחת בגדי המלכות, ועל אותה העת נאמר במזמור: "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה". ונראה שהכתוב הזה הוא מקור לדברי חז"ל שלאחר המכירה היה יוסף עסוק ב'שקו ותעניתו'.

מקדש שיש לו 'מקום'
תפילתו של יוסף להירפא מהאטימות שלו לכאבו של הזולת ('הבל'), והתפילות שהמשיך להתפלל בשהותו במצרים על אחיו שיירפאו משנאתם אליו ומרצונם להרוג אותו ('קין'), הן תיקון לחטאו של הבל. והן התפילות שהביאו לבנין מקדש של קבע שיקרבו בו קרבנות עבור כולם, ושלא יהיה מקדש זה בבחינת מזבח לתועלת עצמית כפי שהיו המזבחות שבנו קין והבל.
במזמור הקודם בתהילים (כט) קרא דויד למתן כבוד לה' ונאמר בו "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד". והמזמור הבא "מזמור שיר חנוכת הבית" מדבר על "היכל" של "כבוד" שיש לו קיום ואינו מאורע חד פעמי כפי שארע אצל הבל, והוא נבנה בזכות תפילות יוסף. ובכך מסיים גם המזמור: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ".
ואכן, תפילתו של יוסף התגשמה, ויהודה דאג לטובת בנימין אחיו יותר מאשר הוא דאג לטובתו העצמית, והציע את עצמו לעבד במקום בנימין. הצעה זו נתנה למקדש 'מקום' בעולם במובן של 'זכות קיום'. הרמב"ם מביא (הלכות בית הבחירה ב, ב):

"ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל,...".

מקום המזבח שעליו הקריבו קין והבל הוא ה'שטח' של המזבח של בית המקדש, אך למזבח של קין והבל לא היה 'מקום' בעולם בבחינת 'זכות קיום' ולכן הוא ננטש. מי שנתן 'מקום' למזבח בבחינת 'זכות קיום' היו תפילות יוסף שהוא ואחיו יירפאו מ'המחלה' שבה כל אח דואג רק לעצמו, וכן יהודה שמימש את התפילה הזו ומסר את עצמו לעבד כדי להציל את אחיו בנימין. ואמנם באותה העת עדין לא ניתנה התורה ועדין לא הגיעה הזמן לבנית המקדש, אך תפילותיו של יוסף על עצמו ועל אחיו שיירפאו מאטימותם לכאבי הזולת הן הביאו לכך שלמזבח תהיה 'זכות קיום', ולכן בחר דויד בתפילותיו של יוסף להיות 'מזמור שיר חנוכת הבית'.

הסיפור האישי של יהודה - שבתחילה דאג לרווח האישי ('בצע') והציע למכור את אחיו יוסף אך בסופו של דבר נרפא ממחלה נפשית זו והציע למסור את עצמו תמורת בנימין – הוא גם סיפור אישי של דויד שקשור לבחירת מקום המזבח. דויד פוקד על יואב למנות את ישראל, ויואב מזהיר את דויד ומרמז לו שייתכנו לכך השלכות חמורות, דויד מתעלם מכך ופוקד עליו לספור את העם. אך לאחר מכן כשהחלה מגפה בעם, דויד פונה לה' ומבקש למסור עצמו עבור העם (דברי הימים א כא יז – כב א):

"וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם וַאֲנִי הוּא אֲשֶׁר חָטָאתִי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ ה' אֱלֹהַי תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי וּבְעַמְּךָ לֹא לְמַגֵּפָה: ס וּמַלְאַךְ ה' אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַה' בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי: ... וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה: ס וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל:"

מעשה מסירות הנפש של דויד עבור העם חוזר על מעשה מסירות הנפש של יהודה עבור בנימין, ובסמוך מסופר שנבחר 'מקום' למזבח וששם יבנה בית המקדש. על מסירות נפש שכזו התפלל יוסף בעת שהיה מושלך בבור וכן כשהיה במצרים, ולכן בחר דויד בתפילותיו של יוסף כמזמור שיר חנוכת הבית.

מקום המקדש
הבנה זו שמזמור שיר חנוכת הבית לדויד, הוא תפילותיו של יוסף בבור להירפא ממחלת האנוכיות ושכל אחד ירגיש ויכאב את כאבו של אחיו ובכך יבנה מקדש שיש לו 'זכות קיום' בעולם, היא גם בסיס לסיפור הידוע שמקומו של המקדש נמצא ב'גורן' שבו כל אחד דאג לאחיו יותר מאשר לעצמו.
כידוע, אגדה עממית מספרת ששני אחים היו שותפים בשדה, האח הגדול היה חשוך בנים ואילו אחיו הצעיר עבד בזיעת אפיו לכלכל את משפחתו הענפה. כשהגיעה העת וחילקו ב'גורן' את התבואה המשותפת הכניס כל אחד את תבואת השדה לביתו. ואז החליט האח הגדול שאין זה צודק שהוא ייטול חלק הזהה לחלק שנטל האח הצעיר שיש לו משפחה גדולה, והוא קם ממיטתו ונטל כמות גדולה מתבואתו והעבירה לחלקו של הצעיר. מאידך, גם הצעיר חשב על אחיו הגדול שלא זכה להקים משפחה ועוד מעט יגיעו ימי זקנה ולא יוכל להתפרנס, לכן קם גם הוא ממיטתו ונטל כמות גדולה מתבואתו והעבירה לאחיו הגדול בכדי שיוכל לחסוך לימי זקנתו. בבוקר יצאו שניהם אל ה'גורן' והשתוממו לראות שלשניהם יש אותה כמות שהיתה להם אתמול. בלילה השני שוב החליט כל אחד להעביר מתבואתו לחלק אחיו אך הפעם נפגשו שניהם בעת פעולתם ונפלו אחד על צוארי אחיו ובכו מתוך שמחה באהבה גדולה. האהבה העצומה הזו עוררה רעש גדול בשמים ואז הוחלט בשמים שבמקום זה יבנה בית המקדש.

יש שטענו שמקורה של האגדה הוא במקורות ערביים 1 , אמנם כפי שהתבאר הרעיון שבאגדה זו - שהמזבח יוקם ב'גורן' שבו אח דואג לאחיו יותר מאשר הוא דואג לעצמו - הוא רעיון של דויד המלך במזמור שיר חנוכת הבית לדויד, והוא התקיים גם בסיפור חייו של דויד המלך כשמסר עצמו עבור העם בעת המגפה. ובעת שבה דויד המלך מסר עצמו עבור העם, באותה העת הוכרע שהמזבח שב'גורן' ארונה הוא מקום בית המקדש. במקום זה כבר הקריבו קין והבל את קרבנותיהם, אך למזבח שלהם לא היה 'מקום' בעולם בבחינת 'זכות קיום'. ומזמור שיר חנוכת הבית לדויד מספר על מזבח שיש לו 'מקום' בבחינת זכות קיום. מזבח שיש לו 'מקום' בזכות תפילות יוסף שהושלך לבור.

^ 1.אמנם לפי המובא באנציקלופדיה של הסיפור היהודי (כרך ד עמוד 60) הראשון שידוע שסיפר אגדה זאת הוא ר' יהודה החסיד רב העיר נורדשטטן שבגרמניה, והוא קדם למקורות הערביים.

הרב מרדכי הוכמן

עורך מדור אגדה במכון ארץ חמדה.

ר' עקיבא ויהושע
רבי יוחנן הנפח
תשע"ז
שכם וציפורי
הנביאה - והדבורה
אדר תש"ע
תרגום יונתן - והחיילים
גרשום – "הגבר" שבחבורה
איר תשע"א
ר' עקיבא ויהושע
נכדו של ר' שמעון
תשרי תשע"ה

וישב

41 דק'
וישב
יוסף הצדיק והופעת משיח
הרב אליהו ברין | י"ח כסליו תשפ"ה
פרשת שבוע
שר המשקים ושר האופים, מי ולמה?
הרב יוסף כרמל | כסלו תשע"ב
6 דק'
וישב
וישב - איך מסבירים את שנאת האחים ליוסף?
הרב מאיר גולדויכט | כסלו תשפ"ו
41 דק'
וישב
ניסיון יוסף וניסיונות דורנו
שיחת מוצאי שבת וישב
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ד כסלו תשע"ו

וישב

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

הלכות ראש השנה
ראש השנה שחל בימים שבת וראשון
מתוך "קול צופייך" - גיליון 373
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשרי תשס"ו
הלכות ראש השנה
מנהג אכילת הסימנים בראש השנה
הרב חנניה מלכה | אלול תשס"ח
הלכות ראש השנה
תפילות ראש השנה
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ב
ענינו של ראש השנה
קידוש ליל ראש השנה וסדר הסימנים מעוצב להדפסה
באדיבות משנאות
רבנים שונים | אלול תשע"ח

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

41 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
רביבים
שש השאלות ששואלים אדם בדין
הרב אליעזר מלמד | אלול תשפ"ו
41 דק'
ענינו של ראש השנה
מלידת חיה להולדת אדם
הרב חיים כץ | כ"ו אלול תשפ"ו
29 דק'
אור החיים על הפרשה
כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
הרב חיים כץ | כ"ח אלול תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליקים לבנון
הרב ש. יוסף וייצן
הרב דוד חי הכהן
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
הרב שמעון קליין
הרב בני אלון
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרב יהודה לייב גרונר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ח אלול תשפ"ו
41 דק'
יומא
אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
הרב חיים כץ | י"ב אלול תשפ"ו
41 דק'
ענינו של ראש השנה
מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
הרב חיים כץ | כ"ו אלול תשפ"ו
29 דק'
אור החיים על הפרשה
כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
הרב חיים כץ | כ"ח אלול תשפ"ו
41 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
חודשי השנה
לוח דינים ומנהגים לחודש תשרי תשפ"ז
רבנים שונים
רביבים
שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
הרב אליעזר מלמד | אלול תשפ"ו
33 דק'
ראש השנה
ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
הרב יצחק חי זאגא | אלול תשפ"ו
30 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
הרב חיים כץ | כ"ז אלול תשפ"ו
ראש השנה
מאמר ראש השנה פז
הרב נתנאל יוסיפון | אלול תשפ"ו
48 דק'
מאמר שלישי
מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ו אלול תשפ"ו
13 דק'
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו
מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ז אלול תשפ"ו
34 דק'
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו
תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
הרב רואי מרגלית | כ"ז אלול תשפ"ו
12 דק'
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו
איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
רבנים שונים | כ"ז אלול תשפ"ו
43 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
הרב הראל כהן | כ"u אלול תשפ"ו
59 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
ערב ראש השנה תשפ"ז - ראש השנה שחל בשבת - מעלה מיוחדת
הרב שמואל אליהו | אלול תשפ"ו
39 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ז אלול תשפ"ו
ראש השנה
מדוע לא תוקעים בשופר בשבת
הרב חגי פנחס בר גיורא (במברגר) | אלול תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
רבנים שונים | אלול תשפ"ו
שו"ת "במראה הבזק"
סעודת שבע ברכות וברית מילה משותפת בשבת
מתוך העלון חמדת ימים | כסלו תש"ע