ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי: ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי: ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מיורדי מִיָּרְדִי בוֹר:..."
הרד"ק פירש שדויד כתב את המזמור לעת שבנו שלמה יחנוך את בית המקדש, ובכך ידעו הכל שנמחל לדויד חטאו עם בת שבע, שהרי שלמה נולד מבת שבע וה' לא היה מאפשר לשלמה לבנות את המקדש, לולי שהיה מוחל לגמרי לדויד. והרפואה מחולי שנזכרת במזמור היא 'רפואה' מהעוון שנמשל לחולי.
אמנם אם נעיין במזמור נראה שכבר בתחילתו מוזכר מי שה' העלה אותו מתוך בור. ונראה שיש במזמור דימויים רבים שמזכירים את המאורעות שעברו על יוסף בעת שאחיו השליכו אותו לבור. המילה "דִלִּיתָנִי" משמעותה העלאה מתוך בור, והיא מזכירה את העלאתו של יוסף מתוך הבור: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר...". המילים "וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי", מזכירות את אחי יוסף שהתנהגו אליו כאויבים ואמרו: "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת". והבור אכן מוזכר במזמור מייד בסמוך "חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר". גם האמור בהמשך המזמור "מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ:" מזכיר את דברי יהודה: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ".
נראה, שדויד רואה לנגד עיניו את יוסף מתפלל להצלתו ולהעלאתו מן הבור, ותפילה זו היא בעצם גם תפילה להקמת בית המקדש, ודויד ראה לנכון שתפילה זו תהיה המזמור שישירו אותו בעת חנוכת בית המקדש. אך מה הקשר בין הדברים?
הקרבנות הראשונים
בבית המקדש מצוי מזבח להקרבת קרבנות. הקרבנות מוזכרים במפורש לראשונה בפרשת בראשית אצל קין והבל. ומסופר שקין הקריב ראשון וקרבנו היה מפרי האדמה, והבל הקריב אחריו מבכורות צאנו, וה' קיבל ברצון את קרבנו של הבל, ולא קיבל את קרבנו של קין. קין קינא בהבל אך קינאה זו לא הביאה אותו לשיפור מעשיו אלא להריגתו של הבל, וקין נענש על כך. בתלמוד (שבת דף נה,א), מובאת שיטה ולפיה "אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון". לפי שיטה זו צריך לברר מה היה חטאו של הבל שמחמתו התגלגלו הדברים לכך שהוא נענש ונרצח בקיצור ימים.
הפרשנים כבר נדרשו לשאלה זו ופירשו בכמה אופנים (ראו ריקאנטי בראשית שם; רבנו בחיי תחילת פרשת קורח, ועוד). ונראה לפרש בכיוון נוסף ולבאר שחטאו של הבל היה בכך שהיה אטום לכאבו של אחיו קין. בתורה מסופר "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת...". קין קינא בהבל שקרבנו התקבל, והדבר ניכר על פני קין שהיה עצוב ופניו היו נפולות. הבל היה צריך לחוש בכאבו של אחיו, ולמצוא דרך לעודד אותו ולשמח אותו. ואם הבל חשש שאם הוא ידבר באופן ישיר עם אחיו קין, הדבר עלול להכעיס את אחיו עוד יותר, היה ראוי שיתפלל לה' שימצא דרך לשמח את אחיו קין. לא מסופר שהבל עשה כך, ונראה שהבל היה מרוכז בעצמו ובשאיפותיו להצלחה, והיה אטום לכאבו של אחיו. אפשר לומר שהאטימות לכאבו של קין היא החטא שמחמתו הוא נענש לבסוף ונרצח ומת בקיצור ימים.
ה' הוא זה שחש בכאבו של קין ופנה אליו והורה לו את שעליו לעשות. אך הבל היה צריך לחוש גם הוא בכאבו של אחיו. היה ראוי שמצבו של קין יכאב להבל, ושהבל יתפלל לה' ויקריב קרבן גם עבור קין, ויבקש מה' שיאיר את פניו גם אל קין וידריך את קין כיצד להשתפר. זהו בעצם הרעיון של בית המקדש. אין מדובר במזבח שבונה אדם פרטי עבור עצמו וכפי שבנה הבל את מזבחו. אלא במבנה שיש בו מזבח שנועד כדי להקריב בו קרבנות גם בעבור האחרים.
הדמיון בין יוסף ואחיו לבין קין והבל
המקרה של יוסף ואחיו דומה למקרה של קין והבל. יוסף מוצא חן בעיני אביו יעקב ואביו עושה לו כתונת פסים, והדבר מביא לקנאה ולשנאה ניכרת של האחים "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". הבל היה צריך לחוש בנפילת פניו של אחיו, ולמצוא דרך כיצד לשמח את אחיו, או להתפלל לה' שישמח את אחיו, אך הבל היה אטום לכך. ובדומה יוסף אטום לכאבי אחיו ולכך שהם מקנאים בו ואינם יכולים לדבר עימו לשלום, והוא מוסיף ומספר להם על חלומו ולפיו הוא עתיד למלוך עליהם, והדבר רק מגביר את שנאתם אליו. וגם לאחר הגברת השנאה הזו יוסף אינו משנה את התנהגותו אלא בא ומספר להם על חלום דומה נוסף.
יוסף היה אטום לכאבי אחיו, ונראה שהוא חי בשאננות. הוא ידע שהוא בנה של רחל האישה האהובה ושאביו אוהב אותו יותר משאר אחיו, והוא היה מרוכז בעצמו ובחלומותיו ובשאיפותיו, ולא חש שמצבו שברירי. מצבו של יוסף מזכיר את האמור במזמור שיר חנוכת הבית: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם".
מצבו של יוסף דומה למצבו של הבל, וגורלו עמד להיות דומה משום שאחיו רצו להורגו כפי שעשה קין להבל אחיו. אלא שה' סיבב את הדברים שיסתיימו באופן שונה. וראובן שרצה להציל את יוסף הציע לאחים להימנע מהמתה מיידית אלא להשליך את יוסף לתוך הבור כדי שימות מעצמו. בעת שיוסף היה מושלך בבור ניתנה לו הזדמנות להתבונן במהלך חייו ולחשבון נפש ולתפילה.
התפילה של יוסף בבור
בתחילה יוסף התחנן לאחיו שירחמו עליו, כפי שהם מספרים לאחר מכן בעת ששהו במאסר במצרים: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת". יוסף שנותר בבור, והבין שתחנוניו לאחיו לא יחלצו אותו משם, פנה בתפילה לה' שיושיע אותו, והיא התפילה שמוזכרת בהמשך המזמור "מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ".
יוסף הבין שאין ייסורין בלא עוון, ואם אחיו מנסים להורגו כפי שהרג קין את הבל, מן הסתם הוא חטא בחטאו של הבל, ואף הוא חטא באטימות לרגשות אחיו. עוון זה הוא סוג של חטא שניתן לראותו כמחלה נפשית שצריך להתפלל לה' להירפא ממנה, ותפילתו של יוסף להירפא מן ה'מחלה' הזו מוזכרת במזמור: "ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי".
האחים שישבו סביב הבור שמעו את תפילותיו של יוסף לה', אלא שבאותה שעה הם זלזלו בו ובתפילותיו. ואף על פי כן המילים שבתפילת יוסף "מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת..." הדהדו בראשו של יהודה והוא השתמש בהן בקריאתו לאחיו למכור את יוסף: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ..."
התפילה של יוסף עבור אחיו
בתחילה התפלל יוסף לה' שירפא אותו מהאטימות שהיתה בו לסבל אחיו. ובכך הוא תיקן צד אחד במה שהבל פגם בו. אמנם יוסף נוכח לראות שגם אחיו אטומים לסבלו והם רוצים להמיתו ואינם מרחמים עליו בהתחננו אליהם, והם דומים לקין. והוא הוסיף להתפלל לה' שירפא את אחיו ממחלתם, שהיא שנאתם אליו, וימצא דרך להחזיר אותם בתשובה. במדרש (בראשית רבה פה, א) מובא שלאחר שהאחים מכרו את יוסף היה יוסף עסוק 'בשקו ותעניתו'. ולפי מה שהתבאר הדברים מובנים יותר, גם כאשר יוסף עלה לגדולה במצרים הוא המשיך להתפלל על אחיו, והוא התענה והתפלל לה' שימצא דרך להחזיר את האחים בתשובה על החטא שחטאו בשנאתם ובמכירתם אותו. ובכך הוא תיקן את חטאו של הבל שלא התפלל לחזרתו בתשובה של אחיו קין.
העיסוק של יוסף בתפילתו (ב'שקו ותעניתו') על חזרתם של אחיו בתשובה, מסביר מדוע התעכב יוסף מלגלות לאביו שהוא חי ושהוא מולך על מצרים. אם יוסף היה מתגלה לאביו לפני שאחיו היו חוזרים בתשובה, הוא היה דומה להבל שהיה מוצלח ורצוי לפני ה' ואילו אחיו היו דומים לקין שהיה דחוי. יוסף לא רצה להשאיר את אחיו במעמד של קין. תפילתו של יוסף התקבלה לבסוף והאחים כיפרו על מעשיהם, ויהודה הציע שהוא ישב במצרים כעבד במקום בנימין. ורק אז - לאחר שאחיו התבררו כבעלי תשובה וכצדיקים - יוסף התגלה ורצה לפגוש את אביו.
באותה העת הוריד יוסף מעליו את השק שהיה לובש בסתר מתחת בגדי המלכות, ועל אותה העת נאמר במזמור: "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה". ונראה שהכתוב הזה הוא מקור לדברי חז"ל שלאחר המכירה היה יוסף עסוק ב'שקו ותעניתו'.
מקדש שיש לו 'מקום'
תפילתו של יוסף להירפא מהאטימות שלו לכאבו של הזולת ('הבל'), והתפילות שהמשיך להתפלל בשהותו במצרים על אחיו שיירפאו משנאתם אליו ומרצונם להרוג אותו ('קין'), הן תיקון לחטאו של הבל. והן התפילות שהביאו לבנין מקדש של קבע שיקרבו בו קרבנות עבור כולם, ושלא יהיה מקדש זה בבחינת מזבח לתועלת עצמית כפי שהיו המזבחות שבנו קין והבל.
במזמור הקודם בתהילים (כט) קרא דויד למתן כבוד לה' ונאמר בו "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד". והמזמור הבא "מזמור שיר חנוכת הבית" מדבר על "היכל" של "כבוד" שיש לו קיום ואינו מאורע חד פעמי כפי שארע אצל הבל, והוא נבנה בזכות תפילות יוסף. ובכך מסיים גם המזמור: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ".
ואכן, תפילתו של יוסף התגשמה, ויהודה דאג לטובת בנימין אחיו יותר מאשר הוא דאג לטובתו העצמית, והציע את עצמו לעבד במקום בנימין. הצעה זו נתנה למקדש 'מקום' בעולם במובן של 'זכות קיום'. הרמב"ם מביא (הלכות בית הבחירה ב, ב):
"ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל,...".
מקום המזבח שעליו הקריבו קין והבל הוא ה'שטח' של המזבח של בית המקדש, אך למזבח של קין והבל לא היה 'מקום' בעולם בבחינת 'זכות קיום' ולכן הוא ננטש. מי שנתן 'מקום' למזבח בבחינת 'זכות קיום' היו תפילות יוסף שהוא ואחיו יירפאו מ'המחלה' שבה כל אח דואג רק לעצמו, וכן יהודה שמימש את התפילה הזו ומסר את עצמו לעבד כדי להציל את אחיו בנימין. ואמנם באותה העת עדין לא ניתנה התורה ועדין לא הגיעה הזמן לבנית המקדש, אך תפילותיו של יוסף על עצמו ועל אחיו שיירפאו מאטימותם לכאבי הזולת הן הביאו לכך שלמזבח תהיה 'זכות קיום', ולכן בחר דויד בתפילותיו של יוסף להיות 'מזמור שיר חנוכת הבית'.
הסיפור האישי של יהודה - שבתחילה דאג לרווח האישי ('בצע') והציע למכור את אחיו יוסף אך בסופו של דבר נרפא ממחלה נפשית זו והציע למסור את עצמו תמורת בנימין – הוא גם סיפור אישי של דויד שקשור לבחירת מקום המזבח. דויד פוקד על יואב למנות את ישראל, ויואב מזהיר את דויד ומרמז לו שייתכנו לכך השלכות חמורות, דויד מתעלם מכך ופוקד עליו לספור את העם. אך לאחר מכן כשהחלה מגפה בעם, דויד פונה לה' ומבקש למסור עצמו עבור העם (דברי הימים א כא יז – כב א):
"וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם וַאֲנִי הוּא אֲשֶׁר חָטָאתִי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ ה' אֱלֹהַי תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי וּבְעַמְּךָ לֹא לְמַגֵּפָה: ס וּמַלְאַךְ ה' אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַה' בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי: ... וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה: ס וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל:"
מעשה מסירות הנפש של דויד עבור העם חוזר על מעשה מסירות הנפש של יהודה עבור בנימין, ובסמוך מסופר שנבחר 'מקום' למזבח וששם יבנה בית המקדש. על מסירות נפש שכזו התפלל יוסף בעת שהיה מושלך בבור וכן כשהיה במצרים, ולכן בחר דויד בתפילותיו של יוסף כמזמור שיר חנוכת הבית.
מקום המקדש
הבנה זו שמזמור שיר חנוכת הבית לדויד, הוא תפילותיו של יוסף בבור להירפא ממחלת האנוכיות ושכל אחד ירגיש ויכאב את כאבו של אחיו ובכך יבנה מקדש שיש לו 'זכות קיום' בעולם, היא גם בסיס לסיפור הידוע שמקומו של המקדש נמצא ב'גורן' שבו כל אחד דאג לאחיו יותר מאשר לעצמו.
כידוע, אגדה עממית מספרת ששני אחים היו שותפים בשדה, האח הגדול היה חשוך בנים ואילו אחיו הצעיר עבד בזיעת אפיו לכלכל את משפחתו הענפה. כשהגיעה העת וחילקו ב'גורן' את התבואה המשותפת הכניס כל אחד את תבואת השדה לביתו. ואז החליט האח הגדול שאין זה צודק שהוא ייטול חלק הזהה לחלק שנטל האח הצעיר שיש לו משפחה גדולה, והוא קם ממיטתו ונטל כמות גדולה מתבואתו והעבירה לחלקו של הצעיר. מאידך, גם הצעיר חשב על אחיו הגדול שלא זכה להקים משפחה ועוד מעט יגיעו ימי זקנה ולא יוכל להתפרנס, לכן קם גם הוא ממיטתו ונטל כמות גדולה מתבואתו והעבירה לאחיו הגדול בכדי שיוכל לחסוך לימי זקנתו. בבוקר יצאו שניהם אל ה'גורן' והשתוממו לראות שלשניהם יש אותה כמות שהיתה להם אתמול. בלילה השני שוב החליט כל אחד להעביר מתבואתו לחלק אחיו אך הפעם נפגשו שניהם בעת פעולתם ונפלו אחד על צוארי אחיו ובכו מתוך שמחה באהבה גדולה. האהבה העצומה הזו עוררה רעש גדול בשמים ואז הוחלט בשמים שבמקום זה יבנה בית המקדש.
יש שטענו שמקורה של האגדה הוא במקורות ערביים 1 , אמנם כפי שהתבאר הרעיון שבאגדה זו - שהמזבח יוקם ב'גורן' שבו אח דואג לאחיו יותר מאשר הוא דואג לעצמו - הוא רעיון של דויד המלך במזמור שיר חנוכת הבית לדויד, והוא התקיים גם בסיפור חייו של דויד המלך כשמסר עצמו עבור העם בעת המגפה. ובעת שבה דויד המלך מסר עצמו עבור העם, באותה העת הוכרע שהמזבח שב'גורן' ארונה הוא מקום בית המקדש. במקום זה כבר הקריבו קין והבל את קרבנותיהם, אך למזבח שלהם לא היה 'מקום' בעולם בבחינת 'זכות קיום'. ומזמור שיר חנוכת הבית לדויד מספר על מזבח שיש לו 'מקום' בבחינת זכות קיום. מזבח שיש לו 'מקום' בזכות תפילות יוסף שהושלך לבור.
^ 1.אמנם לפי המובא באנציקלופדיה של הסיפור היהודי (כרך ד עמוד 60) הראשון שידוע שסיפר אגדה זאת הוא ר' יהודה החסיד רב העיר נורדשטטן שבגרמניה, והוא קדם למקורות הערביים.
ללמוד להתייחס
איסור בשר וחלב
למה תמיד יש מחלוקת?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
בדיקת קורונה בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
למה ללמוד גמרא?
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.
כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?
הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.
מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.
אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.
נדרים התרת חכם והפרת בעל
השיעור עוסק בהבדל היסודי בהלכות נדרים בין התרת חכם, שעוקר את הנדר מעיקרו (למפרע), לבין הפרת בעל, שחותכת ומבטלת אותו מכאן ולהבא. דרך ניתוח שיטת הרמב"ם, התוספות ומפרשים נוספים, השיעור מנתח את ההשלכות המעשיות של הבדל זה, כגון שאלת החיוב במלקות או הבאת קורבן חטאת.
לנתיבות ישראל התחלת הגאולה בעיני גדולי ישראל
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א
הרב מביא את עמדותיהם של רבנים בולטים, כדוגמת הרב קלישר, הרב גוטמכר והגאון מווילנא, ביחס למצוות יישוב ארץ ישראל והשאלה האם חזרת העם לארצו מהווה את "אתחלתא דגאולה". בנוסף, נידונות ההשקפות השונות סביב היחס לתנועה הציונית, והמעבר מציפייה פסיבית לעשייה מעשית הכוללת קניית אדמות ובניין הארץ.
מידות הראי"ה זיכוך האמונה ושבירת הקליפות
אמונה י"ג - י"ז
השיעור עוסק בכך שהאמונה האמיתית חייבת להתפתח בהתמדה ולהשתחרר מתפיסות ילדותיות, דמיוניות ושגויות המכונות "קליפות". תהליך הזיכוך הזה מתרחש לעיתים דווקא באמצעות תופעת הכפירה, שתפקידה ההכרחי הוא לנפץ את האמונות המעוותות הללו ולאפשר לאור האלוהי הטהור והבוגר להתגלות מחדש.