ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- קידושין
- שיעורים במסכת קידושין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קידושין ב: וליתני האיש קונה, ותוס' ד"ה דאסר לה וכו'
קידושין ז. ונפשטו קידושין בכולה וכו'
קידושין ז: חצייך בפרוטה ושם בתוס'
אבני מילואים מ"ד סק"ד
רמב"ם הל' אישות פ"ג הל' י
קצות החושן ס' רע"ה סק"ד בסוף דבריו מביא חכם צבי ע"ש
רשב"א גיטין דך פ"ב ד"ה והא אמרינן וכו'
האשה נקנית בשלוש דרכים
המשנה בתחילת מסכת קידושין אומרת: "האשה נקנית בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה". לכאורה, שלושת הקנינים הללו מבטאים שלושה צדדים שונים במהות מעשה הקידושין.
קנין כסף באשה דומה לקנין קרקע. האשה נקנית לאיש ושייכת לו. קנין שטר אינו כקנין שטר בעלמא, שכן בכל שטר המוכר נותן שטר לקונה ובזה מקנה לו את הקרקע. לא כן בקידושין, שהבעל, שהוא הקונה, הוא נותן שטר לאשה. ועל כרחך אין זה גדר של קנין, אלא של איסור. האשה מתקדשת לו ונאסרת לכל העולם.
קנין שנעשה ע"י ביאה, זה אינו מעשה קנין, אלא מעשה אישות שיוצר קשר של אישות ביניהם.
לאור זה נמצאנו זקוקים לברר מהו מעשה הקידושין, מה מהותו.
הגמרא על המשנה הנ"ל שואלת שלוש שאלות לשוניות: א. למה נקטה המשנה לשון 'האשה נקנית ' ולא מתקדשת? ב. למה ' האשה נקנית' ולא האיש קונה? ג. למה ' בשלוש דרכים' ולא בשלושה דרכים? הרשב"א שואל מדוע לא שאלה הגמרא בתחילה על המילה הראשונה ואחר כך על השניה, בתחילה למה האשה ולא האיש, ואחר כך למה נקנית ולא מתקדשת. ר' איצל'ה מפוניבז' אומר כי השאלה למה לשון נקנית ולא לשון קידושין, היא שאלה מהותית מהם קדושין - קנין או איסור הקדש ולכן הוקדמה שאלה זו.
נראה כי נחלקו האחרונים בשאלה זו.
מחלוקת אחרונים האם קדושין קנין או איסור
הב"ש באה"ע סימן מד ס"ק יד אומר שחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לאיש, אם בא אחר וקדשה (אף על פי שאין בה איסור כרת כי זו שפחה חרופה שהבא עליה באשם) אינה מקודשת לשני כי צד חרות שבה תפוס לראשון. האבני מילואים שם ס"ק ד, דוחה את דבריו, שכן הגמרא בקדושין סז, ב אומרת שאין קדושין תופסים באשת איש מפני שהוקשו כל העריות זו לזו ואין קדושין תופסין בחייבי כריתות. זאת אומרת, שרק בגלל חייבי כריתות אין קדושין תופסין באשת איש, ולא מפני שהיא כבר תפוסה בקדושין הראשונים. כלומר, שנחלקו ב"ש והאבנ"מ בשאלה האם קדושין יש בהם קנין לבעל, או רק איסור בלבד.
הפני יהושע מוכיח שאין קדושין תופסין בחציה שפחה וחציה בת חורין, שכן אילו היו תופסין - מצינו אשת שני מתים שנופלת ליבום. כלומר, הפני יהושע סובר כהב"ש שקדושין מקנים את האשה לבעל.
האבני מילואים שם דוחה את דברי הפני יהושע, שוב על פי הגמרא בקדושין סז: כנ"ל ומתרץ את קושיית הפני יהושע שאף על פי כן, אין קדושי אח תופסין בחציה שפחה, כי המיעוט שממנו למדנו שבחציה שפחה החיוב הוא אשם בלבד - אמור לגבי הבעל, אבל לגבי אחי הבעל אין מיעוט, והיא אסורה עליו מדין אשת אח, שבזה יש חיוב כריתות.
אכן לעומת זאת, באוצר הפוסקים אבן העזר סימן מד סעיף יב, אות לב, מובא בשם ספר הקובץ לתרץ את קושיית האב"מ על הב"ש והפ"י שאמנם אשת איש תפוסה ואין אחר יכול לקדשה, אך אם הבעל נתן רשות לאחר לקדשה, אין כאן חסרון מצד שהיא תפוסה ולכן צריך לימוד מיוחד שאין קדושיו תופסין באשת איש, מפני שהוקשו כל חייבי כריתות זה לזה.
לסיכום, הב"ש והפ"י סוברים שקדושין עושין חלות של קנין באשה והיא שייכת לבעל, והאב"מ סובר שקדושין עושים חלות של איסור בלבד.
בשיטת הב"ש והפ"י אפשר להבין מדוע אין קדושין תופסין ביבמה הזקוקה ליבום, שהרי אין כאן איסור של עריות ולמה אין קדושין תופסין? אלא על כרחך מפני שהיא זקוקה ליבם, וזיקה זו נחשבת כמקצת קנין, לענין שמונעת חלות של קדושי אחר. אכן, האב"מ כבר עמד בשאלה זו, ואמר שהסיבה היא גזירת כתוב מיוחדת: 'לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר'.
הקצות בסימן ערה סק"ד מביא את דברי החכם צבי (סימן א) שאומר שכוונה שצריך בחליצה היא כוונת קנין ולא כוונת מצוה, ועל פי זה הוא מיישב את קושיית תוס' כיצד ניתן לחלוץ לקטנה, כיוון שהיבם מקנה לקטנה בדעת אחרת מקנה, קטנה קונה, ואין צורך בכוונתה. אך הקצות חולק ואומר שהכוונה שצריך בחליצה היא כוונת מצוה ולא כוונת קנין, ולכאורה מחלוקת זו תלויה במחלוקת האמורה האם קדושין זה גדר קניני או אסורי.
ולפי זה נקבע האם חליצה היא פטור או הקנאה?
הרב עמיאל בדרכי הקנינים שמעתתא ו' פי"ז אומר, שנחלקו בזה בירושלמי פ"ק ביבמות. רב אמר חליצה קנין, שמואל אמר חליצה פטור, ר' זעירא אמר חליצה קנין, ר' הילא אמר חליצה פטור.
המאירי בנדרים דף ו: מבאר את שאלת הגמרא האם יש יד לקדושין, שהספק הוא האם קדושין גדר הקדש כנדרים, ויש יד בקדושין כמו בנדר, או שקדושין זה גדר קנין, ואין יד לקדושין.
מחלוקת ראשונים האם קדושין קנין או איסור
המשנה בתחילת פרק המגרש בגיטין אומרת: "המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני - ר' אליעזר מתיר, וחכמים אוסרים". ובגמרא בעי ר' אבא האם מחלוקת זו גם בקדושין, כאשר מקדש אשה חוץ מפלוני שלגביו אינה מקודשת. אמר אביי, אם אכן גם בקדושין כך, בא ראובן וקדשה חוץ משמעון אחיו, ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן, קדושי שמעון לא הועילו.
הרשב"א מפרש שבעצם הקדושין של שמעון לא אסרו את האשה על אף אחד, ובכל זאת אסור לראובן לבוא על אשתו כי הוא משתמש באשת שמעון. הריטב"א חולק וסובר שקדושי שמעון לא חלו כלל.
ונראה, שלדעת הרשב"א עיקר הקדושין הוא הקנין והשייכות לבעל, והאיסורים לאחרים הם רק פועל יוצא מהקדושין, אבל אינם עצם הקדושין. לכן, אף שלא נאסרה לאחרים חלו הקדושין. הריטב"א סובר, שעיקר הקדושין הם האיסור לכל העולם, וכיוון שקדושי שמעון לא אסרו אותה על אף אחד, אינם חלים כלל. ונמצא שנחלקו ראשונים אלה בשאלה בה אנו דנים.
קדושין כהקדש
הגמרא בקדושין (דף ז, ב) "האומר לאשה חצייך מקודשת לי" - יחולו הקדושין ויתפשטו בכולה, כמו בהקדש, שהאומר חציה עולה - כולה עולה. ומשיבה הגמרא, שאני הכא שזה תלוי בדעת אחרים (בדעתה של האשה). והנה שם בדף ז, ב בעי הגמרא "חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה מהו", ונשארה בתיקו. שואל תוס', כיוון שאנו יודעים שהיא מסכימה, מדוע לא נאמר כאן שיתפשטו הקדושין בכולה, ומתרץ שאם אמר בלשון קדושין, אין הכי נמי שהקדושין מתפשטים, אך כאן מדובר שאמר בלשון אחרת. ואולם, הרמב"ם חולק על התוס' שכן כתב (בפרק ג, הלכה י) "חצייך מקודשת לי בפרוטה היום, וחצייך מקודשת לי בפרוטה למחר, מקודשת בספק". כלומר, אף שאמר בלשון קדושין לא הוו ודאי קדושין ע"י התפשטות.
נמצא שהתוס' סובר קדושין זה ממש חלות של הקדש, ויש בהם התפשטות כהקדש, כשאין עיכוב מצידה. הרמב"ם סובר שקדושין הם איסור או קנין, ואין בהם התפשטות כלל.
לדעת התוס' שני אופני חלויות יש בקדושין. אם אמר לשון קדושין, ישנה חלות של קדושה ומתפשטת לקנין, ואם אמר לשון קנין, חל קנין ועל זה יש חלות של קדושה.
המשמעות הרוחנית של חיי הנשואין
נמצאנו למדים כי הקשר בין האיש והאשה, קשר הקדושין, הוא קשר של קדושה. גדר של קדושת הגוף. אין כאן רק גדרי חיובים ואיסורים, אלא נוצרת חלות של קדושה בקדושין בבנין משפחה. איש ואשה שזכו - שכינה ביניהם. השכינה שורה על דבר שלם. איש ללא אישה הוא פלג גוף, ועל ידי הנשואין הוא נעשה שלם.
על מעלת הקדושין והנשואין אפשר ללמוד מכך שבהם נמשל הקשר שבין רבונו של עולם וישראל. הקב"ה הוא הדוד, וישראל הם הרעיה הכלה, וכל שיר השירים הוא משל לקשר שבין ישראל לרבונו של עולם. גם התורה נמשלה לארוסה לישראל, "'תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב', אל תקרי מורשה אלא מאורסה". ואמרו חכמים, גוי שלמד תורה כאילו בא על נערה המאורסה, שהתורה מאורסה לישראל ואסורה לגוים. גם ארץ ישראל נמשלה לאשה לישראל, כאמור "כי יבעל בחור בתולה, יבעלוך בניך, ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך".
ביבמות (סג, ב) נאמר "בא וראה כמה טובה אשה טובה, שנאמר 'מצא אשה מצא טוב'". אם הכוונה אשה ממש, אם כן הכתוב משבחה, ואם הכוונה לתורה כמה טובה אשה טובה, שהתורה נמשלה בה. ויש להוסיף על דברי הגמרא, וכמה טובה אשה שכנסת ישראל משולה בה וארץ ישראל משולה בה.
משלים אלו מובנם, שכמו שהאשה משלימה את האדם ועל ידי האשה הוא נעשה שלם, ויכול להוציא את כוחותיו ולהמשיך חיים לדורות, כך התורה משלימה את ישראל, ועל ידי התורה ישראל מגלים את סגולתם, וכך ארץ ישראל משלימה את ישראל, ועל ידי ארץ ישראל, ישראל עולים למעלתם העליונה.
מתוך הבנה עמוקה בערך הגדול והמקודש של חיי הנשואין, ניגשים אנו ללמוד את מסכת קדושין ולעיין בסוגיותיה, וכאשר אנו שוקעים בעומק העיון, נרווה את הלימוד בלחלוחית הפנימית של קדושת חיי הנשואין. על כן קבעו חכמינו לסיים את ברכת הארוסין ב"ברוך מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
