ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- קידושין
- שיעורים במסכת קידושין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קידושין ב: וליתני האיש קונה, ותוס' ד"ה דאסר לה וכו'
קידושין ז. ונפשטו קידושין בכולה וכו'
קידושין ז: חצייך בפרוטה ושם בתוס'
אבני מילואים מ"ד סק"ד
רמב"ם הל' אישות פ"ג הל' י
קצות החושן ס' רע"ה סק"ד בסוף דבריו מביא חכם צבי ע"ש
רשב"א גיטין דך פ"ב ד"ה והא אמרינן וכו'
האשה נקנית בשלוש דרכים
המשנה בתחילת מסכת קידושין אומרת: "האשה נקנית בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה". לכאורה, שלושת הקנינים הללו מבטאים שלושה צדדים שונים במהות מעשה הקידושין.
קנין כסף באשה דומה לקנין קרקע. האשה נקנית לאיש ושייכת לו. קנין שטר אינו כקנין שטר בעלמא, שכן בכל שטר המוכר נותן שטר לקונה ובזה מקנה לו את הקרקע. לא כן בקידושין, שהבעל, שהוא הקונה, הוא נותן שטר לאשה. ועל כרחך אין זה גדר של קנין, אלא של איסור. האשה מתקדשת לו ונאסרת לכל העולם.
קנין שנעשה ע"י ביאה, זה אינו מעשה קנין, אלא מעשה אישות שיוצר קשר של אישות ביניהם.
לאור זה נמצאנו זקוקים לברר מהו מעשה הקידושין, מה מהותו.
הגמרא על המשנה הנ"ל שואלת שלוש שאלות לשוניות: א. למה נקטה המשנה לשון 'האשה נקנית ' ולא מתקדשת? ב. למה ' האשה נקנית' ולא האיש קונה? ג. למה ' בשלוש דרכים' ולא בשלושה דרכים? הרשב"א שואל מדוע לא שאלה הגמרא בתחילה על המילה הראשונה ואחר כך על השניה, בתחילה למה האשה ולא האיש, ואחר כך למה נקנית ולא מתקדשת. ר' איצל'ה מפוניבז' אומר כי השאלה למה לשון נקנית ולא לשון קידושין, היא שאלה מהותית מהם קדושין - קנין או איסור הקדש ולכן הוקדמה שאלה זו.
נראה כי נחלקו האחרונים בשאלה זו.
מחלוקת אחרונים האם קדושין קנין או איסור
הב"ש באה"ע סימן מד ס"ק יד אומר שחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לאיש, אם בא אחר וקדשה (אף על פי שאין בה איסור כרת כי זו שפחה חרופה שהבא עליה באשם) אינה מקודשת לשני כי צד חרות שבה תפוס לראשון. האבני מילואים שם ס"ק ד, דוחה את דבריו, שכן הגמרא בקדושין סז, ב אומרת שאין קדושין תופסים באשת איש מפני שהוקשו כל העריות זו לזו ואין קדושין תופסין בחייבי כריתות. זאת אומרת, שרק בגלל חייבי כריתות אין קדושין תופסין באשת איש, ולא מפני שהיא כבר תפוסה בקדושין הראשונים. כלומר, שנחלקו ב"ש והאבנ"מ בשאלה האם קדושין יש בהם קנין לבעל, או רק איסור בלבד.
הפני יהושע מוכיח שאין קדושין תופסין בחציה שפחה וחציה בת חורין, שכן אילו היו תופסין - מצינו אשת שני מתים שנופלת ליבום. כלומר, הפני יהושע סובר כהב"ש שקדושין מקנים את האשה לבעל.
האבני מילואים שם דוחה את דברי הפני יהושע, שוב על פי הגמרא בקדושין סז: כנ"ל ומתרץ את קושיית הפני יהושע שאף על פי כן, אין קדושי אח תופסין בחציה שפחה, כי המיעוט שממנו למדנו שבחציה שפחה החיוב הוא אשם בלבד - אמור לגבי הבעל, אבל לגבי אחי הבעל אין מיעוט, והיא אסורה עליו מדין אשת אח, שבזה יש חיוב כריתות.
אכן לעומת זאת, באוצר הפוסקים אבן העזר סימן מד סעיף יב, אות לב, מובא בשם ספר הקובץ לתרץ את קושיית האב"מ על הב"ש והפ"י שאמנם אשת איש תפוסה ואין אחר יכול לקדשה, אך אם הבעל נתן רשות לאחר לקדשה, אין כאן חסרון מצד שהיא תפוסה ולכן צריך לימוד מיוחד שאין קדושיו תופסין באשת איש, מפני שהוקשו כל חייבי כריתות זה לזה.
לסיכום, הב"ש והפ"י סוברים שקדושין עושין חלות של קנין באשה והיא שייכת לבעל, והאב"מ סובר שקדושין עושים חלות של איסור בלבד.
בשיטת הב"ש והפ"י אפשר להבין מדוע אין קדושין תופסין ביבמה הזקוקה ליבום, שהרי אין כאן איסור של עריות ולמה אין קדושין תופסין? אלא על כרחך מפני שהיא זקוקה ליבם, וזיקה זו נחשבת כמקצת קנין, לענין שמונעת חלות של קדושי אחר. אכן, האב"מ כבר עמד בשאלה זו, ואמר שהסיבה היא גזירת כתוב מיוחדת: 'לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר'.
הקצות בסימן ערה סק"ד מביא את דברי החכם צבי (סימן א) שאומר שכוונה שצריך בחליצה היא כוונת קנין ולא כוונת מצוה, ועל פי זה הוא מיישב את קושיית תוס' כיצד ניתן לחלוץ לקטנה, כיוון שהיבם מקנה לקטנה בדעת אחרת מקנה, קטנה קונה, ואין צורך בכוונתה. אך הקצות חולק ואומר שהכוונה שצריך בחליצה היא כוונת מצוה ולא כוונת קנין, ולכאורה מחלוקת זו תלויה במחלוקת האמורה האם קדושין זה גדר קניני או אסורי.
ולפי זה נקבע האם חליצה היא פטור או הקנאה?
הרב עמיאל בדרכי הקנינים שמעתתא ו' פי"ז אומר, שנחלקו בזה בירושלמי פ"ק ביבמות. רב אמר חליצה קנין, שמואל אמר חליצה פטור, ר' זעירא אמר חליצה קנין, ר' הילא אמר חליצה פטור.
המאירי בנדרים דף ו: מבאר את שאלת הגמרא האם יש יד לקדושין, שהספק הוא האם קדושין גדר הקדש כנדרים, ויש יד בקדושין כמו בנדר, או שקדושין זה גדר קנין, ואין יד לקדושין.
מחלוקת ראשונים האם קדושין קנין או איסור
המשנה בתחילת פרק המגרש בגיטין אומרת: "המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני - ר' אליעזר מתיר, וחכמים אוסרים". ובגמרא בעי ר' אבא האם מחלוקת זו גם בקדושין, כאשר מקדש אשה חוץ מפלוני שלגביו אינה מקודשת. אמר אביי, אם אכן גם בקדושין כך, בא ראובן וקדשה חוץ משמעון אחיו, ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן, קדושי שמעון לא הועילו.
הרשב"א מפרש שבעצם הקדושין של שמעון לא אסרו את האשה על אף אחד, ובכל זאת אסור לראובן לבוא על אשתו כי הוא משתמש באשת שמעון. הריטב"א חולק וסובר שקדושי שמעון לא חלו כלל.
ונראה, שלדעת הרשב"א עיקר הקדושין הוא הקנין והשייכות לבעל, והאיסורים לאחרים הם רק פועל יוצא מהקדושין, אבל אינם עצם הקדושין. לכן, אף שלא נאסרה לאחרים חלו הקדושין. הריטב"א סובר, שעיקר הקדושין הם האיסור לכל העולם, וכיוון שקדושי שמעון לא אסרו אותה על אף אחד, אינם חלים כלל. ונמצא שנחלקו ראשונים אלה בשאלה בה אנו דנים.
קדושין כהקדש
הגמרא בקדושין (דף ז, ב) "האומר לאשה חצייך מקודשת לי" - יחולו הקדושין ויתפשטו בכולה, כמו בהקדש, שהאומר חציה עולה - כולה עולה. ומשיבה הגמרא, שאני הכא שזה תלוי בדעת אחרים (בדעתה של האשה). והנה שם בדף ז, ב בעי הגמרא "חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה מהו", ונשארה בתיקו. שואל תוס', כיוון שאנו יודעים שהיא מסכימה, מדוע לא נאמר כאן שיתפשטו הקדושין בכולה, ומתרץ שאם אמר בלשון קדושין, אין הכי נמי שהקדושין מתפשטים, אך כאן מדובר שאמר בלשון אחרת. ואולם, הרמב"ם חולק על התוס' שכן כתב (בפרק ג, הלכה י) "חצייך מקודשת לי בפרוטה היום, וחצייך מקודשת לי בפרוטה למחר, מקודשת בספק". כלומר, אף שאמר בלשון קדושין לא הוו ודאי קדושין ע"י התפשטות.
נמצא שהתוס' סובר קדושין זה ממש חלות של הקדש, ויש בהם התפשטות כהקדש, כשאין עיכוב מצידה. הרמב"ם סובר שקדושין הם איסור או קנין, ואין בהם התפשטות כלל.
לדעת התוס' שני אופני חלויות יש בקדושין. אם אמר לשון קדושין, ישנה חלות של קדושה ומתפשטת לקנין, ואם אמר לשון קנין, חל קנין ועל זה יש חלות של קדושה.
המשמעות הרוחנית של חיי הנשואין
נמצאנו למדים כי הקשר בין האיש והאשה, קשר הקדושין, הוא קשר של קדושה. גדר של קדושת הגוף. אין כאן רק גדרי חיובים ואיסורים, אלא נוצרת חלות של קדושה בקדושין בבנין משפחה. איש ואשה שזכו - שכינה ביניהם. השכינה שורה על דבר שלם. איש ללא אישה הוא פלג גוף, ועל ידי הנשואין הוא נעשה שלם.
על מעלת הקדושין והנשואין אפשר ללמוד מכך שבהם נמשל הקשר שבין רבונו של עולם וישראל. הקב"ה הוא הדוד, וישראל הם הרעיה הכלה, וכל שיר השירים הוא משל לקשר שבין ישראל לרבונו של עולם. גם התורה נמשלה לארוסה לישראל, "'תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב', אל תקרי מורשה אלא מאורסה". ואמרו חכמים, גוי שלמד תורה כאילו בא על נערה המאורסה, שהתורה מאורסה לישראל ואסורה לגוים. גם ארץ ישראל נמשלה לאשה לישראל, כאמור "כי יבעל בחור בתולה, יבעלוך בניך, ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך".
ביבמות (סג, ב) נאמר "בא וראה כמה טובה אשה טובה, שנאמר 'מצא אשה מצא טוב'". אם הכוונה אשה ממש, אם כן הכתוב משבחה, ואם הכוונה לתורה כמה טובה אשה טובה, שהתורה נמשלה בה. ויש להוסיף על דברי הגמרא, וכמה טובה אשה שכנסת ישראל משולה בה וארץ ישראל משולה בה.
משלים אלו מובנם, שכמו שהאשה משלימה את האדם ועל ידי האשה הוא נעשה שלם, ויכול להוציא את כוחותיו ולהמשיך חיים לדורות, כך התורה משלימה את ישראל, ועל ידי התורה ישראל מגלים את סגולתם, וכך ארץ ישראל משלימה את ישראל, ועל ידי ארץ ישראל, ישראל עולים למעלתם העליונה.
מתוך הבנה עמוקה בערך הגדול והמקודש של חיי הנשואין, ניגשים אנו ללמוד את מסכת קדושין ולעיין בסוגיותיה, וכאשר אנו שוקעים בעומק העיון, נרווה את הלימוד בלחלוחית הפנימית של קדושת חיי הנשואין. על כן קבעו חכמינו לסיים את ברכת הארוסין ב"ברוך מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין".
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך עושים קידוש?
למה אדר ב' הוא החודש המיוחד ביותר?
האם מותר לפנות למקובלים?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
בריאת העולם בפרשת לך לך
איך מתגברים על מידות רעות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
