ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שליחות במצוות

בית מדרש גמרא קידושין Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

שבט תשע"ג

שליחות במצוות

קידושין דף מא'



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

הראשונים והאחרונים עמדו על השאלה באלו מצוות מועיל למנות שליח ובאלו מצוות לא שייך למנות שליח. כמובן, היה ברור לכולם שישנן מצות כמו תפילין וישיבה בסוכה שלא שייכת בהן שליחות.
התוס' רי"ד (קידושין מב ע"ב ד"ה שאני) כותב: "יש מקשים א"כ לכל דבר מצוה יועיל השליח ויאמר אדם לחבירו שב בסוכה עבורי הנח תפילין עבורי. ולאו מלתא היא שהמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטור הוא ע"י שלוחו והוא לא יעשה כלום , ודאי בגירושין וקידושין מהני כי הוא המגרש ולא השליח, שכותב בגט אנא פלוני פטרית פלונית, וכן נמי האשה למי היא מקודשת כי אם לו, וכן בתרומה הוא נותן התרומה מפירותיו, וכן בפסח הוא אוכל ועל שמו ישחט ויזרק הדם, אבל בסוכה ה"נ יכול לומר לשלוחו עשה לי סוכה והוא יושב בה, אבל אם ישב בה חבירו לא קיים הוא כלום וכן ציצית וכל המצות".
בתחילת דבריו משמע לכאורה שהחילוק הוא בין מצוה שעל גופו לבין מצוה שאינה על גופו, ואכן כך הבין בדבריו החת"ס (ח"א או"ח רא), כפי שיובא בהמשך, אך בהמשך דבריו מבואר שעיקר החילוק הוא אם יש לשולח חלק בעשיית המצווה או שאינו עושה כלום, וכן הבין הקצות (שפב ס"ק ב) בדבריו, והוסיף לכך שלכן גם אפשר לעשות שליח לקביעת מזוזה הואיל והוא ידור בבית עם המזוזה. מהדוגמאות שמביא התורי"ד רואים שאין הכוונה לעשיה בפועל אלא שהתוצאה היא עבורו. נראה מכך ששליחות מועילה רק במצוות שעניינן הוא התוצאה ודוקא אם התוצאה קשורה אליו, כגון שהמצווה נעשתה בממונו 1 (הפירות שלו מעושרים) או שהמצווה תלויה בחלות והיא חלה עבורו (האשה מקודשת לו) או שהוא יקיים את המך המצוות הכרוכות במצווה זו (יאכל מהפסח).
מדברי הקצות כאן משמע שקיבל את חילוקו של התורי"ד, ואף ביאר על פיו את דברי האור זרוע שאסור לאב היודע למול לעשות שליח למול את בנו, והדרכי משה תמה מדוע הרי שלוחו של אדם כמותו, ותירץ הקצות שבכך לא מועיל שליחות, וחלק על התבואות שור (סי' כח ס"ק יד) שביאר דברי האו"ז שהשליחות מועילה אלא שאסור מטעם מצווה בו יותר מבשלוחו. אמנם הקצות בסי' קפב (ס"ק א) הקשה על התורי"ד ולכן כתב חילוק אחר. קושייתו היא משליחות לדבר עבירה ששם המשלח לא עושה שום דבר, ומשמע בקידושין מג ע"א שללא חידוש התורה שאין שליח לדבר עבירה היתה מועילה שליחות, וכן לשיטת שמאי הזקן שם מועילה שליחות להרוג אדם, אע"פ שהשולח לא עשה שום דבר.
לכן חילק הקצות באופן אחר, וכתב שניתן לעשות שליח רק על פעולות, אולם כאשר יש מצווה המוטלת על גופו, כגון להניח תפילין על ראשו או שיהא גופו בתוך סוכה, לא מועילה שליחות. כפי שהובא למעלה, החת"ס מבאר כך גם בדברי התוס' רי"ד. עפי"ז כתב החת"ס שאפשר למנות שליח לקשור התפילין על גוף השולח.
האור שמח יישב קושיית הקצות ע"י תוספת ביאור בדברי התורי"ד, וכתב שהיכולת למנות שליח לעניין מסויים תלויה באם עיקר כוונת התורה בעניין זה מתקיימת כאשר נעשה ע"י שליח. לכן כדברי התורי"ד כאשר ישנה תוצאה הקשורה לשולח מועיל שליחות, ולמשל כאשר שולח שליח לקדש עבורו אשה, ודאי שכוונת התורה שתהיה לו אשה התקיימה, וכך בדבר עבירה, כשעיקר כוונת התורה שהתוצאה לא תקרה, כגון שלא יהרג שום אדם, מועילה שליחות משום שיתקיימה התוצאה אותה אסרה התורה.
המהר"ח או"ז (סימן קכח) מחלק בין מצוות שעיקר עניינן הוא התוצאה, כמו הפרשת חלה, הפרשת תרו"מ, שחיטה, קידושין, שחיטת קדשים, מזוזה ומעקה לבין מצוות שעיקר עניינן בעשייה כמו תפילין, ציצית, סוכה, לולב ומצה. חילוקו דומה לחילוק התורי"ד, אך לתורי"ד עיקר הענין הוא שיהיה גם לשולח חלק וקישור למצווה, ואילו לפי המהר"ח או"ז העיקר הוא שמצוות שמטרתן התוצאה מועיל שליח כי אף בכך נעשית התוצאה, אף אם אין לו קישור מיוחד לתוצאה. לכן לדבריו נראה שיועיל גם שליח למילת בנו, בשונה מהבנת הקצות בתורי"ד שכתב לדעתו אי אפשר למנות שליח במילה. נראה שברוב המקרים לא תהיה מחלוקת ביניהם, משום שבמצוות שעניינן הוא הפעולה עצמה לא נותר לשולח חלק בעשייתה, ובד"כ מצוות שעניינן בתוצאה והן מוטלות על אדם מסויים יש לו חלק וקישור לעשייה.




^ 1.מסתבר שדוקא כשהיתה מוטלת על ממונו, אך אם נעשתה באופן מקרי בממונו לא.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il