ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרומה זכר למחצית השקל - לישיבה הגדולה בעולם! תרמו כעת ועזרו לנו

לְךָ עָשִֹיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ

פרק 713

הדלקת נרות חנוכה במנייני חצרות

*פעם בא אל הרב זצ"ל אחד מזקני בית הכנסת ואמר לו: אני הייתי בבית הכנסת בבגדד, ונתתי למרן הבן איש חי להדליק נרות ובירך עליהם. וסיפר מרן הרב כי אחרי ששמע את המילים הללו הדליק את הנרות בברכה. *עיקר התקנה של חנוכה היא לא בהדלקת הנרות אלא בהלל והודאה. וכשם שיש הלכה בהדלקת הנרות, ויש מהדרין ומהדרין מן המהדרין, כך צריך בעיקר החג להיות מהדרין מן המהדרין ולומר הלל בשמחה גדולה מאוד.

התהודה של ארץ ישראל

קול צופייך (722)
הרב שמואל אליהו
712 - סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה
713 - הדלקת נרות חנוכה במנייני חצרות
714 - וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ
טען עוד

הניצחון של מתתיהו ובניו יצר תהודה עולמית גדולה. לכן אנחנו אומרים בברכת "על הניסים" של חנוכה "לְךָ עָשִֹיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ". ולא אומרים אותו ב"על הניסים" של פורים, למרות שכתוב במגילה "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל" (אסתר פרק ט ד). התהודה העולמית של חנוכה הייתה הרבה יותר משמעותית.


שתי סיבות לכך. אחת היא ארץ ישראל, שנאמר לאברהם כי רק אחרי שיהיה בארץ ישראל תתקיים בו ההבטחה של ההשפעה העולמית, "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג). הסיבה השנייה היא בית המקדש שנמצא בחנוכה ולא בפורים, ועוצמתו הרוחנית של בית המקדש היא להשפיע על כל העולם כדכתיב. "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו ב, ב).


הלל בחנוכה ולא בפורים


חכמינו אמרו כי בגלל שהנס של פורים התרחש בחו"ל לא אומרים בו הלל. כל התוכן של ההלל הוא המעבר של עם ישראל מגלות לגאולה, "בצאת ישראל ממצרים", אבל גם תובנה של העולם. ממצב שבו אנו שואלים "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם. אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם" למצב שבו הגויים מבינים כי ה' הוא האלוקים. "הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם. שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים: כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ".


בפורים לא אומרים הלל כי התובנה לא חלחלה ללב האומות כמו שהיא חלחלה לליבן אחרי ניצחון החשמונאים. הכול בזכות ארץ ישראל ובזכות בית המקדש. "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל, הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים" (תהילים סח לו). בזכות ההתגלות של ה' בבית המקדש, עם ישראל מקבל עוז ותעצומות, ומתברך שם ה' בכל העולם.


חזון בלפור על בית המקדש


בימים ההם בזמן הזה


אחד החוזים הגדולים שפעל למען שיבת עם ישראל לארץ ישראל היה הלורד בלפור, שהיה שר בכיר באימפריה הבריטית. הוא פעל במלוא עוזו שתינתן הבטחה ליהודים על שלטון בארץ ישראל על ידי האימפריה הבריטית ששלטה בימים ההם בחלקים גדולים בעולם. אחרי מלחמת העולם הראשונה הוא פעל בוועידת סאן רמו העולמית שזו תהיה החלטה בין-לאומית שמסכימים לה עמי אירופה ואמריקה.


בניסן תרפ"ה השתתף בלפור בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית, ושם אמר כי אומנם ההכרזה נקראת על שמו, אבל היא החלטה של כל עמי התרבות: "של כל מעצמות אירופה ואמריקה. זהו מפעל מדיני של כל העולם התרבותי, שאינו עשוי להשתנות. הנני חוזר ואומר: ההצהרה אינה שלי. היא מחייבת לא רק את בריטניה הגדולה, אלא גם את כל דעת־הקהל בין־הלאומית".


בניין עם ישראל - בניין העולם


הוא הסביר כי הוא פעל רבות בשביל ההצהרה הזאת כדי להביא ברכה לכל העולם. וכך אמר באותו נאום: "לעולם לא הייתי יכול להשקיע את עצמי באותה ההתלהבות שהרגשתי תמיד לעניין הזה, אילו היתה זו רק שאלה של הוצאת חלק מסוים של הגזע היהודי מתנאים אומללים ביותר, ושתילתו מחדש בארץ אבותיו. אני סבור שזה יהיה הרבה יותר. אני מקווה ומאמין שהעם המוכשר עד מאוד שעשה כה הרבה בשביל התרבות המערבית בשטחים הנעלים ביותר של המאמץ האנושי, יעשה עוד יותר, אם תינתן לו האפשרות לשבת בארץ שהיא מקור השראתו, שכם אחד עם כל העמים המתורבתים הגדולים של העולם, בעול העבודה לקידום משותף של הדעת".


לא רק מדע, אלא גם אמונה


בלפור הסביר בחנוכת האוניברסיטה העברית בירושלים שכוונתו היא לא רק לתרומה של עם ישראל לעולם המדעי, אלא גם ובעיקר לעולם הערכי והרוחני. "יש הבדל גדול בין ישעיהו הנביא ובין מיקרוביולוגיה. ואל יטעו אלה, החדורים רוחו התנכ"י של ישעיהו הנביא לחשוב שאין חשיבות למדע; ואל יטעה המלומד לאמור, כי אין בפי ישעיהו בשורה לבני דורנו. תגליות המדע הן שיר־תהלה גדול לגדלות האלוהית, ומשכן המדע בירושלים, עיר אלוהים, הוא אח לבית־המקדש".


לורד בלפור הכיר היטב את נבואות ישעיהו ואת נבואות כל הנביאים. גם בהיותה על ערש דווי לימדה אותו אמו, כמו גם את אחיו ואחיותיו, בכל יום את הנבואות הללו. לימים הוא כתב כי הנבואות הללו היו לו "מה שהיו גם לאבותינו: מקור תקוה, תנחומים ועדוד־הרוח". ואת העוצמה הזאת הוא מבקש מאיתנו לתת לכל העולם כמו שעשו מתתיהו ובניו.


אם תרצו אין זו אגדה


הרבה אנשים חושבים שבית המקדש הוא משימה לא אפשרית בדור שלנו. וצריך לומר להם אם בלפור הצליח לפני למעלה ממאה שנה לגרום לכל הממשלות בעולם להכריז על כך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ובסופו של דבר קמה מדינה, מסתבר שזה אפשר. אנחנו יכולים. במיוחד אם נזכור שכל הכוח של בלפור בא לו מלימוד התנ"ך. הוא בעצמו אומר כי אם הנבואות הללו נותנות כל כך הרבה כוח כשהן מתורגמות לאנגלית, כל שכן שהן עוצמתיות כשהן בשפת המקור, בעברית.


ירשנו כלי כביר כוח להשפיע על כל העולם


הוא כותב כי כל כוחה של התרבות האנגלית המפוארת הוא בזכות ערכי התנ"ך שמושרשים בה. "תרגום התנ"ך העברי לאנגלית הטביע את חותמו הספרותי העמוק על כל התפתחותה של זו, אשר בתוצרתה הספרותית אינה שנית במעלה לשום לשון, בשום דור". אם כך כוחו של התרגום של התנ"ך, שהוא "הטביע את חותמו הספרותי העמוק על התרבות האנגלית, על אחת כמה וכמה רשאי אני לומר, כי הלשון אשר ממנה נעשה התרגום עולה על אותו התרגום שהולידו! ברור איפוא: היהודים הם יורשים למכשיר כביר של מחשבה ספרותית, סגנון המסוגל לעסוק בכל הבחינות העליונות של ספרות המחשבה והדמיון".


הדלקת נרות חנוכה במנייני חצרות


חלק גדול מהלכות חנוכה עוסק בפרסום הנס אפילו לאומות העולם. כך מסבירה הגמרא כי "עד שתכלה רגל מן השוק" הכוונה "עד דכליא ריגלא דתרמודאי" עד שיפסוקו התרמודים ללכת ברחוב. והתרמודים הם אומה מאומות העולם, ולא המשובחת שבהם.


כך אמרו עליהם חז"ל: "א"ר יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד. למה? שהיתה שותפת בשתי חורבנות, ר’ יודן אמר בחורבן ראשון העמידה שמונים אלף קשתין ובשני העמידה ארבעים אלף קשתין, רבי הונא אמר בחורבן אחרון הם כראשון" (איכה רבה ב.ד. ובבראשית רבה נו. תדמור).


ונעסוק היום בפרסומי ניסא של בתי כנסת שבחצרות, האם צריך להדליק בהם נר חנוכה כמו בבית כנסת. השאלה המרכזית היא האם עיקר ההדלקה הוא בבית הכנסת בגלל שהוא כמו מקדש מעט, ואז פטורים מהדלקה במנייני חצרות, או שעיקר ההדלקה בבית כנסת הוא בגלל פרסום הנס, ואז יש עניין להדליק גם במנייני חצרות.


העיקרון הזה משפיע גם על השאלה האם מדליקים נרות במניין שמתפללים בבית אבל ל"ע. הוא גם משפיע על ההלכה של הדלקת נרות בכיכרות הערים כמו שנוהגים חב"ד, והשאלה היא האם מדליקים בברכה או לא.


אחרי שהפסיקו להדליק בחוץ - תיקנו להדליק בבית הכנסת


חובת הדלקה בבית כנסת לא כתובה בגמרא, היא נזכרת רק בדברי הגאונים ואחריהם (תשובות הגאונים קעז). הריב"ש אומר כי כל החיוב הזה נוצר כי בתקופה מאוחרת יותר, בגלל סכנה, אנשים לא הדליקו נרות חנוכה מחוץ לבית, אלא בתוך הבתים, והיה צורך להדליק במקום שיש בו פרסומי ניסא. על כן תיקנו חכמי אותם הדורות להדליק בבית כנסת. שמצד אחד הוא לא רשות הרבים לגמרי ואין בו סכנה, ומצד שני הוא מקום שיש בו רבים. וכך כותב הריב"ש בתשובה:


"המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא, כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ כדתנן (שבת כא:) בההיא דגמל טעון פשתן וכו'. וכיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה, ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא.


ואע"פ שאין מברכין על המנהג. זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה (חבטת ערבה בהושענא רבה) שאינו אלא חבטא בעלמא, אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבית הכנסת ברבים - מברכין עליו. כמו שנהגו לברך על ההלל של ר"ח. ואע"פ שאינו אלא מנהג ואין בזה משום ברכה לבטלה כלל וכדעת ר"ת ז"ל.


ומכל מקום באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו דמצות חנוכה נר איש וביתו" (שו"ת הריב"ש קיא והביאו הבית יוסף תרעא).


ואע"פ שגם בגמרא מוזכרת ההלכה שב"שעת שמד" מדליקו על שולחנו ודיו, כנראה שבזמן הגמרא היו שעות שמד מעטות ולכן לא תיקנו בימי הגמרא להדליק בבית הכנסת. אבל בזמן הגאונים היו יותר שעות שמד ולכן תיקנו להדליק בבית הכנסת כדי לא להפסיד את הפרסומי ניסא.


עיקר התקנה - פרסומי ניסא


כנראה שלזה כיוון הריטב''א שכתב: "ונהגו להדליק בבתי כנסיות כדי לעשות פרסומי ניסא במקום הרבים" (שבת כג ע"א). וכן המאירי "וזה שנהגו להדליקם בבית הכנסת עיקר הענין משום פרסומי ניסא ולא לכוונה אחרת והדבר נאה" (שבת כג ע"ב).


כן מודגש בשו''ע שמדליקים ומברכים בבית הכנסת משום פרסומי ניסא "ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום, ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא" (שולחן ערוך תרעא סעיף ז). אמנם הוא כותב שמדליקים בכותל דרום כדי להזכיר את ההדלקה בבית המקדש, וכדלקמן.


ברוב עם הדרת מלך


בשו''ת "מן השמים" כתב כי הטעם העיקרי הוא "ברוב עם הדרת מלך". שאינה דומה הדלקה ביחיד להדלקה ברבים. ונספח לזה הטעם של זירוז אלה שאינם יודעים כיצד להדליק או אינם מדליקים. רבי יעקב ממוריש דן במנהג לעשות קידוש בבית הכנסת אחרי התפילה בליל שבת בשביל האורחים שאין להם יין ואין להם מקום ללון אלא בחצר בית הכנסת, ושאל האם יש מקום לקידוש זה אם אין אורחים. 


וזאת תשובתו: "ועוד נסתפקנו על המקדשין בבית הכנסת כי יש מקומות שנהגו שלא לקדש ושלא להבדיל בעבור שאין אורחים, שם ושאלתי אם הדין עמהם וטוב למנוע המקדשים או אם טוב לקדש ולהבדיל כמנהג רוב המקומות. והשיבו אף על פי שאין קידוש אלא במקום סעודה, מצוה לקדש ולהבדיל בבית הכנסת משום ברוב עם הדרת מלך".


אחר כך הוא משווה את ההלכה הזו להדלקת נרות חנוכה בבית כנסת שגם היא כנראה משום "ברוב עם הדרת מלך": "ועוד נרות חנוכה מדליקין בבית הכנסת אף על פי שכל אחד ואחד מדליק בביתו. ועוד כי יש אנשים שאינם יודעים לקדש ולהבדיל וכששומעים בבית הכנסת נותנים אל ליבם ולומדים ומקדשים בביתם" (שו"ת מן השמים סימן כה).


כדבריו כתב הבית יוסף: "וכתב עוד טעם אחר שהוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להשם יתברך וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות".


ללמד או להוציא מי שאינו בקי


לדעת ה"כלבו" נתקנה התקנה כיוון שהיו כאלה שלא היו בקיאים בהדלקת נרות או שלא היו מקיימים אותה. ועל כן תיקנו להדליק בבית הכנסת. מעין מה שהיו עושים קידוש בלילות שבת בבתי הכנסת. "ונהגו כל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת. גם כי הוא הידור המצוה ופרסום הנס וזכר למקדש" (כלבו סימן מד). לדבריו העיקר הוא להוציא ידי חובה כאלה שאינם בקיאים או שמתעצלים בהדלקת הנרות. ועל כן חיפשו מקום שהוא גם פרסום נס וגם זכר למקדש לטעם העיקרי של הוצאת מי שאינו בקי או אינו זריז.


תוספות לסברת הריב"ש


וצריך לומר שכל הסברות הללו הן תוספות לסברה היסודית של הריב"ש שכאשר לא הייתה אפשרות להדליק בחוץ תיקנו להדליק בבתי כנסת, שהם קצת פרסומי ניסא והם דומים לבית המקדש, ועל גביה באו הסברות האחרות. שאם לא כן, למה לא תיקנו כן בזמן הגמרא?


וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט


הסיבה העיקרית שבגללה בחרו את בית הכנסת למקום של פרסומי ניסא היא בגלל שנאמר על בתי כנסיות בגלות "כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם" (יחזקאל יא טז). ובגמרא "אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל" (מגילה כט ע"א).


על כן מדליקים את הנרות בבית הכנסת בצד דרום (שו"ע שם) ומניחים את החנוכייה בין מזרח למערב או בין צפון לדרום כפי שהיה בבית המקדש.


על כן "נהגו כך על זה שהנס בא במקדש בית עולמים ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס לפי שכולם מתקבצים שם" (המנהיג חנוכה תקלא). וכפי שאנחנו רואים, הוא תולה את כל ההדלקה בבית הכנסת במציאות של הגולה, כדברי הריב"ש. 


ברכה על הדלקה בבית הכנסת


ברכה על מנהג


בשו''ת "חכם צבי" (סימן פח) הקשה על השו"ע שפסק לברך על נרות חנוכה בבית הכנסת אע"פ שהחיוב הוא בגלל מנהג, ומצד שני פסק לא לברך על הלל בגלל שהוא מנהג. האם מברכים על מנהג כדעת רבנו תם, או שלא מברכים על מנהג? הרי ראינו שלא מברכים על מנהג של חבטת ערבות בהושענא רבה.


נמנע מלהדליקה שלא לברך עליה


בגלל שאלה זו כתב ב"שיבולי הלקט": "וגם אנו נוהגין להדליק בבית הכנסת ולא ידענו שורש וענף למנהג הזה, ומורי ר' יהודה אחי שני נר''ו היה נמנע מלהדליקה שלא לברך עליה וכן דעתי נוטה, כי מאחר שכל אחד ואחד מדליק בביתו, מה צורך להדליק בבית הכנסת. ואילו היו אורחים ישנים בבית הכנסת היו הם צריכים להדליק"(קפה). וכן כתב בס' תניא רבתי (סימן לה).


בשו''ת מהר''ם שיק (חיו''ד סימן שעד) כתב כי שמע שמרן הגאון החתם סופר היה נמנע מלברך על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת. ובשו"ת "משנה שכיר" (ריש סימן רצט) כתב ששמע שמהר"י דושינסקי ז''ל היה נמנע מלהדליק בבית הכנסת, כיוון שהטעם לתקנה להדליק בבית הכנסת הוא שלא הדליקו בחוץ. וכיוון שהוא מדליק בחוץ, על כן אין טעם להמשיך להדליק בבית הכנסת בברכה.


עדות גדולים


מרן הרב אליהו זצוק"ל העיד על עצמו שכאשר התחיל ללמד שיעורי תורה בבית כנסת נתנו לו להדליק נרות בבית הכנסת ולברך וחשש מזה, מהטעמים דלעיל. כעבור כמה דקות בא אליו אחד מזקני בית הכנסת ואמר לו: אני הייתי בבית הכנסת בבגדד, ונתתי למרן הבן איש חי להדליק נרות ובירך עליהם. אין לך לחשוש. וסיפר מרן הרב כי אחרי ששמע את המילים הללו הדליק את הנרות בברכה (ראה חיד"א בברכי יוסף תרעא ס"ק ו. בן איש חי הלכה יא). וכ"כ בשו''ת "משנה הלכות" (חלק טו סימן רב) כי מדליקים ומברכים בגלל המנהג. "די לן עדות הני גאוני והשו''ע שפסקו להדליק ולברך משום פרסומי ניסא".


פרסום הנס בברכה


את הטעם להבדל בין הלל שלא מברכים עליו לנרות חנוכה בבית כנסת שמברכים עליהם כתב ביעב''ץ (מור וקציעה סימן תרע''ב) שיש הבדל בין הלל לבין נרות. שבהלל תמיד ידעו שזה הלל גם אם לא יברכו. אבל בנרות חנוכה אם לא יברכו לא ידעו אם הם לאור או למצווה, לכן השאירו את הברכה. "ואעפ"כ לא חששו לברכה שאינה צריכה מספק, כי חשבוה צורך המצוה לעשותה כהוגן, שאם ידליקוהו בלא ברכה, אין בו פרסום הנס, שיהיו סבורים שהדליקו נרות לצורך בה"כ, וכיון שראו שהלכה רופפת, אמרו שלא לזוז ממנהגן של ישראל, שתורה היא בכל כיוצא בזה" (וראה פרי חדש תרע''א ס"ק ז' בסופו שכנראה כיון לכך).


הדלקה במקומות תפילה שאינם בית כנסת


הדלקה בבית אבל


כיוון שהדלקה וברכה בבית כנסת היא חידוש, היו שכתבו לא לברך בבית כנסת שאינו קבוע, בבית אבלים ל"ע (חוות יאיר, הגהות על מנהגי וורמייזא עמ' רמב. שו''ת מחקרי ארץ ח''ב סימן עז). וב"חשוקי חמד" לחנוכה (קטו) כתב רבי יצחק זילברשטיין כי גיסו הרב קנייבסקי שליט"א ישב שבעה על אמו בבית אביו בעל הקהילות יעקב בחנוכה והורה לו לא לברך שם על הנרות כי זה בית כנסת לא קבוע. ואחר כך הוא מעיד ששאל את מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ואמר שגם בבית כנסת כזה צריך לברך. וכן הוא דעת מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל להדליק נרות חנוכה ולברך גם בבתי כנסת ארעי כאלה.


הדלקה בכיכר העיר או במסיבות


על הדלקה בכיכר העיר והדלקה במסיבות כתב הרב ואזנר בשו''ת "שבט הלוי" (ח''ד סימן לה) שאין לברך בהדלקת הנר במסיבה. כי "אולי לא נתיסד המנהג רק בבית הכנסת דיש בזה דמיון להדלקת מנורה במקדש ואיכא בזה זכר למקדש". ואין בכוחנו להוסיף על כך הדלקה במסיבות  (וכן כתב בשו''ת ציץ אליעזר חלק ט''ו סימן ל. שו"ת מנחת יצחק חלק ו סה ג).


לעומתם התיר הרב בנימין יהושע זילבר בשו''ת "אז נדברו" (ח''ה סימן לז) להדליק בכיכר העיר, והעיקר הוא בשביל הנוער. ומסתמא רבים מהם לא משתתפים בבית הכנסת. ואפילו אם הם בכלל נר איש וביתו, אבל יש דין הדלקה מדין מהדרין נר לכל אחד ואחד וממילא אפשר לברך בלא שום פקפוק ועדיף מבית הכנסת, כיוון שזה בחוץ ממש. וכתב שם עוד שאף שכתבו עוד טעמים על הדלקת בית הכנסת, עיקר הטעם הוא משום פרסומא ניסא של הדלקה בחוץ. ודעת מרן הרב אליהו זצוק"ל היא להדליק בכיכר העיר בברכה רק אם מתפללים שם מנחה או ערבית.


דעת הרב אליהו לברך בטיול עם תפילה


בספר "מקראי קודש" הביא הרב הררי מכתב ממו"ר אבא הגר''מ אליהו זצ''ל תשובה על מטיילים ששאלו האם יברכו על נרות חנוכה. וענה: "מעיקר הדין רק הישן בבית או באוהל מברך על ההדלקה לפיכך מטיילים הישנים תחת כיפת השמים לא יברכו על ההדלקה. למטיילים אלו הייתי מייעץ שיתפללו מנחה סמוך לשקיעת החמה, ידליקו נרות בברכה ואחר כך יתפללו שם תפילת ערבית. כך יקבל המקום דין בית כנסת עראי שיש להדליק בו כפי שנהוג בכל בית כנסת".


לפי זה אפשר להדליק בברכה במנייני עראי בחצרות, או בפתח בית מלון לאנשים שלא יכולים להדליק בחדרים. שידליקו במקום שמתפללים אפילו הוא לא בית כנסת קבוע.


מהלכות ההדלקה בבית הכנסת


הרוצה להאיר, ידרים


ההנחה של נרות חנוכה צריכה להיות בדרום (הרדב"ז חלק ג סימן תקי - תתקמה) "דומיא דמנורה", כמו המנורה שהייתה בבית המקדש בדרום. אמנם יש מחלוקת בין התנאים האם המנורה הייתה בין מזרח למערב כדעת רבי או בין צפון לדרום כדעת רבי שמעון בן אליעזר.


מנהג ותיקין


הרמב"ם פסק כדעת רבי שמעון בן אליעזר, שהמנורה במקדש הייתה מקבילה לפרוכת, בין צפון לדרום. ועל כן מעיד הרדב"ז (שו"ת חלק ג סימן תקי תתקמה) "ובירושלים תוב"ב מניחין אותם בין צפון לדרום כמו שהוכחנו והוא מנהג ותיקין". וזו דעת הרמב"ם.


לעומתו פוסק מהר"י בתרומת הדשן (קד) שפוסקים כדעת רבי ולכן המנורה צריכה להיות בין מזרח למערב. "ברוב מקומות שראיתי היו מסודרים בין מזרח למערב, בווינ"א, קרימ"ש, ניאוש"טט. אך במרפור"ק נוהגין לסדרם בין צפון לדרום. ונהרא נהרא ופשטא, דכל חד איכא תנא וגאון דסבר כוותיה. אמנם אם הייתי במקום שאין מנהג, הייתי מנהיג כמו שראיתי ברוב מקומות, וכרבי מחבירו".


בין מנחה לערבית


כשמדליקים בבית כנסת - מדליקים בין מנחה לערבית בימי החול (אבודרהם), כדי שיהיה פרסום הנס. וזה דומה להדלקת מנורה במקדש שהייתה אחרי תמיד של בין הערביים שכנגדו מתפללים מנחה, לבין הקטרת אברים ואמורים שכנגדם תפילת ערבית.


בערב שבת מדליקים לפני מנחה אם מתפללים מנחה סמוך לערבית, כדי להרחיק את ההדלקה מהשבת. במוצאי שבת מדליקים אחרי תפילת ערבית לפני הבדלה בבית הכנסת, כדי שלא ידליקו נרות ומיד יצאו. ובבית ידליקו נרות אחרי הבדלה כסדר הראוי.


הדלקה קצרה מחשש סכנה


כשמדליקים בבית הכנסת ראוי לכתחילה שידלקו הנרות חצי שעה לפחות כמו בנרות שבבית (משנ''ב סימן תרע''ג ס"ק י''ג). אמנם אם חושש הגבאי שמא יישרף בית הכנסת או מסיבות אחרות, אפשר לכבות את הנרות אחרי שיוצאים כולם מבית הכנסת (שו''ת שבט הלוי ח''ח סימן קנו). וכן פסק מרן הרב אליהו זצוק"ל. וכן הדין במנייני חצרות, אם יש חשש להשאיר את הנרות שלא ישחקו בהם ילדים.


מהדרין מן המהדרין בהלל והודאה


ועשאום ימים טובים בהלל והודאה


עיקר התקנה של חנוכה היא לא בהדלקת הנרות אלא בהלל והודאה. כך כתוב בגמרא "מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל וכו'. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא ע"ב). הרי שעיקר הנס הוא הלל והודאה.


וכן לשון הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ג) "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס", שמשמע שכל הדלקת הנרות היא להודות ולהלל. 


וכשם שיש הלכה בהדלקת הנרות, ויש מהדרין ומהדרין מן המהדרין, כך צריך בעיקר החג להיות מהדרין מן המהדרין ולומר הלל בשמחה גדולה מאוד. "ויזהר בהלל של חנוכה, כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור, וכאן אומרים הלל גמור, שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכונה ובשמחה רבה" (בא"ח סוף הלכות חנוכה).


ויהי רצון שנזכה להארת פנים של מעלה בחג חנוכה זה ובכל חנוכה וחנוכה. ונזכה לראות את האור העליון שמתגלה באור המנורה הטהורה, שמאיר את כל ירושלים ועדות היא לכל באי עולם ששכינה שרויה בישראל. אמן.


 


סיפור


כוונות בשיירי מצווה


יש הרבה אנשים שקוראים את הסיפורים על מרן הרב אליהו זצוק"ל וממשיכים חלק מדרכיו. כך מספרים חכמים כי כשקוראים הספד של רב יכולים לקחת חלק מהירושה הרוחנית שלו ולאמץ אותה ולהמשיך אותה.


אישה אחת שמעה על כך שהרב אליהו היה מחלק שיירי מצווה, שיירים של שמן נרות שבת ושיירים של שמן נרות חנוכה, ולעתים היה אומר לאנשים שפנו אליו למרוח את שיירי השמן הזה על המקום הפגוע והיו רואים את ישועת ה'.


אותה אישה הבינה שהישועה היא משמים, רק אדם צריך להיות כלי להעביר את ברכת ה'. "טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל" (במדבר פרק כד א). ועל כן היא החלה להשתמש בעצה הזאת ולומר לאנשים להשתמש בשמן של מצווה, וזה מחולל ממש פלאים ומרפא יותר מכל תרופה אחרת.


היא גם שמה לב שצריך הרבה תפילה וכוונת הלב. כי כשאחרים נותנים שמן של מצווה בלי כוונה, או חלילה במידה מסוימת של גאווה כאילו הם עושים פה איזה נס, זה לא עובד. אבל כשמבינים שהכול משמים, זה ממש פועל ישועות. לכן היא מנחה את האנשים ליטול ידיים לפני מריחת שמן המצווה. להיטהר ולהתפלל ואז למרוח.


 


תשובה כהלכה


ולא יכבה הנר בפיו. מה המקור בקבלה לא לכבות נר בנשיפה? האם יש לזה מקור בבן איש חי?


אזהרה זו הוזכרה בכמה אחרונים, ובעל הבן איש חי (שנה שניה פנחס אות יח) כתב: "כתוב בשער רוח הקודש לרבינו האר"י ז"ל: לא יסתכל בהרוגים או צלובים ויתרחק ויברח מן ריח נבלה או שאר ריח רע כי יזיק לנפש ...ולא יכבה הנר בפיו...". ועיין יפה ללב (ח"ג קונטריס אחרון יו"ד קטז אות ג) שכתב כן מאזהרות רבי ישראל סרוק תלמיד רבינו האר"י ז"ל.


 


 


שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה. האם יש מקור לזה שאדם מברך אנשים אחרים ביום הולדתו?


כתב הבן איש חי (ראה יז): "ויש נוהגים לעשות את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו. ושמעתי שיש נוהגים לעשות סעודה ביום שנכנס בבריתו של אברהם אבינו, ומנהג יפה הוא וערב לי מאוד אך לא נהגנו בזה בביתנו". וכן כתב בספרו בן יהוידע (ברכות כח ע"א) "דידוע שיום הלידה יהיה המזל של האדם חזק בו ומוצלח. על כן נוהגים שכל אדם יעשה יום הלידה יום טוב לעצמו". ר' ישראל מרוז'ין היה מסביר זאת על פי הכתוב בתהילים אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ – שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה. ואולי מכאן התפשט המנהג לברך ביום ההולדת, כי לבעל יום ההולדת יש מזל חזק ומוצלח באותו יום.


 




עוד בנושא קול צופייך

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il