ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
ובכן המלך והמן הגיעו, ועכשיו המלך שואל שוב "מה שאלתך וינתן לך, ומה בקשתך, עד חצי המלכות וְתֵעָשׂ" (אסתר ה, ו). ושוב לתמהוננו אסתר נמנעה פעם נוספת מלענות לשאלתו, אלא בִּקְשָׁה "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ: (אסתר ה, ח). מה הענין של "מחר"?
דרשה של חז"ל ידועה, ע"פ מדרש "ילקוט שמעוני" למקרא זה (רמז תתרנ"ו), שכל מפלתו של עמלק הוא ענין של "מחר", ומהר"ל ביאר המושג ב"אור חדש" (על אסתר ה, ה; עמ' קסז). וגם הרב יצחק הוטנר טיפל בביאור המדרש ("פחד יצחק, פורים, עמ' מא). אבל אנו נרדוף אחרי פשט פשוט כדברי חז"ל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג, א). הרי יש סכנת נפשות בסירובה של אסתר, וכמו להתל במלך. גם כשהתפרצה להכנס אל החצר הפנימית, לא ענתה ישירות מה תבקש. וגם בבוא המלך אל המשתה, נמנעה מלענות לדרישתו. והרי עלול אחשורוש לכעוס על סירובה ולהרוג אותה כמו שהרג את ושתי, שגם היא לא נשמעה בקולו?
חיפשתי בהרבה ספרי מפרשים מפורסמים מה יענו על שאלה זאת. מצאתי רק שלשה שענו. ר' אברהם אבן עזרא על המקרא הנ"ל עונה (ה, ו) "איחרה אסתר לדבר ביום הראשון במשתה-היין בעבור שלא ראתה שום אות שחידש השם ית' בעבור תענית ישראל. וכאשר ראתה ביום השני דְבַר גדולת מרדכי, חזק לבה". והעתיק הגר"א הדברים בביאורו לאסתר. אבל תשובה זו קשה. מניין לאדם כאשר פונה להציל חיי עם-ישראל עליו לדרוש שהקב"ה יתן סימן? היכן מצאנו זאת בכל פעולה שאנו עושים לשם הצלה, שעל הקב"ה לתת לנו סימן? ועוד, הלא בינתיים היא גם מסכנת את חייה, וללא שום תועלת!
הרב משה דוד וואלי, תלמיד חבר לרמח"ל, עונה 1 כי טרם נתמלאו שלשה ימים של צום כלל ישראל, ובהם ע"ב שעות גימטריא "חסד", ולכן המתינה למלאות את הסכום שהוא סגולה מועילה. תשובה זו קשה לקבל, כי ודאי בכלל ישראל כולו היו הרבה זקנים וחלושים ואי אפשר להם לצום ממש שלושת ימים לילה ויום. ולפי מהר"ל, 2 הפסיקו הצום בשקיעה וְטָעֲמוּ מזון, לפני שהתחילו צום של יום הבא. ובזה הרי חסרו ע"ב שעות. ועוד אם כן מדוע נכנסה לחצר הפנימי של המלך מתי שנכנסה, ולא המתינה יום אחד נוסף לפני שתכנס אליו, כדי להשלים ע"ב שעות?
הפרשן השלישי הוא המפורסם ר' אליעזר אשכנזי, בעל "יוסף לקח" על אסתר, שהגר"א העתיק ממנו הרבה. הוא כותב שכדי להשפיע על אחשורוש, היתה צריכה גם אסתר להשתתף בשתיה. אבל כיון שהיתה עדיין ביום השלישי של הצום, לא יכלה לשתות יחד אתו. לכן דחתה את בקשתה עד למחרת. תשובה זו חלושה, שהרי צפתה מראש שלא יכלה לשתות אז, ומדוע לא עיכבה כניסתה לחצר הפנימי עד למחרת, ולא להיות חפוזה להכנס מיד. והרי היה אז עדיין חודש ניסן, ועד אדר של היום המיועד להשמדת היהודים היה מספיק זמן רב כדי לבקש.
ובלומדי ב"תורה תמימה" (על אסתר פרק ה ס"ק ט"ו), כותב לענין אחר, בלי קשר לשאלה שלנו: "כי מִטֶבַע חום המשתה להתרגש ולהתפעל, לרחמים או לרוגז. וחשבה שאולה יחוס המלך עליה, או שיתרגז על המן, כאשר באמת כן היה".
ולזה אני מצרף מה שלמדתי ב"חמש מגילות" ("דעת מקרא", הוצ' מוסד הרב קוק, מבוא למגילת אסתר, עמ' 6) בחקירת העורך מי הוא המלך אחשורוש, אם הוא זהה לארתחששתא, 3 שציוה להפר הקמת בית המקדש (עזרא ד, ז). בין יתר הסימנים שנתן לזיהוי זה, הוא מביא מההיסטוריון והסופר היווני הקדמון פלוטארכוס, בביוגרפיות שכתב על אנשים מפורסמים בתקופות לפני הספירה הכללית, בו סמך על רשימות עתיקות-עתיקות שלא הגיעו לידינו. הוא מוסר כי ארתחשסתא זה היה אכזר גם לנאמנים לו, והיה נתון להשפעת פלגשיו, ומביא עוד כמה פרטים-מזהים הדומים למעללי אחשורוש. ואחד מהפרטים שם הוא שהיה מתפאר ביכולתו הגדולה לשתות הרבה יין ולא להשתכר 4 (פלוטארכוס, פרק ו) [עד כאן]. התכונה מזכירה לי דברי גערה של ישעיה הנביא "הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן, וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר" (ישעיה ה, כב) וביאר שם "דעת מקרא" אנשים "המתרשלים במילוי חובתם, ומכלים את כוחם בשתיית יין, והיא בעיניהם הגבורה, כמנהג המתמכרים לשתיה, המתפארים בכוחם לשתות הרבה בלי להשתכר" [עכ"ל].
ובזה בס"ד מצאתי מענה לשאלה מדוע אסתר דחתה את הבעת משאלתה עד למחר. היא היתה מעוניינת לבקש מהמלך לתלות את המן, שהוא היה ממש מכובד ביותר, ראשון-במעלה מכל השרים. כדי שתטה את המלך לעשות מהפך קיצוני כזה עליה לפעול לאיבוד עשתונותיו, שיתפעל על ידי הרבה היין. לכן לא יכלה לבקש ממנו זאת בבואה לחצר הפנימי של המלך, כי עדיין לא שתה אז יין. הצטרכה להזמין אותו למשתה היין.
בדקתי בקונקורדנציה ומצאתי כי המלה "משתה" מופיעה במגילה עשרים פעמים. ארבע פעמים לעניני משתאות שערך אחשורוש, ופעם אחת ע"י ושתי, וחמש עשרה פעם בקשר למשתאות אסתר. [אגב, מזה מקור למנהג חז"ל לשתות יין בפורים, כי כל המאורעות ארעו ע"י יין]. הגדרת "משתה" אינה סעודה של לחם ובשר בלבד, אלא אם כן יש שם גם יין, לכן אינו נקרא "סעודה" אלא "משתה". אבל ארבע פעמים במגילה היא לא רק מכונה "משתה" סתם אלא בצירוף מלת "יין", "משתה יין" (אסתר ה, ו; וכן פרק ז, פסוקים ב, ז, ח הנוגעים לעניננו, עת ניסתה אסתר להשפיע על אחשורוש). כלומר שעיקר מסיבת המשתתפים היא אך ורק ביין, בלי מאכלים אחרים נוספים. 5 כי ענין המפגש הוא אך ורק יינות שונים, מכל הסוגים, מכל מיני שנות-ייצור וכדומה לטעמים שונים.
אסתר קיותה לבקש בקשתה מהמלך להציל את עמה, עת שהוא מושפע הרבה מהיין. אבל לפי דברי פלוטארכוס המלך הזה [ארתחשסתא] היה מורגל מאד ביין ולא איבד עשתונותיו ביום הראשון של המשתה. לכן בראותה זאת ביום הראשון בִּקְשָׁה דחיה ליום נוסף, כדי לנסות שמא מחר תצליח יותר להטות אותו למלאות את בקשתה להציל את עמה, ושמא אגב כך גם לתלות את המן.
וכך היה! לפעמים המתינות מועילה. תמיד עדיף לחכות עד יבשילו התנאים המוכשרים-יותר להשגת המטרה, מאשר לאחוז בהשתדלות חפוזה כאשר ספק יש אם תועיל במצב הנוכחי. זאת במיוחד אם מדובר רק להמתין זמן קצר של יום אחד. גם זאת אחד מהלימודים החינוכיים שיש ללמוד מהמגילה הזאת.
^ 1.בביאורו למגילות, שיר השירים, רות, איכה, אסתר, מהד' שנת תשמ"ט עמ' רלח.
^ 2.אור חדש, על אסתר ד, טז, עמ' קנח.
^ 3.יש מחלוקת פרשנים מי הוא ארתחששתא זה. אבל חז"ל במדרש אסתר (א, ג) אומרים כי הוא עצמו אחשורוש (המוזכר בעזרא ד, ו) שציוה להפסיק בנין בית המקדש. וכן אמר תרגום ראשון לפסוק הראשון של המגילה, וכן אמרו שם על פסוק זה ר"א אבן עזרא, וכן רלב"ג. וכן אמרו ר' משה קמחי [אחיו של רד"ק], וכן ר' ישעיה מטראני [דבריהם הובאו במהד' בר-אילן "מקראות גדולות- הכתר" לספר עזרא ד, ו]
^ 4.ויש לזה גם רמז בדברי חז"ל. כאשר דרש אחשורוש שאשתו וַשתי תופיע לפני קהל האורחים שבמשתה, ללא בגדים, שלחה לו ע"י שליח מלים מעליבות [כאן תרגמנו הגמרא לעברית]: "ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו' (אסתר א, יב) למה דלקה בו כל כך? [=הערת צוריאל, שהמקרא הכפיל לשונו, גם קצף גם חימה? אמרה] 'בן שומר סוסים של אבא, אבא [=בלשאצר, דניאל ה, א] לפני אלף שתה יין ולא השתכר, ואותו איש [אחשורוש] השתטה ביינו'! מיד 'וחמתו בערה בו' [עכ"ל הגמרא]. לא כעס על מה שסרבה לבוא, אלא כעס על שפגעה בכבודו, במה שתמיד הוא התפאר והתרברב שאפשר לו לשתות יין בכמות מרובה ולא ישתטה ביינו, וכאן הכריזה מול עם ועדה שאינו כן. ומפני זה בלבד גזר עליה עונש מות. והרי מקור כדברי ההיסטוריון הנ"ל].
^ 5.כהגדרת חז"ל "חברים שהיו מסובין לשתות יין" (פסחים קב, א).
כאב הגלות ותקוות הגאולה
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד גמרא?
איך מתגברים על מידות רעות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ללמוד גמרא?
איך נראית נקמה יהודית?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
