קיום מצוות פורים תחת מגבלות ההתקהלות מרגיל אותנו לחזור אל הפנימיות של השמחה ואל ערך המשפחה @ קיום מצוות הסעודה בפורום המצומצם של המשפחה בלבד הוא הזדמנות להורים לחנך ולתת דוגמה לילדיהם כיצד לקיים שמחה מיוחדת בלי לגלוש להוללות @ אין חובה לשתות באופן מופרז בפורים, ועל כל אדם לבחון איזו כמות שתייה תגרום לו לשמחה וחיוניות

 חשבנו שעד פורים, בזכות החיסונים, נתגבר על הקורונה ונוכל לשמוח בלא הגבלות, אך אז הגיעו הווריאנטים המדבקים יותר, ואנו עדיין צריכים לקיים את השמחה בהתאם להגבלות החמורות, רחוק מאוד ממה שהיינו רגילים בכל השנים. אולם מצווה עלינו להפיק מההגבלות את הטוב ביותר, וכפי משמעותה של הוראת חכמים: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" (ברכות נד, א), מפני שכל רעה שבאה לאדם היא גם הזדמנות לתיקון והטבה, וכפי שאמר רבי עקיבא: כל מה שעושה ה' - לטובה עושה (ברכות ס, ב).

החזרת העולם הפנימי בעידן גלובלי

אחד הלימודים החשובים ממגפת הקורונה הוא החזרת העולם הפנימי למקומו המרכזי. בדורות האחרונים העולם כולו עבר תהליך של גלובליזציה. חברות ועמים רחוקים נעשו קרובים, שיתוף הפעולה בין מדענים, תעשיינים וסוחרים מכל הארצות הוביל לפיתוח אדיר והוזלת מחירים, עד שרוב האנשים חיים כיום ברמת חיים שבעבר הייתה נחלת העשירים בלבד. תוחלת החיים עלתה ומידע רב זמין לכל אדם בכל הארצות.

אולם במקרה של התפרצות מגפה - הגלובליזציה הפכה לרועץ. בתוך שבועות ספורים, דרך מטוסים ואוניות, נגיף הקורונה התפשט בכל העולם ובמיוחד במדינות שמובילות את הגלובליזציה – ארצות הברית ואירופה. ואין מי שיכול להבטיח לנו שבעתיד לא יתפתחו נגיפים מסוכנים יותר.

רביבים (807)

הרב אליעזר מלמד

add_alert

673 - הלכות פורים בקורונה

674 - שמחת פורים בקורונה

675 - דברים לרגל קבלת פרס הרב קוק

טען עוד

תהליך הגלובליזציה שם את הדגש על הקשרים החיצוניים שבין מדינות, חברות ואנשים, ובתוך כך גרם להזנחת עולמם הפנימי. הגלובליזציה הביאה לשגשוג גדול כל כך, עד שלרבים היה נראה שההצלחה תלויה אך ורק בהרחבת הקשרים עם עוד גורמים מבחוץ, ועל כן פחות מאמצים הושקעו בפיתוח העולם הפנימי והייחודי של כל אדם, חברה ועם.

הגלובליזציה בקודש

אפשר לומר שהתהליך הגלובלי ששם דגש על הקשרים החיצוניים משפיע גם על הקודש. כאשר הדגש הופנה יותר להתנהגות דתית מאשר לדבקות אמונית, יותר לשמירת מנהגי הקהילות ופחות למצוות עצמן, ללמדנות החיצונית הפורמלית על חשבון ההבנה העמוקה.

פתח לנו שער בעת נעילת שער

בעזרת ה' ובהשתדלות המדענים, הרופאים ואנשי מערכת הבריאות, נקווה שעוד מעט נצא מהגבלות הקורונה, אבל עדיין בפורים הבא עלינו לטובה פתוחה בפנינו ההזדמנות להפנים את לקחי הגבלות הקורונה. בפורים חזרו ישראל וקיבלו את התורה ברצון, וזו ההזדמנות שלנו לשים לב לנשמה, לפנימיות, לחינוך, למשפחה, ולשוב ולקבל את התורה באופן עמוק יותר. מקובל לומר שיום הפורים כיום הכיפורים נועד אף הוא לתשובה, אלא שבפורים התשובה מתוך שמחה, ולכן יש מעלה מיוחדת לתשובה של פורים.

ככל שנזכה לקיים את ימי הפורים בחיק המשפחה עם יותר שמחה, כך נזכה לגלות את השמחה העצמית שיסודה בנשמה, בקשר העמוק שבין האדם לבוראו, ומתוך כך נזכה במשך השנה לקיים את כל התורה והמצוות בעמקות ובישרות והברכה תתפשט לכל תחומי החיים.

חינוך הילדים

כמדומה שאחד הלקחים החשובים שעלינו ללמוד מתקופת הקורונה הוא שהאחריות העיקרית לחינוך הילדים מוטלת על ההורים. אומנם ככל שמערכת החינוך עברה תהליכים גלובליים כך היא הצליחה לגייס יותר כוחות מכלל החברה כדי לארגן מסגרת שמסוגלת להעביר יותר מידע וכללי התנהגות לתלמידים. אך נוצר חיסרון בתחום החינוך לאמונה ולחיים מלאי תוכן ערכי. אומנם בגיל צעיר במסגרת ישיבה ואולפנה לעיתים ניתן ליצור התלהבות והזדהות, אבל יש בה צד חיצוני, שעלול להיחלש במהלך החיים הבוגרים. ואם אינו נחלש, לעיתים יש לחשוש שמדובר באש זרה של קנאות שמחפה על ריקנות.

לעומת זאת, היסודות העמוקים של אמונה וערכים שההורים מנחילים לילדיהם אינם מתנדפים. להפך, ככל שעוברות השנים הם מעמיקים ונעשים משמעותיים יותר. כך אנו מוצאים זקנים וזקנות שככל שעוברות השנים מוצאים במה שהוריהם הנחילו להם עוד ועוד משמעויות. כי אין כמו החינוך שההורים מעניקים לילדיהם, שמחבר תורה, ערכים ודוגמה אישית יחד עם הענקת טיפול, מזון ובגדים וכל מה שנצרך לחיים טובים.

כיוצא בזה, תלמידים שזכו למורים שטיפחו אותם באופן אישי ופתחו להם צוהר לעולמם הפנימי זוכים להפריה שהולכת וגוברת לאורך שנים רבות, עד למורים דגולים, שרק לאחר ארבעים שנה תלמידיהם זוכים לעמוד על מלוא דבריהם (עבודה זרה ה, ב).

החינוך בבית

לאחר שבמשך שנים ההורים התרגלו להישען על מערכת החינוך, יש ללמוד מחדש כיצד לחנך את הילדים, כיצד לעודד אותם ללמוד, לפתח עמם שיחה על דברים שברומו של עולם, לרתום אותם לעזרה בעבודות הבית ולשמוח עמהם בסעודות השבת והחג המשפחתיות, בלא להישען על המסיבות שמוסדות החינוך והקהילה מארגנים.

ככל שההורים יזכו יותר לשמוח עם ילדיהם בפורים, למרות ההגבלות, כך יזכו להטמיע בהם זיכרונות וערכים חשובים וילמדו אותם כיצד להתמודד עם זמנים קשים, כיצד לשמוח שמחה יפה בסעודה ובמשתה של מצווה בלא לאבד רסן, כיצד להוציא מתוך השתייה את הסוד הטוב ולהבליט את המידות הטובות ולהרבות בדברי ידידות זה כלפי זה.

מתוך כך נעסוק בהלכות שמחת הפורים.

משתה ושמחה

מצוות השתייה והשמחה בפורים גדולה מהמצווה בשאר ימים טובים, שלגבי כל החגים נאמר: "ושמחת בחגך" (דברים טז, יד), ומכיוון שבפועל רוב האנשים שמחים בשתיית יין, מצווה לשתות יין, אבל אין מצווה להרבות בשתייה (שו"ע או"ח תקכט, א-ג). ואילו לגבי פורים המצווה לעשותו יום משתה, היינו שזה עיקר עניינו של היום, לשתות ולשמוח, שנאמר: "ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב). ועל כן אמרו חכמים: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא (חייב אדם להשתכר בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז, ב).

גם נשים חייבות בכל מצוות הפורים ובמצוות שתיית יין משמח, אלא שעליהן להיזהר יותר משכרות ואובדן שליטה, שהשכרות מגונה אצל הנשים יותר מאשר אצל הגברים, מפני שהיא מפירה את מצוות הצניעות שנשים משתבחות בה.

מצוות הסעודה ביום

מצווה לקיים סעודה ומשתה בפורים, מפני שכך היא הדרך לשתות בשמחה - בסעודה מכובדת שבתוכה מרבים בשתייה. ובלא סעודה השתייה משמחת פחות, וגם עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו כאבי ראש וחמרמורת. המצווה לקיים את הסעודה ביום, והעושה את הסעודה בלילה לא יצא ידי חובתו, שנאמר: "ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב; מגילה ז, ב).

מצווה להרבות בסעודת פורים אף יותר מאשר בסעודת יום טוב. כך הוא סדר חשיבות הסעודות: סעודות שבת, למעלה מהן סעודות יום טוב, למעלה מהן סעודת פורים ולמעלה ממנה סעודת חתונה.

מכיוון שמצווה להכין לסעודת פורים מאכלים משמחים במיוחד, בנוסף ליין ושאר משקאות, צריך להכין לסעודה בשר בהמה, שכך מקובל אצל רוב האנשים שאכילת בשר משמחת (פסחים קט, א). ומי שקשה לו לאכול בשר בהמה ישתדל לאכול בשר עוף, שגם באכילתו יש שמחה. ומי שגם בעוף אינו שמח יכין לסעודה את המאכלים שמשמחים אותו ביותר, וישמח בהם יחד עם שתיית היין.

סעודה על הלחם

לדעת רבים חובה לאכול פת, כמו ביום טוב שמצווה לשמוח וצריך לאכול את הסעודות על הפת (המאירי, ראבי"ה, רש"ל ומור וקציעה). אומנם יש אומרים שאין חובה לאכול פת בסעודת פורים, מפני שהחיוב לאכול פת בסעודת יום טוב אינו מצד חיוב השמחה אלא מצד כבוד החג, שנאמר בו "מקראי קודש" (תרומת הדשן ומ"א תרצה, ט). אולם מכיוון שלדעת רבים חובה לאכול את הסעודה על פת, כך נכון לנהוג (פניני הלכה זמנים טז, ט, 10).

עד כמה צריך אדם לשתות בפורים

אמרו חכמים: חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא יידע בין ארור המן לברוך מרדכי (מגילה ז, ב). אלא שישנן שתי שיטות עיקריות במצווה זו.

יש אומרים שהמצווה כפשוטה שיגיע האדם לשכרות, שבה האדם משתחרר מהמעצורים שמלווים אותו תמיד, עד שהוא עלול להתנהג באופן שבמשך שאר ימות השנה אינו נחשב מכובד. אבל בכל אופן אין מדובר שיעשה דברים מכוערים או יפגע בחבריו (רי"ף ורמב"ם).

ויש אומרים שהמצווה לשתות יותר מהרגיל, עד שיהיה שתוי. כלומר, ירגיש מעט סחרור ויהיה יותר משוחרר ושמח, ויתקשה להיות מרוכז מאוד, אבל לא יגיע למדרגת שיכור שעלול להתנהג באופן שאינו מכובד (רבנו אפרים, תוספות ור"ן).

שורש המחלוקת כיצד לשתות

נראה ששורש המחלוקת נעוץ בכך שתגובתם של האנשים לשתיית היין שונה. יש אנשים שהשתייה המרובה משמחת אותם ועושה אותם נוחים וטובי לב, ויש שמדכאת אותם או גורמת להם להתפרע או להקיא. ויש אנשים שלעיתים שמחים בשתייה מעטה ולעיתים בשתייה מרובה. ומכיוון שעיקר המצווה היא לשתות ולשמוח, צריך כל אדם לבחון את עצמו ולבחור את הדרך שבה ישמח יותר.

השראה מפורים לכל השנה

יהי רצון שנזכה לקבל השראה מקיום מצוות הפורים בצמצום לימים שבהם ההגבלות יוסרו. ומתוך הכרת הערך שבמשלוח המנות, במשך השנה כולה נשלח מנות נאות מהמטבח הביתי לחברים וידידים שעבר עליהם שבוע קשה או שחוגגים יום הולדת וכדומה. מתוך שמחת הסעודה שהשנה לא נזכה לערוך בצוותא כפי המקובל נבין את ערך החברות והשמחה, וכאשר הסגרים יוסרו נשתדל יותר להשתתף בשמחתם של קרובינו וחברינו, כדוגמת חתונות, בריתות ושאר מפגשי קרובים וחברים.