לקראת סוף פרשתנו, פרשת כי תשא, משה מבקש: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (ל"ג, י"ח). ה' כעיקרון נענה לבקשה, אלא שהוא מודיע מראש שלא יוכל להראות את פניו, אלא רק את אחוריו. מכל מקום הוא מתעתד להראות למשה את מה שאפשר להשיג. לא כתוב בפירוש בהמשך הפסוקים ש-ה' הראה למשה את כבודו, אך פשט הכתובים הוא שההמשך: "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" וגילוי י"ג המידות, זהו המעמד בו משה ראה את כבוד ה'. לכן בסוף הענין כתוב: "וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ"; כלומר כאן הוא ראה את גילוי השכינה הגדול אליו ציפה, ועל זאת קד והשתחווה.

בין ההסכמה של ה' לבקשת משה לבין קיום הענין על ידי ה', משה מצווה לפסול את הלוחות ולהעלותם איתו להר.

על כך יש לשאול מדוע דוקא אז, בין הבקשה של משה לבין הגילוי של ה' שמגיע בעקבותיה, חשוב לצוות על יצירת הלוחות השניות? מהו הקשר המהותי שבין הלוחות השניות לבין גילוי השכינה למשה?

יש להאריך הרבה בביאור ההבדל שבין הלוחות הראשונות ללוחות השניות, אך בקצרה נגיד שהמדרגה של הלוחות הראשונות היתה כזו שלא היה שייך בה עמל. זו היתה מדרגה של גילוי אלוקות גבוה, שבו לאדם לא נותר אלא לקבל כמה שיוכל. למעשה האור היה גדול כל כך עד שלא היו יכולים לקבלו, ולבסוף לא זכו לדרגה הזו והלוחות נשברו.

לעומת זאת הלוחות השניות מבטאות דרגה של עמל ויגיעה, של סדר בניה ועליה המותאם לדרגה האנושית, וממילא יכולה גם להתקיים בחיים ללא שבירה.

ההבדל הזה מתבטא בלשון הפסוק: 'פסול לך'. הלוחות הראשונות נכתבו על חומר מעשה ידי ה', ואילו הלוחות השניות מפוסלות על ידי משה רבנו. זה מבטא את ההבדל שהזכרנו: לוחות שמשה מפסל הם לוחות כאלה שיש לאדם מגע איתם, הם קשורות לעולמו. ובנוסף, מתבטא כאן העניין של העמל הקודם לדרגה הרוחנית.

משה מבקש לראות את כבוד ה', להשיג באלוקות. והקב"ה עונה לו ברמז, אתן לך, אבל קודם כל פסול לך. קודם כל צריך להגיע עמל בכלים הרוחניים העומדים לרשותנו, ורק אז נוכל לזכות להשיג בקב"ה.