נאמר בפרשה: "וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹמֶ֖ר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה: עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ית תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם.."

על מעלת ימי הספירה כותב הרמב"ן [אמור כג לו] : ומנה ממנו (מיו"ט ראשון של פסח) תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש. ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן..
הזוהר הקדוש [אמור דף צז ב] כותב שמניית הימים הללו הן כמניין ימי טהרה מטומאת מצרים לקראת קבלת התורה הקדושה. בימים אלו אנו עולים ממדריגה למדריגה, עד לטהרה השלימה שעל ידה נוכל להיות מוכנים לקבלת התורה.
בימי ספירת העומר, צריכים אנו לשים דגש מיוחד על אהבת ישראל והיחס המכבד בין אדם לחברו, כפי שידוע שבימים אלו מתו 24 אלף מתלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה.
טהרה ואהבת חינם הינם שני עניינים הכרחיים לקבלת התורה. שהרי לפני מתן תורה נאמר: ויחן שם ישראל – ודרשו חז"ל: כאיש אחד בלב אחד. ובגמרא בשבת: "כיוון שעמדו ישראל על הר סיני מיד פסקה זוהמתן".
ונראה לבאר ששני עניינים אלו תלויים אחד בשני.
איך יכול אדם להגיע להרגשת "כאיש אחד בלב אחד"? רק ע"י טהרת הלב, מכוח עבודת המידות והתרחקות מזוהמת מצריים אדם קונה בליבו מידות טובות ומפנה בליבו מקום לאחר, כך הוא יכול להגיע לאחדות ישראל.
ואיך אדם יכול להגיע לשלמות בטהרת המידות? רק על ידי הרגשת האחדות עם הכלל. ההבנה שהאדם הוא לא פרטי, אלא מקושר עם נשמת כלל ישראל.
אנו נמצאים ביום ל"ג בעומר – יום בו עלה ונתעלה רשב"י לישיבה של מעלה, יום בו נתגלתה פנימיות התורה ועומקה. מפליא לראות בכל שנה ושנה את אחדות ישראל המדהימה, שמכח מעלתו ותורתו של רשב"י כל עם ישראל, על כל חלקיו הרבים, עולים ומתעלים לחוג ולציין את מעלת היום הגדול הזה.
שנזכה לטהרת הלב ולאחדות עם ישראל ועל ידי כך נזכה לקבל את התורה מתוך שמחה.