ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
עוד מובא בפרשה הפסוק- "ויהי בנסוע הארון". אומרת הגמרא (שבת קטז, ע"א) שספר תורה שבלה, אם יש בו ללקט כמניין 'פה' אותיות כגון פרשת 'ויהי בנסוע הארון', מצילים אותו מפני הדליקה, ואם לאו, אין מצילים. בעל ספר 'הלקח והלבוב' כותב בשם הרב הקדוש 'השר שלום' מבעלזא זיע"א, שיש ללמוד מגמרא זו על קדושת 'הפה' והדיבור של האדם, כי על ידי הפה יכולים להציל את כל מהות האדם.
ידוע מה שכתוב בספר יצירה (א, ג), ש'אות ברית קודש' מכוונת כנגד קדושת 'הפה', כלומר שכל אחד תלוי בשני ומשפיע על השני. במידה שאדם זוכה לשמור את הדיבור שלו כך יזכה לשמירת הברית, ובמידה שאדם זוכה להיות שמור מן החטא כך יזכה שהדיבור שלו יהיה מזוכך וטהור ולא ידבר דיבורים פסולים.
על המילים "מפני הדליקה" שבגמרא, אפשר לומר שאדם הזהיר בדיבורו ניצול משני סוגי אש: האחד- חמימות האש הגדולה של היצר הבוער.
אומר דוד המלך בתהלים (לט, ד) "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דיברתי בלשוני". על כך כותב רבנו נחמן מברסלב זיע"א בליקוטי מוהר"ן (חלק א תורה רלט): "כל הדיבורים באים מחמימות, ומי שיש בו חמימות הרבה מדבר הרבה, וכן מי שנתקרר ואין בו חמימות אין יכול לדבר, כי הדיבור הוא מחמימות".
לכל אדם יש חמימות הלב, השאלה היא לאן הוא מפנה את אותה אש. כשיהודי לומד ומתפלל מתוך חמימות והתלהבות הלב ורצון עז להתקרב לאביו שבשמים, ממילא יש לו פחות רצון לדבר דיבורים מאוסים ונמוכים. ואילו, כשאדם מפקיר את כוח הדיבור שלו לרעה, אין לו חשק לדיבורים שבקדושה, הלב אטום מלהרגיש את מתיקות וערבות דיבורי התורה ואינו מוצא חיות בדיבורי התפילה.
הסוג השני הוא 'אש הגיהנם', כמו שמבואר ב'בעל הטורים' בפרשתנו, ששמירת הפה מציל האדם מאשו של גיהנם.
מובא באריז"ל שגלות מצרים הכוונה היא שהדיבור היה בגלות, מצרים לשון מיצר. לעם ישראל לא היה את היכולת לבטא את האהבה והגעגוע הפנימי שלהם להתקרב לבוראם. וזו ההרגשה נוראית ביותר כמו גיהנם שיכולה להיות לאדם, שאין באפשרותו לומר בצורה ברורה את רצון נפשו.
'הלקח והלבוב' (הגדה של פסח) כותב: "החיד"א מביא בשם ספר 'סדר עולם' שהשעבוד במצרים היה קי"ז שנה, 'אנוס על פי הדיבור' אנוס בגימטריה קי"ז."
ומוסיף: "בשבוע יש קי"ז שעות שהגיהנם בוער, וכנגד זה כתב שלמה המלך קי"ז פסוקים בשיר השירים להינצל מגיהנם. והנה, מצרים היה כור הברזל לזכך בני ישראל כמו הזיכוך של גיהנם, ולכן היה קי"ז שנה."
שיר השירים הוא ביטוי להרגשי הלב, ולכן אמירתו מסוגלת להוציא נשמתנו מגלות מצרים, כי על ידי שאדם מדבר בפה מלא את אהבתו לה' יתברך ומגלה בפה מלא את רצונו להתדבק באלוקיו, נשמתו מתרוממת מבאר שחת.
כותב ה'כף החיים' (כח, ה) שזהו טעם מנהגם של ישראל, לומר שיר השירים בכל ערב שבת, וכל האומר שיר השירים בכוונה ניצול מדינה של גיהנם.
בשבת האדם ניצל מאש הגיהנם שהיא דיבורים אסורים של לשון הרע ותלונות כלפי שמיא, רק מאיר על יהודי קדושת הדיבור להודות ולשיר לה' יתברך, שזה הגן עדן בזה העולם כלשון הזוהר (יתרו פח, ע"ב) "בזה היום חייבי הגיהנם נחים, בזה היום חדווה ותפנוקים נשמעים במאתים וחמישים עולמות".
אומרת הגמרא (שבת קיח, ע"א) "כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מיצרים"- בשבת האדם יוצא מגלות מצרים, מכל מיצרי וצמצומי הנפש וזוכה לבטא ברחבות את נהמת ותשוקת הלב לקרבת ה'- "אני ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ואמלאהו" (תהלים פא, יא) .
חכמינו הקדושים דרשו (שבת קיג, ע"ב) על הנאמר בישעיהו (נח, יג) "ודבר דבר, שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול". היינו, שבשבת קודש על היהודי לא לחלל את פיו בדיבורי סרק ודברים בטלים, אלא יש לאדם את היכולת לרומם ולזכך את הדיבור שלו שלא יהיה של חולין, רק לנצל את חמימות הלב לדיבורים של קדושה, אהבה ורצון לבוראו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים חובת לימוד התורה לגברים
שני חלקים במצוות תלמוד תורה | האחד לדעת את הוראת התורה להדרכת החיים | בחלק זה גברים ונשים חייבים כאחד | החלק השני הוא להקיף את התורה כולה, בין מצוות שקשורות לחייו של הלומד ובין שאינן קשורות, ולהמשיך לעיין ולדקדק בתורה | בחלק זה גברים חייבים בלבד | ליסודות התורה יש גבול, ואותם נצטוו ההורים ללמד את הבנים, ואותם חייבים כל הגברים לדעת | הספרות התורנית העומדת לפנינו מרובה פי אלף ויותר מהספרות שהייתה בתקופת הראשונים | האתגר להקיף את כל יסודות התורה נעשה קשה יותר ויותר

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא



















