ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
נגיעות, נגיעות!
באו השניים לפני רב העיר ובית דינו, והציעו כל אחד את טענותיו. ישב בית הדין על המדוכה, ופסק שהצדק עם בעל הדין השני ולא עם הש"ך. תמה הש"ך על הפסק, והביא ראיה הלכתית כבדה, שסותרת את פסק הדין..
ענה לו רב העיר: 'אכן, הבאת ראיה חזקה לדבריך, ואף אני בתחילה חשבתי לפסוק כדריך בעקבות ראיה זו. אלא, שלאחרונה יצא ספר חדש ונפלא, בשם 'שפתי כהן', לרבנו הש"ך. בספר זה, מופיעה הראיה שהבאת, והמחבר דן בה, ודוחה את הדברים בראיות נכוחות. בעקבות פסיקה זו של הש"ך, דחיתי ראיה זו, וקיבלתי את דברי בעל דינך'.
הציג הש"ך את עצמו לפני רב העיר, ואמר: 'ראו כמה חשוב ציווי התורה הקדושה, שאסור לקחת שוחד. וכמה גדולים דברי חכמים שאומרים, ש"אין אדם רואה נגעי עצמו", וכשאדם נוגע בדבר, אין הוא רואה את התמונה באופן אמיתי. כאשר דנתי בדברים לאמיתה של תורה, ראיתי את ההלכה בכיוון מסויים, וכאשר הדברים נגעו לי באופן אישי, נעלמה ממני ההלכה'.
כמה גדול הש"ך, שבצדקותו ויושר לבבו, קם והודה ולימד את כולנו לימוד חשוב.
ולהבדיל. כידוע, פרשתנו מהווה אב טיפוס ללימוד כל המחלוקות בעולם. מעל לפני השטח, המחלוקת המתחוללת בפרשתנו היא מחלוקת בין גדולים, מחלוקת קדושה על עניינים העומדים ברומו של עולם. מהעבר האחד, עומדים שני גדולי כל הדורות – משה ואהרון. להבדיל, גם מהעבר השני, עומדים אנשים גדולים, "נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם". גדול שבכולם, קורח, עליו "אמרו חכמים - חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון היה שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" (ילקוט שמעוני, קורח).
גם את נס המחלוקת הם מניפים על דברים שבקדושה. הם לא מבקשים לעצמם מלכות ושררה, אלא לזכות ולעלות גבוה במעלות עבודת ה'. במקום לבקש את מלכותו של משה, הם מבקשים לזכות דווקא בתפקיד הרוחני, כהונתו הגדולה של אהרון, וכך הם מעלים את טענתם מלאת הכיסופים לזכות ולעלות במעלות הקודש, "כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה'...", הם מתמקדים דווקא בקדושה ובהשראת השכינה, "ובקשתם גם כהונה".
אלא, שחז"ל באבחנתם הדקה במעמקי נפש האדם, מראים בשורת מדרשים שהכל יפה מעל פני השטח, ואילו מתחת לפני השטח, היו פה פשוט 'נגיעות', תשוקה עצומה לכבוד ושררה. ובאמת, נרמז הדבר כבר בפשט התורה.
קורח ועדתו טוענים, שכל העדה קדושים, כלומר לשיטתם כל העם יכול להקטיר קטורת בקודש. אלא, שמשה במענה לבקשתם, מציע להם שאכן כולם יקטירו קטורת, אלא שהוא מוסיף גם התראה: "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש", כלומר הוא מזהיר מראש, שבאמת רק אדם אחד יזכה במעלה הרוחנית הנחשקת.
היינו מצפים, שקרח ואנשיו יתווכחו עם הטיעון של משה, אך הוא לא זוכה למענה. נמצא, שבסתר לבבם ידעו כולם, שרק איש אחד יבחר, אלא שלכל אחד היו ק"ן טעמים לשכנע את עצמו שהוא הוא האיש הנבחר.
וכדברי חז"ל המפורסמים "וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות זו? אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן... ועשרים וארבע משמרות עומדות מבניו, שכולם מתנבאים ברוח הקודש... אמר: אפשר הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אובד אותה? ולא ראה יפה לפי שבניו עומדין בתשובה" (ילקוט שמעוני, קרח).
נמצאת למד, שפעמים רבות, רוממות שם שמיים בגרונו של אדם, ונגיעות רבות בלבבו. וכפי שאנו רואים בסיפור של קורח, יתכן שהוא אף בטוח שכוונתו לשם שמיים, אלא שהשוחד הפנימי המצוי בלבבו מסמא את עיניו.
נגיעות. נגיעות. כמה כוחם גדול לסמא אף עיניהם של אלה שמחפשים לעשות לשם שמיים, קל וחומר למי שמראש מעורבים במעשיו רדיפת הכבוד והשררה.
בימים אלה, שלצערנו הנהגת העם כה לוקה בעניין זה, רוממות האידיאולוגיה בראש כל חוצות, ונגיעות אישיות 'המסדרות משום מה את כל הכוכבים לטובת הצדיקים המחפשים את טובת האומה בכל לב'.
ננסה אנו, אנשי העם הפשוטים והטובים, להיות ישרים בליבותנו, ונתפלל לזכות להנהגת אנשים טובים וצדיקים!
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
שם משמואל על הפרשה אש התורה וזיכוך מידת הדין
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"ג)
השיעור מבאר על פי תורת ה"שם משמואל" כיצד ניתן לטהר חלקי רע המושרשים באדם, אם על ידי הארה אלוקית ואם באמצעות "אש התורה" ולימוד בהתלהבות השורפים את הרע במקומו, בדומה להכשרת כלים בליבון. בהמשך מוסבר מדוע נושאי מידת הדין, כיצחק ורבקה, נדרשים לשמירה יתרה מפני כעס ודינים, וכיצד התאמצות יתרה בתפילה פותחת שערי שמיים למעלה מן הטבע.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"א, תרע"ג)
השיעור מבאר את משמעות הקשר שבין עיקר וטפל בעולם, ומסביר כיצד דווקא ההיטפלות אל הקדושה והצדיק מעניקה ערך ושלמות גם לדברים הטפלים, בניגוד לגסות הרוח של עשו שסירב להיכנע ליעקב. בהמשך נבחן ההבדל שבין לידת אברהם ללידת יצחק, ומוסבר מדוע בלידת יצחק, שנולד צדיק בן צדיק בקדושה מלאה, האירה השמחה בכל העולמות הרוחניים והגשמיים כאחד.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
