ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אליעזר ולדמן זצ"ל
במהלך השבעה ואחריה שמענו עשרות ומאות סיפורים על מעשי חסד גדולים וקטנים. איך בשמחות שהשתתף בהן היה פונה באופן אישי לכל מלצר שניגש אליו, שאל לשמו ולשלומו והתעניין בעולמו. איך במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים היה מתעניין בשלומו של כל רופא, אחות או עובד שבאו לטפל בו – איש או אישה, יהודי או ערבי. סיפרו על הבית הפתוח לרווחה לכל דכפין, אשר זמנים ארוכים חיו בו אנשים ונשים במצוקה, נערות שעזבו את בית הוריהן, חוזרים בתשובה וכל מי שביקשו תמיכה רוחנית, נפשית או חומרית.
כהולך אחרי מיטתו יכול אני לראות כי מאחורי גאונות החסד הזאת עמדה תפיסת עולם מגובשת כבניין בן ארבע קומות, שעליה נעמוד בדברים הבאים. תפיסת עולם זו התפתחה אצלו באופן אינטואיטיבי והתגבשה והתעמקה בו כאשר פגש את כתבי מרן הרב קוק זצ"ל.
קומת החסד
אם נבקש לתאר את מידת החסד של הרב ולדמן זצ"ל נמצא אותה בספר אורות: "עצמות החפץ של היות טוב לכול, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל" (אורות ישראל א, ד).
חסד הוא לא דבר שאדם דורש מעצמו אלא הוא נשפך ממנו באופן ספונטני. חסד הוא שאיפת נתינה ללא גבולות – לא ברשימת המקבלים ולא בכמותה של הנתינה. כך היו הבית והיד, ובעיקר הלב, פתוחים לרווחה לכל אדם ואדם.
קומת האהבה
חסד יכול לבוא ממקומות שונים בנפש האדם. חסד יכול לבוא מתוך רצון לתת, כאשר המקבל אינו אלא אובייקט. ויש חסד שבא מתוך אהבה גדולה, אשר רואה את הזולת כסובייקט אהוב ומתוך כך מבקשת להעניק לו מכל טוב.
כך כותב הרב זצ"ל: "כל מה שהנשמה יותר גבוהה היא ביסודה היא מרגשת יותר את האחדות שיש בכול... נשמות הללו מלאות הן אהבה וחסד עולם, וחפצן הוא מלא טוב" (אורות הקודש ג, האחדות והחסד).
אצל הרב ולדמן, החסד בא ממקום של אהבה גדולה. אף אחד לא הרגיש שהוא "עושה לו טובה" אלא חש את עצמו כבן אהוב שעומד מול אביו. מאות אנשים באו וסיפרו במהלך השבעה: איבדנו אבא. וכל אחד מהם התפלא לשמוע שהוא לא היחיד שהרגיש כך.
אהבת ישראל עלולה להישאר ברמת הכלל. יש מי שאוהב את האומה כולה, כפי שנכתב באורות הקודש: "שר את שיריה, מצר בצרותיה, ומשתעשע בתקוותיה, הוגה דעות עליונות וטהורות על עברה ועל עתידה, וחוקר באהבה ובחכמת לב את תוכן רוחה הפנימי" (אורות הקודש ב, תמד).
אבל אצל הרב ולדמן לא נותרה אהבת ישראל במרומי התשוקה לגאולה קרובה. אהבת עם ישראל באה אצלו לידי ביטוי עז גם באהבה אישית ופרטית לכל ר' ישראל באשר הוא. כך כותב גם הרב זצ"ל: "גדולי הנשמה אינם יכולים להיות נפרדים מן הכללות היותר מקיפה, כל חפצם ושאיפתם היא תמיד טובת הכלל כולו... אמנם... אין הכלל מעוטר כי אם לפי מילואו בשלמותם של אישיו הפרטיים... המשלימים אותו" (אורות הקודש ב, תמב).
קומת הכבוד
לכולנו כבני אדם יש אנטנות רגישות שיודעות להבחין בין אהבה לאהבה, בין אהבה אינטרסנטית בבחינת "אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה" ובין "אהבה שאינה תלויה בדבר". יודעות הן אף להבחין בין אהבה שיש עמה כבוד לאהבה שבתוכה חבויה התנשאות מה. ישנם אנשים שמתקשים "לקנות" את הדיבורים הרמים שיש בציונות הדתית על אהבת ישראל. לפעמים יש להם תחושה כי הניגון מזייף קמעא מפני שלתחושתם האהבה אינה מלווה במידה ראויה של כבוד.
יש אהבה ויש אהבה. יש מי שאוהב כל יהודי וכל אדם בשל המכנה המשותף שיש ביניהם: מכוחה של סגולת ישראל או מכוחו של צלם האלוקים שיש בכל אדם. ויש מי שאוהב כל אחד גם מצד הייחודיות הפרטית שלו. הוא לא יחשוב על איש כי אישיותו המיוחדת חסרת ערך היא, וכל ערכו אינו נובע אלא מן השייכות שלו לכלל. אצל הרב ולדמן זצ"ל ראינו תחושה עמוקה של כבוד לכל אדם. הוא ראה את הטוב הבוקע מכל יהודי – גם אם עמדותיו הדתיות והפוליטיות היו שונות בתכלית וגם אם הרקע התרבותי שלו היה רחוק ממנו.
נביא דוגמה שבה בא הדבר לידי ביטוי. בשנותיו הראשונות של הרב ולדמן בישיבת מרכז הרב התגבשה חבורה בשם אחווה (במלעיל), שיצאה לשבות בשבתות במושבי העולים שהוקמו זה עתה בנגב. מוקד הפעילות היה במושבים באזור העיר אופקים (בכך קדמה חבורה זו בשנים רבות למפעל הגרעינים התורניים, ובעשרות שנים להקמת מרכז אחווה כמכון מחקר תורני למדיניות חברתית יהודית, וסיפקה להם השראה סמויה). באותה תקופה התקשו מאוד ילידי הארץ לכבד את המנטליות ואת סגנון החיים של העולים מצפון אפריקה. באותם ימים כתב הרב ולדמן לחבריו: "בעבודתנו החינוכית, לא שייך המושג 'להקנות' או 'לתת'. מושגים אלו שייכים רק כשהדבר חסר אצל מישהו וצריכים לתת לו משהו חדש הנמצא מחוצה לו. במקרה שלנו – תהיה זו טעות אם נחשוב שזאת עבודתנו. אין אנו רוצים להכניס משהו מבחוץ פנימה, אלא להוציא החוצה משהו הנמצא בפנים... אנו לא רוצים להקנות חיים, אנו רוצים לגלות את החיים הטמונים בטבע נפשם של העולים. אנו רוצים לעורר את כוחות החיים מתרדמתם".
הוא הרבה להזכיר בהקשר זה את דברי הרב זצ"ל: "האינטליגנציה חושבת שיכולה היא להיפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה... זוהי טעות יסודית, טעות שאינה מכרת את הצד הבריא שיש בההיכרות הטבעיות, ברגשות הטבעיות, ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו על ידי שום השפעה קולטורית (תרבותית)... ולאו דווקא בהרגשת המוסר השורשית עולה הוא ההמון על אנשי הסגולה. גם בהרגשת האמונה" (אורות קודש ב, שסד).
היה לעמדה זו, של כבוד עמוק כלפי אנשים הנתפסים כפשוטי עם, ביטוי מעשי מאוד. בעוד שרוב יישובי יש"ע הקימו ועדות קליטה במטרה לסנן את הבאים בשעריהם, נקטו הרב ולדמן והרב משה לוינגר מדיניות הפוכה בהקמתה של קריית ארבע. הם פתחו את שעריה בפני כולם: דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, משכילים ואנשי עמל, ואף הכריזו: "פה לא תהיה בני ברק". גם בזמן שכמה מישיבות ההסדר הגבילו קליטת תלמידים מן הפריפריה החברתית של מדינת ישראל, ישיבת ניר בקריית ארבע קיבלה אותם – לא כמי שעושה להם טובה אלא מלכתחילה, מתוך הערכה גדולה לסגולתם המיוחדת.
הרב ולדמן היה רגיל לצטט את דבריו של אחד מנשיאי ארצות הברית, אברהם לינקולן: "א־לוהים אוהב את האנשים הפשוטים, לכן הוא ברא הרבה מהם".
קומת האמונה
הכבוד והאהבה כלפי כל אדם לא צמחו בחלל ריק. שורשיהם נעוצים עמוק באהבת ה' שמילאה את כל ישותו של הרב ולדמן והדביקה את אלה שסבבו אותו. כך כותב הרב זצ"ל: "דעת ד' באהבה רבה, כשהיא מלאה את האור האמיתי שלה... מבהקת באורה המוחלט את אהבת עולם... כל היצורים, וכל חוג החיים וההוויה שלהם. אהבת ההוויה כולה ממלאת את לב הטובים, החסידים שבבריות ושבבני אדם... הם שואבים את אהבת כל ההוויה, המגוונת בריבוי יצוריה, מאהבת ד' העליונה" (אורות הקודש ב, תמב).
מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל היה מדגיש מאוד את הזיקה שבין "אוהב את המקום" ובין "אוהב את הבריות". מי שאוהב את הקב"ה אוהב את כל בריותיו. מי שמאמין בבורא העולם שברא את כולם, מאמין שבכל אדם מופיע טוב אלוקי מיוחד הנמצא דווקא בו. זוהי "האמונה השרויה בעומק האהבה" (אורות, ישראל ותחייתו פרק כו).
לפעמים קשה לראות את הטוב הזה. נדרשת סבלנות רבה כדי להמתין להופעה הגלויה שלו. בהקשר לכך אהב הרב ולדמן להביא את דברי הרב זצ"ל: "הקדושה העליונה היא מלאה אהבה, חסד וסבלנות, מרוב יפעת שלמותה. השנאה, הדין והקפדנות הנם תוצאות של שכחת ד' ודעיכת אור הקודש" (אורות הקודש ג, שיז).
הכותב הוא חתנו של הרב אליעזר ולדמן זצ"ל, רב היישוב עטרת ועומד בראש מרכז אחווה למדיניות חברתית יהודית
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
