רעיונות לפרשת תצוה

שמן זית זך
הדלקת המנורה - בשמן זית היא בדווקא. מה זכה דווקא הזית לכך ששמנו הוא העולה למנורת המקדש? מעניינת היא תשובתו של המדרש, האומר שעם ישראל נמשל לזית. ואז שואל המדרש: "וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד? והלוא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל - בגפן... תאנה... תמר... ארז... אגוז"!

שאלה גדולה שואל המדרש: אם עם ישראל נמשל לצמחים רבים, מדוע דווקא הזית הוא העולה למנורה? המדרש לא יכול היה לענות שהזית הוא היחיד מכל הרשימה שאפשר להפיק ממנו שמן. וזאת מפני שגם מאגוזים ניתן להפיק שמן.
ואכן תשובתו של המדרש היא אחרת:
מה הזית הזה – עד שהוא באילנו מכין אותו, ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותו במטחן, ואחר כך טוחנין אותו, ואחר כך מקיפין אותו בחבלים ומביאין אבנים, ואחר כך נותן את שמנו. כך ישראל...

כל עץ מסמל את עם ישראל במצב אחר. הזית – הוא המסמל את עם ישראל בייסוריו, והוא המעיד על כך שכל הייסורים נועדו רק להוציא ממנו את הטוב.
נרות המנורה באים כנגד הבנין הרוחני של עם ישראל. השמן ואורו הם סמל החכמה המיוחדת לישראל. השימוש בשמן זית דווקא בא להעיד על כך שכוחות היצירה של עם ישראל יוצאים אל הפועל דווקא בתקופות של מצוקה וקשיים. זהו כוחה של המנורה, להאיר את האור דווקא מתוך המחשכים הבאים מכל עבר. ולהודיע לנו שהייסורים העוברים עלינו, דווקא הם המכשירים אותנו לקבלת אורה של תורה.