ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- נדרים
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- ר' יוסי ור' יהודה
רבי עקיבא והדקל
ר' עקיבא לקה במכות על ידי חכמים או שלוחיהם, זהו רמז שכאשר ר' עקיבא היה נדרש לעמול במלאכות ולא בתורה הוא היה חש כאילו מכים אותו. ר' עקיבא עולה לראש הדקל ובכך הוא מצליח לברוח מהמכות, הדקל מרמז את הפרנסה מעמל התורה.
"התנא רבי יוסי והתנא רבי יהודה, אחד מהם היה אוכל דייסה באצבעו ואחד מהם היה אוכל את הדייסה על ידי עלה של דקל. אמר לו זה שאוכל בעלה של דקל לזה שאוכל באצבעו: עד מתי אתה מאכילני צואתך?! אמר לו זה שאוכל באצבעו לזה שאוכל בעלה של דקל: עד מתי אתה מאכילני את רוקך?!"
קשה להבין את המעשים כפשוטם מפני שהם נוגדים את ההנהגות המפורשות במסכת דרך ארץ (ד, א):
"מי שהוא תלמיד חכם, לא יאכל מעומד, ולא ישתה מעומד, ולא יקנח את הקערה, ולא ילקק באצבעותיו ..."
במאמר "דייסה שנאכלת באצבע טעימה יותר" התבאר שרבי יוסי ורבי יהודה נחלקו לגבי שיטתו של רבי עקיבא. ר' יוסי היה סבור ששיטתו העיקרית של ר' עקיבא היא (שבת דף קיח א): "עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות"; וכן מצאנו במסכת שבת (דף מט ב) שר' יוסי היה פושט עורות. וכאשר המעשה מתאר אותו כמי שאוכל דייסה באצבעו כוונתו לומר שיהיה מתפרנס מיגיע כפיו-אצבעותיו.
מאידך ר' יהודה היה סבור ששיטתו העיקרית של ר' עקיבא מתירה לתלמיד-חכם להתפרנס באמצעות קבלת תמיכה כלכלית מאחרים; ולכן האגדה מתארת אותו כמי שאוכל דייסה באמצעות עלה של דקל.
במה הארכת ימים?
סמך לקישור בין הדברים הללו מצאנו בסוגיה מופלאה במסכת מגילה (דף כח א), וזו לשונה כשהיא מתורגמת ומבוארת:
"שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה: 'במה הארכת ימים'? אמר להם: 'מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חברי, וותרן בממוני הייתי'. מה שאמר 'לא נתכבדתי בקלון חברי' פירושו כמו המעשה שבו רב הונא נשא מעדר על כתפו, בא רב חנא בר חנילאי ורצה לשאת אותו במקומו, אמר לו רב הונא: 'אם רגיל אתה לשאת מעדר בעירך, שא אותו! אולם אם אינך רגיל, לא נוח לי שאתכבד אני על ידי כך שאתה נהיה מזולזל!' ...". שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול: 'במה הארכת ימים?' באו משרתיו של רבי נחוניה והחלו להכות את רבי עקיבא. עלה רבי עקיבא וישב על ראש של דקל. אמר לו רבי עקיבא לרבי נחוניא: 'רבי, אם נאמר בתורה (במדבר כח, ד) כֶּבֶשׂ למה נאמר אֶחָד'? אמר להם רבי נחוניא למשרתיו: 'תלמיד חכם הוא, עזבוהו'. השיב לו רבי נחוניא לרבי עקיבא: 'אֶחָד פירושו מיוחד שבעדרו'. ואחר כך השיב רבי נחוניה לרבי עקיבא על שאלתו הראשונה: 'מימי לא קבלתי מתנות' ..."
הספור מותיר אותנו בקושיה: מדוע המשרתים הכו את רבי עקיבא ולא את תלמידיו של רבי נחוניא? והרי רבי עקיבא שאל את אותה השאלה וגם הוא רצה ללמוד כיצד להאריך ימים?
הקושיה הזו, שחז"ל מציבים במעשה, נועדה לרמז לנו שקיים כאן רובד נוסף שצריך להעמיק כדי לגלותו.
מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה? (זכריה יג, ו)
המשרתים התייחסו אל תלמידי רבי נחוניא באותו אופן שהתייחסו אל רבי עקיבא, אלא שהתנהגות שתלמידי רבי חנינא רואים אותה כהתנהגות נאותה - רבי עקיבא רואה אותה כהכאה.
המשרתים לקחו גם את התלמידים וגם את רבי עקיבא לעמול במלאכות, ונתנו לכל אחד מהם לאחוז מעדר בין ידיו כדי שיעמול בעבודת האדמה לפרנסתו ולא יתכבד בקלון חבירו; כלומר שלא יתכבד בכך שחברו עמל במלאכות עבורו ואילו הוא עמל רק בתורה. התלמידים האחרים ראו זאת כהתנהגות נאותה והזדהו עם הדרכות רבם שמעולם לא קיבל מתנות מאחרים. אולם רבי עקיבא הרגיש כאלו מכים אותו, הוא רצה לעסוק בתורה בלבד, וכאשר הוא עמל במלאכות הוא חש כאילו מענישים ומכים אותו.
אין זה המעשה היחיד שבו מכים את רבי עקיבא, רבי עקיבא מוכה גם במעשה נוסף; וזו לשונו בספרא (קדושים, ב, ט; וראה גם בערכין דף טז, ב):
"אמר רבי יוחנן בן נורי: מעידני עלי שמים וארץ, שיותר מארבעה וחמשה פעמים לקה עקיבא על ידי לפני רבן גמליאל, שהייתי קובל לו עליו. וכל כך הייתי יודע שהיה מוסיף לי אהבה"
פשטות המעשה מתארת התנהגות המזכירה תלמידים בגיל הינקות, ולא חכמים גדולי עולם שהם בני למעלה מארבעים שנה, וודאי שהיא מעוררת תמיהה מרובה; אולם צריך להבין גם את המעשה הזה באופן סמלי. רבן גמליאל היה מורה לרבי עקיבא כמה וכמה פעמים שיעמול במלאכות לפרנסתו, ולא יתפרנס מלימוד תורה; ורבי עקיבא היה נעתר להדרכותיו. ואמנם רבי עקיבא הוסיף אהבה כלפי רבי יוחנן בן נורי שעורר את רבן גמליאל להורות לו את ההדרכה הזו; אבל בכל-אופן בזמן שהיה עמל במלאכות ולא בתורה, הוא היה חש כאילו מכים אותו.
ה"מכות" וה"אהבה" המוזכרים כאן נועדו לשלוח אותנו לדברי הנביא זכריה (יג, ד-ו):
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ: וְאָמַר לֹא נָבִיא אָנֹכִי אִישׁ עֹבֵד אֲדָמָה אָנֹכִי כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי: וְאָמַר אֵלָיו מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי:"
חלק מהנביאים ומתלמידי החכמים היו עוסקים כל זמנם בתורה, היו מקבלים תמיכה כלכלית מאת האנשים שעמלו במלאכות. וכאשר היו נאלצים לבטל מתורתם ולאחוז מעדר בין ידיהם ולעסוק בעבודת האדמה, הם היו חשים כאילו מכים אותם בידיהם. אולם זכריה מנבא שיגיע היום שבו חלקם יסכים ויודה - שה"מכות" האלו הן מכות של אהבה.
אֶעֱלֶה בְתָמָר (שיר השירים ז, ט)
רבי עקיבא לקה ב"מכות" האלו על ידי רבן גמליאל ועל ידי משרתיו של רבי נחוניא, והוסיף "אהבה" כלפיהם. אולם הוא לא ראה את המצב הזה כדרך חיים. ולכן הוא עולה לראש של "דקל", ומרמז שמי שהוא מיוחד בעדרו מותר לו להיות יוצא דופן. ורבי נחוניא מסכים עמו שמי שהוא תלמיד חכם מיוחד מותר לו לקבל מתנות ולא להתפרנס מיגיע כפיו; והוא אומר למשרתיו: 'תלמיד חכם הוא, עזבוהו'. אולם רבי נחוניה עצמו לא נהג בהיתר זה, ולא קיבל מתנות ולא התכבד בכך שמישהו אחר "נשא מעדר עבורו".
מדוע רבי עקיבא עולה לראש עץ התמרים (דקל)?
עץ התמר מוזכר ביחס לשביתה ממלאכה בתהלים (צב, א-יד):
"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: ... צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱ-לֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ:"
התמר והארז הם העצים המסמלים את מי ששתולים בבית ה'. ולדעת רבי עקיבא הם מסמלים את תלמידי החכמים הנמצאים בבתי המדרש וקשורים לשביתה ממלאכה שמוזכרת בראש המזמור. (ובקשר שבין תלמידי חכמים ושביתה ממלאכה ראה גם בזוהר, רעיא מהימנא, נשא, דף קכד ב).
התמר קשור גם לקו הישר, וכאשר רוצים לתאר קו ישר משתמשים בשרש תמ"ר, כגון: "מִתמר ועולה כמקל"(יומא כח, ב); וכן "אֶעֱלֶה בְתָמָר" (שיר השירים ז, ט).
הקו הישר מסמל את התורה המשפיעה בעולם (וראה גם בקל"ח פתחי חכמה פתח יג). לדעת רבי עקיבא התורה מתקנת את עונש 'בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם' (בראשית ג, יט) שנגזר על האדם בעקבות חטאו; ומתוך עמל התורה יגאל העולם ולא יצטרכו בני האדם לעמול במלאכות; וכלשון הרמב"ם (הלכות מלכים פי"ב ה"ה): "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר"
רבי עקיבא בורח מה"מכות" של משרתיו של רבי נחוניה אל ראש הדקל; ובכך הוא מרמז לשיטה שמתירה להתפרנס מעמל התורה. ורבי נחוניה מסכים עמו, והוא מורה למשרתיו - שלר' עקיבא יש היתר מיוחד להפסיק להיות "מוכה", ומותר לו להתפרנס מעמלו בתורה. והיתרו של רבי נחוניה נמצא גם במשנה במסכת אבות (ג, ה):
"רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ:"
הדקל ומוצריו
במאמרים הבאים נאריך בעזהשי"ת מעט יותר בשיטתו זו של רבי עקיבא, אולם כבר עתה נעיר שבמסכת יומא (דף פז, ב) מובא שמקובל היה אצל כולם שמי שראוהו בחלום כשהוא נמצא בראש הדקל (תמר) סימן שבבוא היום יהיה ראש-ישיבה.
הקישור שבין שיטת רבי עקיבא המתירה להתפרנס מעמל התורה לבין עץ הדקל משמש בסיס לאגדות רבות; ואמנם בחלק מהאגדות קיימת הסתייגות מהשיטה הזו.
בסוגיה בקידושין (דף פא, א) מסופר שהשטן נדמה לרבי עקיבא כ"אישה" ב"ראש הדקל" ורצה להחטיאו שיעלה לשם, אך בסופו של דבר ריחמו עליו מהשמים ולא עלה ל"ראש הדקל".
ובהמשך הסוגיה (דף פא, ב) מופיע מעשה על דמות מפוקפקת שהחטיאה תלמיד-חכם, והסוגיה טורחת לציין ששמה - "חרותא". השם הזה אינו מובא סתם כך, אלא הוא מרכזו של המעשה - מפני ש"חרותא" משמעותו ענף של דקל; והמעשה נועד לרמז לשיטה הסבורה ששימוש בשיטת ה"דקל" אינו אלא חטא.
אוכל דייסה באמצעות עלה של דקל
אולם כפי שהתבאר האגדה במסכת מגילה (דף כח א) מספרת שר' נחוניא בן הקנה הסכים עם ר' עקיבא שעלה ל"ראש הדקל", ואישר לו להתפרנס על ידי אחרים. ואף כאן, כאשר המעשה שבמסכת נדרים מתאר שר' יהודה אוכל דייסה באמצעות "עלה של דקל", כוונתו לומר שרבי יהודה חלק על ר' יוסי וסבר ששיטתו העיקרית של רבי עקיבא מתירה להתפרנס מעמל התורה - וכך נהג הלכה למעשה.
ובהמשך המשא ומתן שהתנהל בין ר' יוסי לר' יהודה נאריך בעזהשי"ת במאמר הבא.
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

אורות התשובה - הרב הראל כהן סוד השתיקה וצער התשובה
אורות התשובה פרק ח, ח'
השיעור עוסק במצב שבו הצער הרוחני וכאב התשובה של האדם גדולים עד כדי כך שהם סותמים את יכולתו לחשוב, לדבר, להתפלל או לבטא את רגשותיו. על פי משנתו של הרב קוק, דווקא מתוך אותו מקום של אילמות ו"עולם הדומייה" ניתן להתרומם, להתחבר למציאות הכללית ולשאוב כוחות חיים ותשועה.

ויצא 'ויישק יעקב לרחל' - כיצד יעקב בחיר האבות מנשק לרחל - פרשת 'ויצא'
האם לאבא או סבא מותר לנשק את ביתו ונכדתו, וכן לאמא וסבתא לנשק את בנה ונכדה, ומה ההסברים בנשיקת יעקב לרחל והסברים מדוע בכה.

כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש כסלו תשפ"ז
ברכות לראש חודש והתייחסות ללימוד התורה כעבודה בימי החנוכה | חשיבות העמידה בהתחייבויות ובלימוד עם תלמידים | דוגמה אישית והתקדמות מתמדת של ר"מים וראשי ישיבות | הכרת תודה על כלים טכנולוגיים והתמודדות נכונה עמם | תוקף גיור ללא קבלת מצוות ועול מלכות שמיים | הצטרפות לתוכנית מנהיגות והאיזון מול ביטול תורה | אורח החיים של אברך ורכישת מותרות | יציאה לשליחות ורבנות יישובים וחינוך הילדים | ריקודים בשבתות בישיבה | חתונות נפרדות והתחשבות באורחים | שורש המחלוקת עם הר המור והשאיפה לאחדות הציונות הדתית

שיעורים בספר יהושע סוד האבנים וחציית הירדן
יהושע פרק ד'
השיעור עוסק בחציית הירדן בספר יהושע ובשילוב שבין הנס להשתדלות האנושית הבא לידי ביטוי בנשיאת ארון הברית בידי הכהנים. דרך ניתוח הקמת שלוש מערכות של 12 אבנים – בירדן, בגלגל ובעבר הירדן – נבחנים היחסים בין אחדות האומה, ייחודיות השבטים וזיקת התורה לאומות העולם.

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה הלכות הדלקת נרות שבת
השיעור עוסק בטעמי מצוות הדלקת נרות שבת — כבוד שבת, עונג שבת ושלום בית — ובמנהגים השונים לגבי מספר הנרות שמדליקים. בנוסף, נידונה המחלוקת ההלכתית האם קבלת השבת חלה בעצם ההדלקה, בברכה או באמירה מפורשת, וכיצד נוהגים למעשה בשבת וביום טוב.

מידות הראי"ה תיקון פגם הברית ומידת הגאווה
ברית ג' - גאווה א'
השיעור עוסק בהשלכות הרוחניות של פגם הברית, הגורם להחשכה פנימית ולניתוק מחוכמת התורה, ובדרך לתקן זאת באמצעות תשובה מאהבה ועיון באגדה המהפכים זדונות לזכויות. בחלקו השני מוסבר כיצד סילוק אבק הגאווה מתוך הכרה שכלית וטהורה מביא לשלמות, לשפלות רוח אמיתית ולשמחה פנימית שאינה תלויה בהשוואה לאחרים.

תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.

תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.

רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו











