ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- נדרים
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- ר' יוסי ור' יהודה
"התנא רבי יוסי והתנא רבי יהודה, אחד מהם היה אוכל דייסה באצבעו ואחד מהם היה אוכל את הדייסה על ידי עלה של דקל. אמר לו זה שאוכל בעלה של דקל לזה שאוכל באצבעו: עד מתי אתה מאכילני צואתך?! אמר לו זה שאוכל באצבעו לזה שאוכל בעלה של דקל: עד מתי אתה מאכילני את רוקך?!"
קשה להבין את המעשים כפשוטם מפני שהם נוגדים את ההנהגות המפורשות במסכת דרך ארץ (ד, א):
"מי שהוא תלמיד חכם, לא יאכל מעומד, ולא ישתה מעומד, ולא יקנח את הקערה, ולא ילקק באצבעותיו ..."
במאמר "דייסה שנאכלת באצבע טעימה יותר" התבאר שרבי יוסי ורבי יהודה נחלקו לגבי שיטתו של רבי עקיבא. ר' יוסי היה סבור ששיטתו העיקרית של ר' עקיבא היא (שבת דף קיח א): "עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות"; וכן מצאנו במסכת שבת (דף מט ב) שר' יוסי היה פושט עורות. וכאשר המעשה מתאר אותו כמי שאוכל דייסה באצבעו כוונתו לומר שיהיה מתפרנס מיגיע כפיו-אצבעותיו.
מאידך ר' יהודה היה סבור ששיטתו העיקרית של ר' עקיבא מתירה לתלמיד-חכם להתפרנס באמצעות קבלת תמיכה כלכלית מאחרים; ולכן האגדה מתארת אותו כמי שאוכל דייסה באמצעות עלה של דקל.
במה הארכת ימים?
סמך לקישור בין הדברים הללו מצאנו בסוגיה מופלאה במסכת מגילה (דף כח א), וזו לשונה כשהיא מתורגמת ומבוארת:
"שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה: 'במה הארכת ימים'? אמר להם: 'מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חברי, וותרן בממוני הייתי'. מה שאמר 'לא נתכבדתי בקלון חברי' פירושו כמו המעשה שבו רב הונא נשא מעדר על כתפו, בא רב חנא בר חנילאי ורצה לשאת אותו במקומו, אמר לו רב הונא: 'אם רגיל אתה לשאת מעדר בעירך, שא אותו! אולם אם אינך רגיל, לא נוח לי שאתכבד אני על ידי כך שאתה נהיה מזולזל!' ...". שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול: 'במה הארכת ימים?' באו משרתיו של רבי נחוניה והחלו להכות את רבי עקיבא. עלה רבי עקיבא וישב על ראש של דקל. אמר לו רבי עקיבא לרבי נחוניא: 'רבי, אם נאמר בתורה (במדבר כח, ד) כֶּבֶשׂ למה נאמר אֶחָד'? אמר להם רבי נחוניא למשרתיו: 'תלמיד חכם הוא, עזבוהו'. השיב לו רבי נחוניא לרבי עקיבא: 'אֶחָד פירושו מיוחד שבעדרו'. ואחר כך השיב רבי נחוניה לרבי עקיבא על שאלתו הראשונה: 'מימי לא קבלתי מתנות' ..."
הספור מותיר אותנו בקושיה: מדוע המשרתים הכו את רבי עקיבא ולא את תלמידיו של רבי נחוניא? והרי רבי עקיבא שאל את אותה השאלה וגם הוא רצה ללמוד כיצד להאריך ימים?
הקושיה הזו, שחז"ל מציבים במעשה, נועדה לרמז לנו שקיים כאן רובד נוסף שצריך להעמיק כדי לגלותו.
מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה? (זכריה יג, ו)
המשרתים התייחסו אל תלמידי רבי נחוניא באותו אופן שהתייחסו אל רבי עקיבא, אלא שהתנהגות שתלמידי רבי חנינא רואים אותה כהתנהגות נאותה - רבי עקיבא רואה אותה כהכאה.
המשרתים לקחו גם את התלמידים וגם את רבי עקיבא לעמול במלאכות, ונתנו לכל אחד מהם לאחוז מעדר בין ידיו כדי שיעמול בעבודת האדמה לפרנסתו ולא יתכבד בקלון חבירו; כלומר שלא יתכבד בכך שחברו עמל במלאכות עבורו ואילו הוא עמל רק בתורה. התלמידים האחרים ראו זאת כהתנהגות נאותה והזדהו עם הדרכות רבם שמעולם לא קיבל מתנות מאחרים. אולם רבי עקיבא הרגיש כאלו מכים אותו, הוא רצה לעסוק בתורה בלבד, וכאשר הוא עמל במלאכות הוא חש כאילו מענישים ומכים אותו.
אין זה המעשה היחיד שבו מכים את רבי עקיבא, רבי עקיבא מוכה גם במעשה נוסף; וזו לשונו בספרא (קדושים, ב, ט; וראה גם בערכין דף טז, ב):
"אמר רבי יוחנן בן נורי: מעידני עלי שמים וארץ, שיותר מארבעה וחמשה פעמים לקה עקיבא על ידי לפני רבן גמליאל, שהייתי קובל לו עליו. וכל כך הייתי יודע שהיה מוסיף לי אהבה"
פשטות המעשה מתארת התנהגות המזכירה תלמידים בגיל הינקות, ולא חכמים גדולי עולם שהם בני למעלה מארבעים שנה, וודאי שהיא מעוררת תמיהה מרובה; אולם צריך להבין גם את המעשה הזה באופן סמלי. רבן גמליאל היה מורה לרבי עקיבא כמה וכמה פעמים שיעמול במלאכות לפרנסתו, ולא יתפרנס מלימוד תורה; ורבי עקיבא היה נעתר להדרכותיו. ואמנם רבי עקיבא הוסיף אהבה כלפי רבי יוחנן בן נורי שעורר את רבן גמליאל להורות לו את ההדרכה הזו; אבל בכל-אופן בזמן שהיה עמל במלאכות ולא בתורה, הוא היה חש כאילו מכים אותו.
ה"מכות" וה"אהבה" המוזכרים כאן נועדו לשלוח אותנו לדברי הנביא זכריה (יג, ד-ו):
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ: וְאָמַר לֹא נָבִיא אָנֹכִי אִישׁ עֹבֵד אֲדָמָה אָנֹכִי כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי: וְאָמַר אֵלָיו מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי:"
חלק מהנביאים ומתלמידי החכמים היו עוסקים כל זמנם בתורה, היו מקבלים תמיכה כלכלית מאת האנשים שעמלו במלאכות. וכאשר היו נאלצים לבטל מתורתם ולאחוז מעדר בין ידיהם ולעסוק בעבודת האדמה, הם היו חשים כאילו מכים אותם בידיהם. אולם זכריה מנבא שיגיע היום שבו חלקם יסכים ויודה - שה"מכות" האלו הן מכות של אהבה.
אֶעֱלֶה בְתָמָר (שיר השירים ז, ט)
רבי עקיבא לקה ב"מכות" האלו על ידי רבן גמליאל ועל ידי משרתיו של רבי נחוניא, והוסיף "אהבה" כלפיהם. אולם הוא לא ראה את המצב הזה כדרך חיים. ולכן הוא עולה לראש של "דקל", ומרמז שמי שהוא מיוחד בעדרו מותר לו להיות יוצא דופן. ורבי נחוניא מסכים עמו שמי שהוא תלמיד חכם מיוחד מותר לו לקבל מתנות ולא להתפרנס מיגיע כפיו; והוא אומר למשרתיו: 'תלמיד חכם הוא, עזבוהו'. אולם רבי נחוניה עצמו לא נהג בהיתר זה, ולא קיבל מתנות ולא התכבד בכך שמישהו אחר "נשא מעדר עבורו".
מדוע רבי עקיבא עולה לראש עץ התמרים (דקל)?
עץ התמר מוזכר ביחס לשביתה ממלאכה בתהלים (צב, א-יד):
"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: ... צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱ-לֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ:"
התמר והארז הם העצים המסמלים את מי ששתולים בבית ה'. ולדעת רבי עקיבא הם מסמלים את תלמידי החכמים הנמצאים בבתי המדרש וקשורים לשביתה ממלאכה שמוזכרת בראש המזמור. (ובקשר שבין תלמידי חכמים ושביתה ממלאכה ראה גם בזוהר, רעיא מהימנא, נשא, דף קכד ב).
התמר קשור גם לקו הישר, וכאשר רוצים לתאר קו ישר משתמשים בשרש תמ"ר, כגון: "מִתמר ועולה כמקל"(יומא כח, ב); וכן "אֶעֱלֶה בְתָמָר" (שיר השירים ז, ט).
הקו הישר מסמל את התורה המשפיעה בעולם (וראה גם בקל"ח פתחי חכמה פתח יג). לדעת רבי עקיבא התורה מתקנת את עונש 'בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם' (בראשית ג, יט) שנגזר על האדם בעקבות חטאו; ומתוך עמל התורה יגאל העולם ולא יצטרכו בני האדם לעמול במלאכות; וכלשון הרמב"ם (הלכות מלכים פי"ב ה"ה): "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר"
רבי עקיבא בורח מה"מכות" של משרתיו של רבי נחוניה אל ראש הדקל; ובכך הוא מרמז לשיטה שמתירה להתפרנס מעמל התורה. ורבי נחוניה מסכים עמו, והוא מורה למשרתיו - שלר' עקיבא יש היתר מיוחד להפסיק להיות "מוכה", ומותר לו להתפרנס מעמלו בתורה. והיתרו של רבי נחוניה נמצא גם במשנה במסכת אבות (ג, ה):
"רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ:"
הדקל ומוצריו
במאמרים הבאים נאריך בעזהשי"ת מעט יותר בשיטתו זו של רבי עקיבא, אולם כבר עתה נעיר שבמסכת יומא (דף פז, ב) מובא שמקובל היה אצל כולם שמי שראוהו בחלום כשהוא נמצא בראש הדקל (תמר) סימן שבבוא היום יהיה ראש-ישיבה.
הקישור שבין שיטת רבי עקיבא המתירה להתפרנס מעמל התורה לבין עץ הדקל משמש בסיס לאגדות רבות; ואמנם בחלק מהאגדות קיימת הסתייגות מהשיטה הזו.
בסוגיה בקידושין (דף פא, א) מסופר שהשטן נדמה לרבי עקיבא כ"אישה" ב"ראש הדקל" ורצה להחטיאו שיעלה לשם, אך בסופו של דבר ריחמו עליו מהשמים ולא עלה ל"ראש הדקל".
ובהמשך הסוגיה (דף פא, ב) מופיע מעשה על דמות מפוקפקת שהחטיאה תלמיד-חכם, והסוגיה טורחת לציין ששמה - "חרותא". השם הזה אינו מובא סתם כך, אלא הוא מרכזו של המעשה - מפני ש"חרותא" משמעותו ענף של דקל; והמעשה נועד לרמז לשיטה הסבורה ששימוש בשיטת ה"דקל" אינו אלא חטא.
אוכל דייסה באמצעות עלה של דקל
אולם כפי שהתבאר האגדה במסכת מגילה (דף כח א) מספרת שר' נחוניא בן הקנה הסכים עם ר' עקיבא שעלה ל"ראש הדקל", ואישר לו להתפרנס על ידי אחרים. ואף כאן, כאשר המעשה שבמסכת נדרים מתאר שר' יהודה אוכל דייסה באמצעות "עלה של דקל", כוונתו לומר שרבי יהודה חלק על ר' יוסי וסבר ששיטתו העיקרית של רבי עקיבא מתירה להתפרנס מעמל התורה - וכך נהג הלכה למעשה.
ובהמשך המשא ומתן שהתנהל בין ר' יוסי לר' יהודה נאריך בעזהשי"ת במאמר הבא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שופטים סוד התשובה מתוך אהבה ושמחה
שיחת מוצ"ש פרשת שופטים
הרב עוסק במהותה של התשובה מתוך מבט פנימי ומרומם, המתמקד בקרבת ה', בביטחון ובשמחה במקום בפחד וחרדת הדין. דרך תורתו של הרב קוק ופרשות השבוע, מבאר הרב את תהליך ההתקדמות הכללי של עם ישראל בדורנו ואת הפיכת התשובה לכוח של גאולה ובניין.
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק גדולת מרן הרב: תורה לשמה
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק בדמותו המרוממת של הראי"ה קוק זצ"ל ובשאיפה לגדלות בתורה וברוחב דעת כהכנה לתיקון האומה והקמת הסנהדרין. מתוך התבוננות בעוצמת לימוד התורה לשמה ובאירועים ההיסטוריים שחווה הרב, מתבאר כיצד דווקא מתוך הקשיים והמצר צומחת הישועה הגדולה.
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק מבית הקברות לתחיית הקודש
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק בהבנת תהליך הגאולה ותחייתו של עם ישראל מתוך מצב ה"מוות" והחידלון של שנות הגלות. דרך משנתו של הרב קוק, מואר המבט התורני העמוק החושף כיצד גם בתהליכי התחייה החומריים והחוליים טמון ניצוץ נשמתי פנימי של קודש.
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק מקדשו הפנימי של מרן הרב
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק דמותו הענקית של הרב קוק זצ"ל, שחיבר בין עולמות ההלכה, האגדה, המחשבה ועומק הרגש מתוך קדושה עליונה ואהבת ישראל אינסופית. דרך תיאורי גדולי דורו וכתביו, מתבארת השקפתו הייחודית על תורת ארץ ישראל, תהליכי הגאולה ותפקידם של תלמידי חכמים בהבאת שלום ואיחוד לעולם.
לנתיבות ישראל סוד התשובה והתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , מאמר ז'
הרב עוסק במהותן העמוקה של התורה והתשובה שקדמו לעולם ומהוות את התוכנית הפנימית והכוח המניע של המציאות כולה. דרך משנתו של הראי"ה קוק מובהר כי התשובה אינה רק תיקון חטא נקודתי, אלא תהליך מתמיד של התחדשות והתקדמות אינסופית לעבר השלמות האלוקית.
שופטים 'ואמרתה אשימה עלי מלך' - מינוי מלך לכתחילה או בדיעבד
האם יש מצווה למנות מלך? ומדוע שמואל הנביא ראה בחומרה את בקשת ישראל למלך?
רביבים בין דין תורה לביטחון המדינה
מעבר לצורך לשפוט על פי משפטי התורה, צריך שגם הדיינים יהיו דייני ישראל |בתי המשפט החילוניים בישראל נחשבים 'ערכאות של גויים', ואסור לדון בפניהם | אין לשום שלטון סמכות לבטל באופן גורף את המצווה לדון בדין תורה בפני דייני ישראל | מאידך, אין להחיל על מי שתומך במערכת המשפט החילונית את דבריו החמורים של הרמב"ם | על לומדי התורה והמשפטנים מוטלת חובה גדולה ללבן לעומק את משפט התורה | לא מעט החלטות משפטיות פגעו בהרתעה כלפי האויב וביכולת של צה"ל להגן על ישראל ולנצח את האויב
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת שופטים
מה הטעם שיש מִצְוָה בַּשֵּׁבֶט לָדוּן אֶת שִׁבְטוֹ. לָא מַשְׁכַּחַתְּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּמוֹרֵי אֶלָּא דְּאָתֵי מִשֵּׁבֶט לֵוִי אוֹ מִשֵּׁבֶט יִשָּׂשכָר. א"כ איך אפשר למנות משאר שבטים. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים - עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים. מה ההבדל בין שְׁנַיִם לבין שְׁנֵי. ומדוע שינה ביניהם. חמשה דברים מועיל עדות עד אחד – וסימן לדבר אֶפְשְׂעָה.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי להיכנס למסעדה שאינה כשרה על מנת להתפנות ואינו צריך להסיר את הכיפה
סוכה מצווה הבאה בעבירה וגדרי מצוות הישיבה בסוכה
סוכה דף ל ע"א
מחלוקת התוספות (ט.) והריטב"א בעניין איסור מצווה הבאה בעבירה האם זה מדרבנן או מדאוריתא. בעניין חקירת האחרונים האם פסול מצווה הבאה בעבירה היא איסור חפצא או איסור גברא ולבסוף כמה נפקא מינות מתוך החקירה הזו.
