ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- מעמד הר סיני ומתן תורה
ומזה אנו רואים, שעצם קדושת ישראל קיימת לעולמי עד, ואין שום דבר יכול לכבותה. (הקדמה לבעל שם טוב על התורה, אות מא ,בשם תולדות אדם).
כלומר, סיפור זה מלמד עניין חשוב, שכל דבר מצווה וקדושה, שיהודי פעל בעולם נשאר לנצח. ולא רק שנשאר לנצח, אלא האור שפעל האדם בכך, נותר במקום לנצח.
עניין זה מאיר יסוד חשוב בחג השבועות, ומתרץ כמה קושיות גדולות. מצאנו בגמרא (פסחים סח:) שבעקבות סתירה לכאורה בפסוקי התורה, נחלקו התנאים כיצד על האדם לשמוח ביום טוב. מחד, מצאנו לגבי ימים טובים, שנאמר "עצרת לה' אלוקיך", משמע שהאדם צריך להקדיש את החג לה', כלומר – לעסוק ברוחניות, וללמוד תורה כל היום בבית המדרש. מאידך, מצאנו שנאמר "עצרת תהיה לכם", כלומר – לעסוק כל היום בצרכיו הגשמיים של האדם, באכילה ושתייה.
כדי לפתור את הסתירה, נחלקו התנאים: רבי אליעזר סבר שיש שתי אפשרויות לשמחת יום טוב, "או כולו לה' או כולו לכם", כלומר – "או אוכל ושותה או יושב ושונה (לומד). לעומתו רבי יהושע סבר שצריך לחלק את היום לשניים, "חציו לה' וחציו לכם", "חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש".
וכאן מוסיפה הגמרא דבר פלא, כל התנאים מודים שבשבועות חייבים לאכול ולשתות, ואי אפשר להקדיש את כל היום ללימוד בבית המדרש, מפני ששבועות הוא "יום שניתנה בו תורה". וכאן ישאל השואל – הרי דווקא שבועות שניתנה בו תורה, הוא היום המתאים ביותר ללמוד בו אך ורק תורה, ולמה דווקא בו חייבים לאכול יותר משאר ימים טובים?
לפני שנתרץ את העניין, כדאי שנשים לב לתמיהה נוספת על חג השבועות. החג מכונה בתפילת הרגל, "זמן מתן תורתנו". והנה, במשנה תענית (כו:) כתוב "לא היו ימים טובים לישראל... כיום הכיפורים... וכן הוא אומר - צאינה וראינה בנות ציון... ביום חתונתו זה מתן תורה", ומפרש רש"י "מתן תורה – יום הכיפורים שניתנו בו לוחות האחרונות". אם כך יום כיפור ולא חג השבועות נקרא יום מתן תורה?
והתשובה היא, שבשבועות אנו מציינים את תחילת נתינת הלוחות הראשונים, וביום כיפור את נתינת לוחות האחרונים. וכאן עולה תמיהה נוספת – הרי הלוחות הראשונים נשברו, אם כך על מה אנו שמחים בחג השבועות? לכאורה, עלינו לציין את מתן תורה ביום כיפור, שניתנו בו לוחות אחרונים, שנותרו שלמים לנצח?
ונראה, שכל הקושיות מתורצות בתשובה אחת, בשבועות אנו חוגגים את נתינת שברי הלוחות הראשונים. ומצאנו (מנחות צט.), "תני רב יוסף – הלוחות ושברי לוחות מונחים בארון, מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאין נוהגין בו מנהג ביזיון".
שברי הלוחות מבטאים רעיון מיוחד. בלוחות הראשונות נאמר "והלוחות מעשה אלוקים המה והמכתב מכתב אלוקים הוא" (שמות לב, טז). כלומר, בלוחות הראשונות גם האבן, המבטאת את הצד החומרי, וגם הכתב המבטא את הצד הרוחני, היו מעשה ה'. לעומת זאת בלוחות השניות נאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבת...י" (שמות לד, א). כלומר, הכתב האלוקי המבטא את הרוחניות חזר בלוחות השניות, אך את האבן המבטאת את הקדושה המוטבעת בחומריות, פסל משה ולא ה', נמצא שקדושה זו לא חזרה.
נמצאנו למדים, שבשבועות מציינים אנו את הקדושה האלוקית שהוטבעה בחומריות של עם ישראל. קדושה זו נשברה, אך לא נעלמה. גם שברי לוחות מונחים בארון. עלינו לכבד גם תלמיד חכם שחלה ושכח תלמודו באונס, כי למרות שכרגע אינו יודע את התורה, הרי קדושת התורה הוטבעה בדמו. קדושה זו היא לנצח.
לכן, בשבועות עלינו לאכול ולשתות, כי הייחודיות של שבועות היא בכך שהקדושה הוטבעה גם בצד הגשמי שלנו. ביום הכיפורים, שניתנו לוחות שניות, וקיבלנו את הכתב הרוחני, אנו צמים. אך בשבועות, אנו שמחים שכיהודים הקדושה מוטבעת בכל מהותנו ובשרנו.
ובהקשר זה מדהים לגלות עניין נוסף. הגמרא בפסחים שם מספרת, שרב יוסף היה עושה בשבועות סעודה מיוחדת מעגל משולש (מובחר), כי היה אומר (בתרגום חופשי) – 'אם לא היום הזה שגרם, כמה יוסף יש בשוק', כלומר בזכות חג השבועות שקיבלנו בו תורה, הפכתי להיות רב יוסף, ולא עוד יוסף רגיל, שכמותו יש רבים בשוק.
ומצאנו במסכת נדרים (מא.) שרב יוסף חלה ושכח תלמודו, ואביי היה מזכיר לו מחדש. ממילא, אפשר לבאר, שרב יוסף עצמו היה זקן ששכח תלמודו, ולכן היה עושה סעודה מיוחדת בשבועות, כי החג של שברי הלוחות מלמד את מה שהוא עצמו אמר לעיל, שהתורה נשארת מוטבעת גם בזקן ששכח תלמודו.
בחג זה נתחזק בכך שכל דבר טוב שאנו עושים נשאר מוטבע בעולם לנצח. אשרינו שזכינו להיות יהודים קדושים, שהתורה הקדושה מוטבעת בקרבנו. חג שמח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
