ישיבה בית המדרש
שתיקת המנהיגים ועונשה
יחד עם המתאוננים נענשו גם צדיקים מישראל שלא השכילו לעמוד בפרץ מול גילוי כפיות הטובה ולרומם את רוח העם , השתיקה של זקני ישראל הרחיבה את הסדק באמון של העם במשה ובאהרן, והביאה על ישראל את חטא המרגלים והעונש המר בעקבותיו , עוד לפני חטא המתאוננים, הסדק הראשון נוצר כשמשה דחה את השתלבותו של יתרו כגר בתוך עם ישראל
לשם כך ציווה ה' את משה להעמיד את המשכן במרכז המחנה, לקדש את שבט לוי ולקבוע את מקומם סביב המשכן כדי שישמרו את משמרת הקודש, לפקוד את כל הגברים יוצאי הצבא איש על מחנהו לקראת כיבוש הארץ ויישובה, ולסדר את שנים־עשר השבטים סביב המשכן, כדי שהמחנה כולו יבטא את החזון הגדול. והנה עלה ענן ה' מעל המחנה, והמסע התחיל. "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך".
רצה הקב"ה לזרז את כניסתם לארץ והוליכם שלושה ימים במהירות. אולם כבר בחניה הראשונה החלו הרשעים שבקצה המחנה להתאונן על טורח הדרך, ולא קמו צדיקים למחות בהם. וכשאין דין למטה - נעשה דין מלמעלה. "וישמע ה' וייחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה" (במדבר יא, א).
מי האנשים שנשרפו בקצה המחנה
בפשטות, הרשעים ביותר התאוננו ונשרפו. אולם גם בקצה השני, מקרב הצדיקים ביותר, היו אנשים שנענשו. היו אלו זקני העם, שבעבר שמרו במסירות על גחלת האמונה במצרים, אולם כאשר ציווה ה' שיצטרפו אל משה בדרישה מפרעה לשלח את ישראל - פחדו ונשמטו לבתיהם. נפרע ה' מהם במעמד הר סיני, וציווה שרק משה יעלה להר ואילו הם יישארו עם העם למרגלותיו (שמות ה, א ורש"י). במקום להבין את חטאם ולקבל את תיקונם בענווה, לא נהגו כבוד, ובעת מתן תורה, מתוך אכילה ושתייה הציצו וראו בשכינה והתחייבו מיתה. אלא שלא רצה הקב"ה לפגוע בשמחת מתן תורה, והמתין להם עד אירוע המתאוננים. זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלהם לתקן את חטאם. אילו היו דואגים לכבוד שמיים ומוחים במתאוננים, היו מתקנים את חטאם וניצולים, אולם משהתרשלו, נענשו וגם בהם אכלה אש ה' (שמות כד, י-יא ורש"י).
המשך ההידרדרות
משלא הייתה מחאה מצד זקני העם, גם האספסוף, הם הערב רב וקלי הדעת, החלו להתאוות לבשר ולהתאונן. ושוב לא קמו גדולי ישראל למחות בהם, ורבים מבני ישראל הצטרפו לתלונות ובכו. לכאורה הם רק ביקשו קישואים ואבטיחים, אולם חטאם היה גדול. במקום לראות את כל הטוב שעשה להם ה' - בכו. "וייחר אף ה' מאוד ובעיני משה רע" (במדבר יא, י).
הניסיון לתקן הפרצה על ידי שבעים הזקנים
עדיין היה אפשר לתקן. לשם כך ציווה ה' למנות שבעים זקנים, מאותם שוטרים שנתנו גוום למלקות במצרים עבור ישראל. כאשר גזר פרעה להעביד את ישראל בפרך, מינה שוטרים שיכו בישראל כדי להאיץ בהם להשלים את מכסת העבודה שהוטלה עליהם. אך אותם שוטרים ריחמו על אחיהם ולא נגשו בהם, והיו המצרים מכים בהם, שנאמר: "ויוכו שוטרי בני ישראל". כיוון שנשאו בצערם של ישראל ולקו במקומם, ציווה ה' למשה למנותם לסנהדרין, ונאצל מן הרוח אשר על משה עליהם (שמות ה, יד; במדבר יא, טז ורש"י).
"ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו" (במדבר יא, כה). עם כל מעלתם, הם לא השכילו לתקן את החטא ולמחות במתאוננים ולעורר אותם להתרומם אל מעבר לצורכי השעה כדי שילכו אחר משה במסירות ובהתלהבות לארץ ישראל. זו הערבות הנדרשת מהצדיקים כדי להיכנס לארץ. אך הם לא הצליחו להתעלות למדרגה כלל־ישראלית, ולכן לא זכו לעוד נבואות.
אין מי שיעמוד בפרץ זולת משה
העם המשיך להתלונן ולהטיח דברים כלפי שמיא, כאילו אין ביד ה' יכולת להאכילם ולהשביעם. וה' הביא להם את השליו, אך גם הראה להם שכמו תמיד, הרדיפה אחר התאווה מוציאה את האדם מן העולם: הבשר הפך להם לרועץ כשכל המתאווים שהתנפלו על השליו בתאוותנות - נענשו ומתו בחרון אף.
אך החטא היסודי לא תוקן, הצדיקים לא חשו אחריות למחות בחוטאים ולרומם אותם. והסדקים המשיכו לחדור פנימה אל הקודש עד שאפילו אהרן ומרים דיברו במשה כאילו הוא נוהג בפרישות יתרה. בלא ספק כוונתם הייתה לטובה, אולם כיוון שההתאוננות נעשתה רווחת בישראל, אף הם לא חסו על כבודו של משה רבנו איש האלוקים. ולא היה מי שימחה בהם זולת ה'.
ואף שהרשעים נענשו בקצה המחנה, וגם האספסוף ובני ישראל המתאווים נענשו, ואהרן ומרים ננזפו - הצדיקים עדיין לא התעוררו לקבל על עצמם שמעתה ואילך יעמדו בפרץ כנגד החוטאים. העם התרגל שבעת משבר מפנים את התלונות כלפי ה' וכלפי משה רבנו, במקום לערוך חשבון נפש שמכוון לתיקון עצמי.
הנפילה הנוראה
כך נסדק האמון של בני ישראל בה' ובמשה, וביקשו לשלוח מרגלים לפני כניסתם לארץ. כאשר חזרו המרגלים והביעו את דעתם כי לא יהיה בכוחו של עם ישראל לכבוש את הארץ, עמד הדור ההוא בפני ניסיון חייו. יהושע וכלב עוד ניסו להצילם ולמחות במרגלים, אולם זה היה מאוחר. דבריהם נפלו על אוזניים ערלות. הצדיקים התרגלו שה' יצילם ומשה רבנו יעמוד לבדו מול הרשעים. וכשהתגובה האלוקית לדברי המרגלים בוששה לבוא, נתמלאו פחד גם הם מפני אתגר הכניסה לארץ, ויחד עם כל העם בכו בלילה ההוא.
בבכייה זו מאסו בארץ חמדה והפנו עורף לאתגר העיקרי שלשמו יצאו ממצרים - לגלות את דבר ה' בארץ, שנאמר: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו, ח; שם ג, יז).
אז נגזרה כליה על כל אותו הדור, והכניסה לארץ התאחרה בארבעים שנה, עד שפגרי כולם ייפלו במדבר, ובניהם יוכלו להיכנס לארץ. וכיוון שהיה זה דור דעה שחווה את שעבוד מצרים ואת נס הגאולה ומתן תורה, אותו לילה שבו חטאו, ליל תשעה באב, נעשה ליל בכייה לדורות.
יתרו וזרעו
אם נתבונן נמצא שאולי הסדק הראשון, עוד לפני המתאוננים, התחיל בקושי של יתרו, גדול הגרים, להשתלב בישראל. כאשר החלו ישראל ללכת לארץ ישראל הזמין משה רבנו את יתרו להצטרף לישראל. אולם יתרו השיב: "לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך" (במדבר י, ל). ביארו חכמים כי יתרו חשש שמא בין משה ואהרן וכל חכמי ישראל, לא יהיה לו מקום וירגיש מיותר, לכן העדיף לחזור למדיין, ואולי אף חשב לנסות להפיץ שם את דבר ה' (ספרי זוטא).
ויש אומרים שיתרו הבין שארץ ישראל תחולק לבני ישראל שהיו משועבדים במצרים, ואזי לו ולזרעו לא תהיה נחלה, ויצטרכו לחיות בין ישראל בחרפה (רש"י).
אולם משה רבנו הפציר בו להישאר עם ישראל כדי להמשיך לתרום להם מחוכמתו ומהדרכותיו, שנאמר: "ויאמר אל נא תעזוב אותנו, כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים" (במדבר י, לא). כנגד החשש שמא לא יהיה ליתרו ולזרעו מקום בארץ, אמר שישראל ייטיבו עימו מטובה של ארץ ישראל, שנאמר: "והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עימנו והיטבנו לך" (שם, לב). אומנם משה לא היה יכול להבטיח ליתרו נחלה קבועה בארץ, כי הארץ הובטחה לבני ישראל המשועבדים במצרים, אך הוא התחייב שבני ישראל ידאגו להיטיב לבני יתרו מטובה של הארץ.
כאשר כבשו ישראל את הארץ, ואת יריחו שהייתה נווה מדבר דשן, הקדישו את יריחו כמקום שממנו יספקו מזון לבית המקדש. וקבעו שעד שייבנה המקדש, יחיו ביריחו בני יתרו באוהלים, ונמשכה ישיבתם שם ארבע מאות וארבעים שנה (רש"י ורד"ק שופטים א, טז).
כפי הנראה, במשך כל אותן השנים רבים מבני יתרו התערו בשבטי ישראל, ולאחר שנבנה בית המקדש חלק מהנותרים ביריחו הצטרפו אליהם. אולם נותר גרעין של בני יתרו שנקראו "קינים" על שם אחד מכינוייו של יתרו, או "בני רכב" על שם אבי משפחתם, והם המשיכו לחיות באוהלים בספר המדבר, בפאתי נחלת יהודה ובנימין, בשטחים שלא חולקו למשפחות ישראל, והיו מסתפקים במועט ודבקים בה'. כאשר על פי מצוות הנביא אלישע יהוא מרד בשושלת אחאב ועמד להשמיד את עבודת הבעל מישראל, ביקש יהוא את עזרת יהונדב בן רכב וצירף אותו למרכבתו (מלכים ב י, טו-טז).
מאתיים שנה לאחר מכן, כאשר ירמיהו הנביא (פרק לה) התנבא על החורבן והוכיח את ישראל שלא דבקו בדרכי ה', ציין לדוגמה את בני רכב ששמרו את מצוות אביהם והתנזרו מיין, ולא גרו בבתים אלא רק באוהלים כדי שיזכרו תמיד את ה' ויחיו ימים רבים על האדמה. מתוך כך זכו שעברו את החורבן בפחות ייסורים ואבדות, וזכו שתמיד יעמדו מהם תלמידי חכמים (ספרי זוטא שם; מכילתא דרשב"י שמות יח, רש"י).
המשבר והתיקון
ייתכן כי המשבר שהוביל לחטא המרגלים התחיל בכך שיתרו הרגיש לא רצוי מספיק בישראל, עד שחשב לחזור למדיין. מצוקה זו אצל גדול הגרים יצרה סדק שהלך והתרחב אצל המתאוננים עד לחטא המרגלים. גם לאחר שמשה רבנו ריצה את יתרו, וישראל נתנו לצאצאיו את יריחו עד הקמת המקדש - כיוון שזרעו לא זכה לנחלה מסודרת וקבועה, ובכירי צאצאיו התגוררו באוהלים, גם אחיזתם של ישראל לא הייתה קבועה כראוי בארץ, עד שרבו החטאים והארץ נחרבה וישראל גלו מעל אדמתם. אולם מורשת צאצאיו של יתרו, שבגודל צדיקותם, למרות היותם גרים בלא נחלה, התגוררו באוהלים ודבקו בארץ הקדושה ועבדו את ה', נותרה לדורות בישראל. מכוחה יכלו ישראל, גם בהיותם גרים בארץ לא להם, לשמור על דבקותם בה'.
מתוך העיתון "בשבע"
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א ממשבר התעוררות אל אמונה גדולה
אורות התחיה - פסקה ז'
השיעור עוסק בהתעוררות הלאומית ובתהליך שיבת ציון מתוך כתבי הרב קוק, ומסביר כיצד המשבר הרוחני המתלווה אליה הוא שלב מעבר בונה. דרך התבוננות מעמיקה והרחבת הדעת, עם ישראל נקרא להתעלות מעל אמונה מצומצמת ומפוחדת לעבר עבודת השם שלמה, אמיצה וגדולה בארצו.

שם משמואל על הפרשה יעקב אבינו ושעבוד ארבע מלכויות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ו)
השיעור עוסק במשנתו של בעל ה"שם משמואל" המבארת את חלום סולם יעקב ואת משמעות הברית שנכרתה עמו, שבמסגרתה קיבל יעקב על עצמו ועל זרעו את תפקיד בירור הטוב ותיקון העולם מתוך שעבוד ארבע המלכויות. דרך הקבלה למדרשים ולספר הזוהר, המרצה מסביר כיצד ההתמודדות של ישראל בגלות – ובפרט צרותיו של יעקב בבית לבן כדוגמה מוקדמת לגלות בבל – מהווה תהליך הכרחי של הפרדת הטוב מהרע וזיקוק הקדושה עד לגאולה השלמה

ויצא יעקב אבינו: בין שמיים לארץ
פרשת ויצא
השיעור עוסק בדמותו הייחודית של יעקב אבינו המשלב בין עולמות הרוח והתורה העליונים לבין עשייה ארצית, כישרון מעשי והתמודדות עם קשיי הגלות. דרך התבוננות בחלום הסולם ובנישואיו לרחל ולאה, מוסבר כיצד שילוב זה מניח את היסודות לבניין עם ישראל ומהווה דגם להתמודדות של האומה לאורך הדורות.

שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ג)
השיעור עוסק בחששו של יעקב אבינו מפני אחיו עשו ומפני הכישוף והטומאה שבבית לבן הארמי. על פי פירוש ה"שם משמואל", ההתמדה והשקיעה המוחלטת בלימוד התורה בבית המדרש של שם ועבר הן אלו שהעניקו ליעקב הגנה רוחנית והתעלות מעל כוחות הטבע והכישוף.

שמונה פרקים לרמב"ם דרך האמצע וחטא אדם הראשון
שיעור 8
השיעור עוסק במשנתו של הרמב"ם לגבי דרך האמצע ובפער שבין "המושכלות" (אמת ושקר אובייקטיביים) לבין "המפורסמות" (טוב ורע יחסיים ומוסריים) בעקבות חטא עץ הדעת. דרך ניתוח פרשת בראשית ומגילת אסתר, מוסבר כיצד החטא יצר את ההבחנה הסובייקטיבית ואת התודעה המוסרית בעולם האנושי.

תורה ומדע חירות אמיתית: בין שיעבוד לצמיחה
השיעור עוסק בהגדרת מושג החירות, ובוחן את ההבדל בין חופש פיזי חיצוני לבין חירות פנימית ותבונית המשחררת את האדם מדחפים, מהתמכרויות וממגבלות החומר. דרך משנתם של הכוזרי, המהר"ל והרב קוק, מוסבר כי חירות אמיתית אינה מתמצה בניתוק מוחלט מהעבר, אלא בבחירה חופשית להתחבר לתורה ולצמוח מתוך המהות הפנימית של האדם

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א מידת ההשתוות והכבוד הרוחני האמיתי
טהרת הנפש והמידות י"ז - י"ח
השיעור עוסק בהתמודדות עם מידת הגאווה והזלזול באחרים, שלעיתים צומחים דווקא מתוך תחושת גדלות ועלייה רוחנית, וצורך לזכך אותם באמצעות תשובה וענווה. בהמשך נבחנת מידת ההשתוות כדרגה עליונה שבה האדם אינו מושפע משבח או מגנאי חיצוני, וזוכה לכבוד רוחני אמיתי הנובע מערכה הפנימי של התורה והנשמה.

יסודות הש"ס כללי ספקות בהלכות השבת אבידה
השיעור עוסק ביישום כללי הספקות ההלכתיים (כגון "ספק דאורייתא לחומרא", "ספק ממון לקולא", חזקה ורוב) בהקשר של מצוות השבת אבידה. במהלך הדיון נבחנת השאלה העקרונית והמחלוקת בין הראשונים (הרא"ש מול הרמב"ם) האם מצוות השבת אבידה מוגדרת כדין איסור והיתר או כדין ממונות, וכיצד הגדרה זו מכריעה במקרים של ספק בבעלות או בייאוש.

רביבים ספר חדש: תורה, עם וארץ
בחסדי ה' יצא לאור במסגרת 'פניני הלכה' ספרי החדש 'תורה עם וארץ' | נוכחתי לדעת שאצל רבים הדרכת התורה בעניינים של תלמוד תורה, עבודה, מדע, יישוב הארץ וצבא - אינה מבוררת ומבוססת כראוי | אחר פגישה עם רבנים בארצות הברית גמלה בליבי ההחלטה ליצור את הספר | זאת כדי לבאר את ההשקפה השלמה של התורה על החיים | מגמת ספר זה לבאר שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, וממנה שורה ברכה לחיי ישראל בארצו, ומתוך כך תימשך ברכה לתיקון העולם כולו

ויצא מסע הנשמה: תפילה, תורה ושליחות
פרשת ויצא
השיעור מתחקה אחר מסעו של יעקב אבינו מבאר שבע לחרן כמשל לירידתה של כל נשמה לעולם הזה ולשליחותה לבנות את "בית ישראל". דרך סיפור חלום יעקב והמפגש עם "המקום", מוסבר כיצד ההתעצמות בתפילה ובלימוד התורה מעניקה לאדם כוח רוחני להפוך את המציאות החומרית למשכן להשראת השכינה.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת ויצא תשפז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. מה הטעם שבפסוק זה נכתב ג' פעמים אֲחִי אִמּוֹ. האם באמת הסכים יעקב לעבוד עבור רחל בפעם הראשונה והשניה בשווה? שבע שנים מלאות פעמיים. מה הטעם שלאה לא הודתה לקב"ה בג' לידות הראשונות עד לידת יהודה. מה הטעם לכתיבת שתי אותיות שי"ן בשם יִשָּׂשכָר בעוד שהוגים רק אחת.

ויצא פרשת ויצא – יש עליה בירידה
מדוע צריך סולם בחלום יעקב? וכי מלאכים אינם יכולים לעלות ולרדת בלי סולם? מה עושים עם ירידה ואיך הופכים אותה לעליה גדולה?

אורות התשובה - הרב הראל כהן סוד השתיקה וצער התשובה
אורות התשובה פרק ח, ח'
השיעור עוסק במצב שבו הצער הרוחני וכאב התשובה של האדם גדולים עד כדי כך שהם סותמים את יכולתו לחשוב, לדבר, להתפלל או לבטא את רגשותיו. על פי משנתו של הרב קוק, דווקא מתוך אותו מקום של אילמות ו"עולם הדומייה" ניתן להתרומם, להתחבר למציאות הכללית ולשאוב כוחות חיים ותשועה.

ויצא 'ויישק יעקב לרחל' - כיצד יעקב בחיר האבות מנשק לרחל - פרשת 'ויצא'
האם לאבא או סבא מותר לנשק את ביתו ונכדתו, וכן לאמא וסבתא לנשק את בנה ונכדה, ומה ההסברים בנשיקת יעקב לרחל והסברים מדוע בכה.

כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש כסלו תשפ"ז
ברכות לראש חודש והתייחסות ללימוד התורה כעבודה בימי החנוכה | חשיבות העמידה בהתחייבויות ובלימוד עם תלמידים | דוגמה אישית והתקדמות מתמדת של ר"מים וראשי ישיבות | הכרת תודה על כלים טכנולוגיים והתמודדות נכונה עמם | תוקף גיור ללא קבלת מצוות ועול מלכות שמיים | הצטרפות לתוכנית מנהיגות והאיזון מול ביטול תורה | אורח החיים של אברך ורכישת מותרות | יציאה לשליחות ורבנות יישובים וחינוך הילדים | ריקודים בשבתות בישיבה | חתונות נפרדות והתחשבות באורחים | שורש המחלוקת עם הר המור והשאיפה לאחדות הציונות הדתית












