ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- תשעה באב
המארח לא הביא בחשבון מה עלול לקרות מהביוש של בר־קמצא. החכמים שלא מחו לא הביאו בחשבון איזו נקמה תצמח מזה. זכריה בן אבקולס – שעליו נאמר במפורש שענוותנותו גרמה לחורבן – לא חשב שזוהי שעת סכנה שאין לדקדק בה בחומרות יתרות ולכן יש לקבל את הקורבן הפגום. שורפי האסמים התכוונו לגרום בכך להמרצת המלחמה, כפי שפירש רש"י, ולא חשבו שהרעב יגרום לחורבן. יש לשים לב כי הסיפור על שריפת האסמים בא רק בסוף, כשהמצור כבד על העיר, האויב הרומאי בשער והפתח האחרון למילוט והצלה אבד. אין לשכוח כי במסע הכיבוש הגדול של הרומאים לא הייתה עיר ששרדה את ההתקפות הכבדות ואת מכונות המלחמה האימתניות שלהם, כך שאוצרות המזון לא היו בהכרח מצילים את העיר והמקדש. בעצם, האסמים היו השין־גימל החשוף בשער, לא הגורם הראשי.
ובכן, מי היה הגורם? בר־קמצא, שהסיפור קרוי על שמו. יהודי שהייתה לו מריבה עם יהודי אחר ורצה לנקום בו ובאחיו שלא עזרו לו, והביא את הרומאים להילחם בהם ולנקום את נקמתו.
הוא גם לא היחיד שעשה זאת באותה תקופה. פלביוס (תולדות מלחמת היהודים ספר א) מתאר את מריבת הורקנוס ואריסטובלוס, אשר עירבו במאבקם על הכתר את הרומאים, שלבסוף הפכו לשליטים עליהם, עד שבהמשך השנים גרמה עריצות הרומאים להתקוממות המרד הגדול ולחורבן.
שורש חורבן בית ראשון ושני
לא רק פלביוס. הרמב"ן, בפירושו לפרשת וישלח, נועץ את האסון של השושלת החשמונאית בהתנהלות שגויה, שחז"ל ייחסו כבר ליעקב אבינו, אשר פנה לעשיו ביוזמתו. הפנייה הזו הובילה לפחד מוות כפשוטו ולצורך לשלוח מתנות רבות לפייס את עשיו. כך, אומר הרמב"ן, קרה גם למלכים בסוף ימי החשמונאים, שעירבו את הרומאים במריבות ביניהם. החלו בכך הורקנוס ואריסטובלוס, בניה של שלומציון, עד שלבסוף השתלטו הרומאים והחריבו את הבית השני.
"וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (עה ג) 'מחזיק באוזני כלב וגו'' (משלי כו יז). אמר לו הקדוש ברוך הוא, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו 'כה אמר עבדך יעקב'. ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום , כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א, ח) ומהם שבאו ברומה, והיא הייתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון סה)" (רמב"ן בראשית לב).
גם בפירושו לתוכחה בפרשת בחוקותיי הצביע הרמב"ן על עירוב הגויים במאבקים הפנימיים כסיבת החורבן: "ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון... אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו... ועוד ראיה שאמר (דברים כח, לו) 'יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך', כי הלך אגריפס המלך בסוף בית שני לרומי (לגייס את הרומאים לעזרתו במאבק על הכתר), ועל הליכתו שם נחרב הבית " (רמב"ן ויקרא כו).
לאחר מלחמות רבות בין ממלכות ישראל ויהודה, שבהן נהרגו מאות אלפים משני הצדדים, החליט מלך ישראל פקח בן רמליהו לשים לזה סוף, והביא לעזרתו את הארמים. ישעיהו (פרק ז) הזהיר את אחז מלך יהודה שלא לנקוט מהלך דומה, ולא להביא לעזרתו את מלך אשור. אבל אחז סירב, וכרת ברית עם מלך אשור. בטווח הקצר – הוא ניצח את הצבא הגדול של מלך ישראל ומלך ארם. אבל מלכות ישראל חרבה בידם במהלך קצר של כמה שנים, והאשורים הגלו את חלקה הגדול, מה שהשאיר את יהודה חשופה וקטנה. בשלב הבא היא תיכבש וכמעט תיחרב בידי סנחריב מלך אשור: "ארצכם שממה עריכם שרופות אש... ונותרה בת ציון כסוכה בכרם", תיאר ישעיהו (א, ז-ח) את מצור סנחריב. אלא שנס של הרגע האחרון בחצי הלילה הציל אותה. נס זה היה רק מעצור בתהליך הנפילה שכבר עמד בשער, בדמותו של מלך בבל שיעלה מאוחר יותר ויכבוש בתנופה את מלכות יהודה.
בעצם הכול החל אצל יוסף ואחיו. המריבה עצמה הייתה השלב הראשון, והיא שלילית ביותר. אלא שכל זמן שהמריבה נשארת בתוך המשפחה – אין מדובר באסון קיצוני שישבור את המערכת. היא תישבר כשמישהו יכניס "נשק שובר אחווה".
במכירת יוסף ניסו האחים לפתור את הריב הפנימי בעזרת גורם חיצוני שישים לזה סוף. משם החלה גלות מצרים. יוסף היה החלוץ שהביא אחריו את כל המשפחה.
מפני חטאינו גלינו
הנביאים וחז"ל מלאים בתיאורי החטאים שבגללם גלינו. לא רק שנאת החינם המצוטטת כל כך: גם עוון אי־שמירת שמיטה, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (אבות, פרק ה), כמו גם ביטול תינוקות של בית רבן מלימודם, ביזוי תלמידי חכמים, חילול שבת (שבת קיט, ב) ועוד. משל למה הדבר דומה? לניתוח שלאחר המוות שבו רואים את שלל הבעיות שהובילו לכך. ציטוט ומיקוד באחת מהן בלבד – חוטא לניתוח המצב ומונע למידת הלקחים הנדרשים.
עירוב גויים בסכסוכים פנימיים הוא כבר העונש, הכרוך עם חטא הפרת האחווה. החוטאים יביאו את החורבן על עצמם במעשיהם הרעים, בעודם סבורים כי המהלך הזה עצמו הוא שיציל אותם. כממלכת ישראל בזמנה, כאחי יוסף בזמנם, כהורקנוס, אריסטובלוס ואגריפס בזמנם.
במשך ההיסטוריה היו יהודים לא מעטים שניסו את הפטנט הזה – קבלת עזרה מגויים כדי להילחם באחיהם. היו אלה המשכילים שהפעילו את השלטונות כדי לסגור בתי כנסת ותלמודי תורה שלא הסכימו "להתקדם" (י. כץ, 'הקרע שלא נתאחה'). היו אלה גם אנשי היבסקציה היהודים שנרתמו לעזרת הגויים כדי לכפות את אחיהם להפוך לקומוניסטים.
בתשעה באב אנו צמים כדי לשים לב "למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות" (רמב"ם תעניות ה).
גם כעת, כמו בעבר, יש מי שנעזרים בגויים כדי להשליט את דרכם על אחיהם היהודים. גם אם מחשבתם לטובה – אין לך שפלות עמוקה מזו. כאשר מפירים את קשר האחווה הטבעי בין יהודי ליהודי, החורבן כבר בשער. זאת גם אם היה מדובר בגויים אוהבי ישראל. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשיתוף גורמים עוינים שמכריזים כי רצונם בסילוקנו מכאן ובאובדנה של מדינת היהודים.
אשרי אדם מפחד תמיד.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
