ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- תשעה באב
"בליל יום הקדוש שהנני ער ועוסק במסכת יומא, בסדר העבודה, כמנהגי, באשמורת, בנגינותי, והנה נפל עלי פחד וחרדה מרוממות קדושת העבודה במקדש... שהיה מאחד את ישראל וארצו הקדושה במקור העליון האלוקי.
ואתיפח בבכי ממושך בלי להפסיק, ואחשוב ואבין, שאין לקצץ בעבודת הקורבנות לעתיד לבוא, כמו שהותחל על ידי להיכתב במגילת קודשים, מגילת סתרים, על יסוד דברי המורה ומאמרי חז"ל. (כלומר – הוא מעיד על עצמו, שבהתחלה חשב שעבודת הקרבנות לא תתחדש, על סמך דברים מחז"ל והרמב"ם, והוא התחיל לכתוב על כך מגילה נסתרת, אך בעקבות לימוד עבודת הכהן ביום הכיפורים, הבין שטעה וחזר בו – נ.י.).
סוד עמוק, כח עליון נשגב וקדוש היה בעבודת הקרבנות במקדש..." (אורות המקדש עמ' 74).
ובאמת, כל מי שמעמיק בנפשו פנימה, ומייחל באמת לבניין המקדש במהרה, ולא רק כמצוות אנשים מלומדה שואל את עצמו - מה לבן התרבות המערבית ולעבודת הקורבנות? מה לאדם שמורגל לקנות בשר באריזות פלסטיק סגורות, ולעבודה רוחנית על-ידי זביחת בעלי-חיים?
יתר על כן – נאמר בגמרא (ברכות לב:) "אמר רבי אלעזר: גדולה תפילה יותר מן הקרבנות", ודבריו מובנים ומתבקשים, שהרי התפילה היא עבודה שבלב ובדיבור, התקשרות לה' דרך הרבדים הרוחניים הגבוהים שבאדם, ולעומתם הקורבנות הם עבודה ברובד המעשה. התפילה היא גם עבודתו של האדם נזר הבריאה, ואילו הקרבנות מביאים לידי ביטוי רבדים נמוכים יותר של הבריאה – חי, צומח ודומם, וגם בהיבט זה התפילה גדולה מהקרבנות. אם כן התפילה נעלה מהקורבנות, ומדוע אנו כה משתוקקים להתחדשותם? אם יש לנו כיום את התפילה הגדולה יותר, מדוע אנו משתוקקים לעבודת הקרבנות הקטנה יותר?
התשובה נעוצה בשאלה. באמת החידוש הגדול של עבודת המקדש והקרבנות על פני עבודת ה' של הגלות ועבודת התפילה הוא דווקא בכך, שהיא עוסקת גם ברבדים הנמוכים של העולם – חושיו הגשמיים של האדם, בעלי החיים, הצומח והדומם. ביטוי לכך מצאנו במשנה (סוטה מח:) – "העיד ר' יהושוע מיום שחרב ביהמ"ק אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות. ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות". כלומר חסרון המקדש פוגע בשפע הגשמי של העולם, כי הוא זה שמקשר בין הגשמיות לה'.
והחיסרון הוא בכך שעבודת ה' בתפילה ובגלות נוגעת בחלקים קטנים מהמציאות – רק עם ישראל שותף בעבודת ה', וגם אנחנו עושים זאת רק בחלקים קטנים מהאישיות שלנו – חלקי הדיבור, המחשבה והלב. עבודת הדיבור והלב של היהודי. לעומת זאת, במקדש משתתפים חושים רבים של האדם בעבודת ה' – שמיעת שירת הלוויים, ריח הקטורת, טעם בשר הקורבנות ומראה יופיו של הבניין הנאה בעולם. במקדש גם כל חלקי העולם שותפים לעבודת ה': הצומח, החי ואף הדומם – בניסוך המים ובמלח, וגם כל האנושות משתתפת עימנו, שהרי "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".
ואז מה? מה חסר כשנפגשים רק ברבדים הגבוהים של המציאות?
נביא משל מהחיים. ניקח שני אנשים שרוצים להיפגש פגישה עסקית חשובה. מטרתם להעביר מידע זה לזה. מידע אפשר להעביר בדיבור הדדי, ולכן ביכולתם לדבר בטלפון ולהסתפק בכך. אולם, כולנו יודעים שבמציאות במצבים רבים, אנשים אומרים שחייבים פעם אחת להיפגש פנים אל פנים, כי זה לא אותו דבר. בפגישה פנים אל פנים, פוגשים את האישיות, וזה מעבר לדיבורים ולמחשבות.
עכשיו נעלה דרגה במשל. בני משפחה קרובים רוצים להיפגש זה עם זה – האם הם יסתפקו בטלפון? או בזום? למה לא – הרי בטלפון אפשר לדבר מצוין, ובזום אפשר גם לראות זה את זה? ברבדים הגבוהים לא חסר כלום, לשם מה צריך את הרבדים הנמוכים?
ואם הם בני זוג נשואים – האם הם יסתפקו בטלפון ובזום?
היום כשאנו מתפללים, אנו מדברים עם ה' בטלפון, בזמן המקדש כשאנו מתפללים ומקריבים קרבנות, אנו נפגשים עם ה' פנים אל פנים. מפגש קרוב קרוב. במקדש, הקשר בין ה' וישראל משול למפגש בין בני זוג נשואים. מפגש אמיתי הוא מפגש בכל הרבדים, וזה קיים רק כשהמקדש קיים!
בימים אלה, כשאנו מייחלים לבניין המקדש, אנו פונים לה' ואומרים: לא מסתפקים בשיחת טלפון! רוצים פגישה אמיתית פנים אל פנים!
"שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'" – וכשם שבא לראות כך בא ליראות, אנו רוצים פגישה שבה כביכול – רואים ונראים, מתבוננים זה בעיניו של זה, נפגשים קרוב קרוב, במהרה בימינו אמן!
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
