ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בדף קלז ע"א נחלקו רבי ורשב"ג באומר "נכסי לך ואחריך לפלוני", אם יש יכולת לראשון למכור לאחר לעולם או שהשני מוציא מיד הלקוחות. ונאמר שם שגם לדעת רשב"ג שהמכר תופס והשני לא מוציא מהלקוחות אם הראשון נתן ללקוחות במתנת שכיב מרע אין המכר תופס, משום שמתנת שכיב מרע אינה נקנית אלא לאחר מיתה ואז כבר השני קדם וזכה.
בגיטין יד ע"ב דנה הגמרא באדם ששלח כסף ביד חברו ואמר לו שיוליך לפלוני ובטרם הגיע אליו מת המקבל, ויש סתירה בין ברייתות אם עליו להשיב לשולח או לתת ליורשי המקבל, ולכאורה הדבר תלוי אם אומרים שהולך כזכי או לא. הגמרא אומרת שאין הכרח לתלות זאת בשאלה אם הולך כזכי אלא יש לומר שלדעת כולם הולך לאו כזכי אלא שהברייתא האומרת שיתן ליורשי המקבל עוסקת במתנת שכיב מרע, שהואיל והמתנה חלה בדיבור היא כבר חלה ואילו הברייתא השנייה עוסקת בבריא.
שיטת התוס' והרא"ש
התוס' (ד"ה הא) והרא"ש (סוף סימן יט) מתקשים כיצד זוכים יורשי המקבל הרי מתנת שכיב מרע חלה רק לאחר מיתת הנותן, ואם המקבל באותה שעה לא בחיים אינו יכול לזכות וממילא לא יירשוהו בניו. ומיישב שדעת הנותן לתת למי שיהיה קיים בשעת פטירתו – בין אם זה המקבל בין אם יורשיו. לכאורה פשטות דבריהם היא שמקנה בשעת פטירתו בתנאי למי שיהיה קיים באותה שעה, ואם המקבל כבר מת נמצא שהשכיב מרע הקנה ישירות ליורשים. אך הם ממשיכים וכותבים שאף אם היורש עוד לא נולד בשעת פטירתו קנה משום שדברי שכיב מרע כמסורים ונתונים למפרע משעת האמירה. לפי זה הטעם שהיורש זוכה הוא שאביו כבר זכה משעת האמירה ואחר כך בנו יורשו.
הר"ן מתקשה בכך, כיצד מתיישבים הדברים עם דברי הגמרא בבבא בתרא שהמתנה חלה רק לאחר מותו. אולם מדברי התוס' מתבאר שהמתנה אינה חלה מראש בזמן האמירה אלא שלאחר מותו חל למפרע משעת האמירה. והדברים עדיין טעונים הסבר, כי הגמרא בבבא בתרא אמרה על פי זה שבאחריך לפלוני אם נתן הראשון ללקוחות במתנת שכיב מרע לא זכו משום שחל רק לאחר מיתה וכבר קדם להם פלוני שזוכה מיד עם גמר המיתה ולא לאחריה. וקשה, הרי אם חל למפרע נמצא מתברר למפרע שהלקוחות זכו עוד הרבה לפני פלוני.
הקצות (רנ ס"ק א) מיישב שלמרות שהם קונים למפרע, הואיל ויכול השכיב מרע לחזור בו קודם מותו הרי שיש במתנתו שיור, ובגלל שבזמן שעד לאחר המיתה יש שיור ואין המתנה מוחלטת, יכול במשך זמן זה לחול המכר ללקוחות, ומכיוון שחל הרי הוא מפקיע את המתנה של השכיב מרע.
אבן האזל (זכיה ומתנה ט, יג) חולק על הסבר הקצות ברא"ש ודוחה שאם חל למפרע לגמרי ומותו אינו אלא תנאי אין סיבה שיקנה פלוני ולא מקבל המתנה מהשכיב מרע. הוא עצמו מסביר ברא"ש שחל בשעת האמירה רק לעניין שיקנה המקבל לאחר מיתה, ודקדק כן בלשון הרא"ש, וכן דקדק גם החזון איש (אבן העזר סימן עד ס"ק א ד"ה ובקצה"ח). וכותב אבן האזל שאין זה דומה למשוך פרה זו על מנת לקנותה עוד שלושים יום, ששם רק מעשה הקנין נעשה עכשיו אך כל החלות נעשית רק בעוד שלושים יום, ואילו אצלנו כבר עכשיו חל לעניין שיקנה עוד שלושים יום. נראה כוונתו, שהוא קונה כעת זכות מסויימת בנכסים, וכשם שאפשר לקנות קרקע לפירותיה ופרה לחלבה כך הוא קונה קרקע לעניין שתיהפך להיות שלו לאחר מות השכיב מרע, כלומר, בדומה לשיעבוד נכסים שזו זכות מסויימת בגוף הנכסים שמשמעותה הוא זכות גבייה עתידית אם יוותר חוב, כך כאן זו זכות בנכסים שמשמעותה זכייה בהם בעתיד מיד לאחר מות השכיב מרע. לכן אם נתן הראשון במתנת שכיב מרע ומת אין מתנתו מועילה הואיל ולא זכו בעצם הנכסים אלא רק בזכות לקבלם ובינתיים כבר זכה פלוני. מאידך, הנותן מתנה ומת המקבל ויורשיו טרם נולדו, אף אם לא ניתן להקנות לעובר כאן המתנה תופסת הואיל וכבר זכה אביהם בזכות לקבלם.
הנתיבות (רנ ס"ק א) גם חולק על הקצות ומביא את הסבר המהרי"ט (חושן משפט סימן עד) שליפוי כח עשאוה כמתנה מהיום ולאחר מיתה ששיעבודו חל מהיום וזכות לאחר מיתה. כלומר, המתנה לא חלה לגמרי למפרע כדברי הקצות אלא חל רק שיעבוד ולכן פלוני קודם למקבלי המתנה. אולם צריך עיון לפי זה כיצד יכולים לזכות יורשי המקבל כשעדיין לא נולדו בשעת הפטירה הרי לא זכה אביהם אלא בשיעבוד בלבד, וכן הקשה האור שמח (זכיה ומתנה ט, יג). ואולי כוונתו כהסבר אבן האזל שאין זה שיעבוד בלבד אלא קניין לעניין שיזכה בנכס לאחר הפטירה, וכן ביארו בשיעורי רבי שמואל (גיטין סימן רפג).
המנחת אשר (גיטין סימן כג) מבאר את שיטת התוס' והרא"ש באופן שלישי, וכותב שכל הקניין והזכייה נעשה לאחר המיתה, אלא שתיקנו חז"ל שיוכל המקבל לקנות כאילו הקנה לו מחיים, ולכן גם יורשי המקבל שהיו עוברים בזמן הפטירה יכולים לזכות, ואף שהקניין נעשה בשעת המיתה ואז אינם ברי קניין, הפקר בית דין הפקר ותקנת חז"ל היא שיוכלו לזכות כאילו ההקנאה הייתה בשעת האמירה. על פי הסברו מיישב את הקושי שהעלנו בדברי התוס', שלכאורה יש הבדל בין תחילת דבריהם לסופם, שבתחילה משמע שמקנה ישירות ליורשים ובסוף משמע שמקנה בשעת האמירה לאביהם וממילא הם יורשים אותו. אך לפי הסבר זה מובן, כי גם לפי סוף דבריהם הכוונה היא שהיורשים זוכים ישירות מכח תקנת חז"ל.
שיטת הרשב"א
הרשב"א בגיטין מביא את הסבר התוס' אולם מציע אפשרות נוספת ליישב בין הסוגיות, ומבאר שפירוש הגמרא כאן הוא שאף שבבריא הולך לאו כזכי מכל מקום בשכיב מרע אלים דיבורו כשם שאלים לעניין שדבריו ככתובים ומסורים ולכן אצלו כן אומרים שהולך כזכי. לפי זה בסתם מתנת שכיב מרע שלא אמר "הולך" המתנה חלה רק לאחר מותו.
האור שמח (זכיה ומתנה ט, יג ד"ה אולם לדעתי) הביא סיוע מהירושלמי (פאה ג, ז) לכך שחל ממש למפרע. שם מוכח שכהן שנתן עבדו לישראל במתנת שכיב מרע שוב אינו יכול לאכול תרומה. אם המתנה הייתה חלה רק לאחר מותו אין סיבה שכבר כעת לא יוכל לאכול תרומה אלא ודאי מוכח מכאן שחלה למפרע. אך מנגד, מהבבלי מוכיח (בד"ה אולם באמת) שלא חלה למפרע, שהרי בכתובות נה ע"ב אומר שמואל ששכיב מרע שנתן מתנה בשטר עם קניין לא קנה, כי חוששים שמצד אחד לא התכוון להקנות אלא על ידי השטר והקניין ומצד שני לא התכוון להקנות אלא לאחר מיתה ככל מתנת שכיב מרע, ואין שטר לאחר מיתה. אם כל מתנת שכיב מרע קונה למפרע לא הייתה בעיה, שהרי גם כאן הייתה כוונתו שיקנה למפרע בחייו ואין חיסרון מצד אין שטר לאחר מיתה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.










