לימוד יומי לזכרו של הרב אברהם שפירא-יראת שמיים | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
הרב אברהם שפירא

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

מעשה רב:
יראת השמים של מרן הגר"א שפירא הייתה מיוחדת במינה. לא רק בימים הנוראים, שאז בכלל היה שקוע כל כולו ביראת הדין, אלא בכל ימי השנה, תמיד הוא חי בתודעה של יראת שמיים, את כל צעדיו שקל לפי המחשבה "מה הקב"ה היה רוצה שאעשה".
פעם ניגש אליו תלמיד בשמחת תורה, והתחיל לדבר איתו על מצוות כבוד תלמידי חכמים, וכבוד התורה, והלכות שונות המסתעפות מכך. תוך כדי הדברים סיפר לו ר' אברום בכאב: "אני מאוד סובל מכל הכבוד הזה שעושים לי" והרחיב על כך... שאל אותו התלמיד: מה הכוונה? הרי זה לא כבוד אישי לרב, זה כבוד התורה! והרב השיב מיד: זה אתה אומר, אבל מה יגידו בשמיים...

תולדות חייו:
פרק שמיני: "עד שלא שקעה שמשו של זה זרחה שמשו של זה", לימדו חז"ל. התקופה הכאובה של המאבק על סיני, בה עמד ר' אברום לראשונה, בהוראת הרצי"ה, בחזית ההנהגה הציבורית, הייתה מעין העברת שרביט רוחני. עם דמדומי שקיעת שמשו של הרצי"ה - החלה זריחת הנהגתו של ר' אברום, כשהרצי"ה מעביר לו ברטט את המושכות...
אך לא רק בהנהגה הציבורית. גולת הכותרת של חיי ר' אברום הייתה הישיבה. עם כל עיסוקיו בשלל תפקידיו – תמיד ראה כעיקר חייו את כהונתו בה, ומסר נפשו עליה ועל גידול תלמידיה. הרצי"ה, שידע זאת, מסר לידיו בחרדת קודש את הפיקדון שהפקיד בידו אביו הגדול, מרן הרב: את הישיבה. "לכל מראה עיני הכהן", ציווה למנהל הישיבה, והורה על העברת סמכות הנהגת הישיבה לידי ר' אברום. להמשיך ולהנהיגה - ודרכה את עולם התורה, את הציבור, ואת העם כולו - לאור התורה הגואלת.
כעבור שנה, הגר"ע יוסף והגר"ש גורן סיימו את כהונתם כרבנים ראשיים, והיו שפעלו כדי למנוע מהם לכהונה נוספת. לר' אברום כאב העניין מאוד, והוא ניסה לפעול למענם, אך מאמציו לא הצליחו ונמנע מהם להמשיך. אך כשראו אחרים את אצילותו ועוצמתו, התחילו ללחוץ עליו שיגיש בעצמו מועמדות. בתחילה ניסה בצניעותו לסרב, אך הבקשות גברו, והוא הגיש מועמדות, וכצפוי – נבחר ברוב עצום, וכמעט בעל כרחו נעשה הרב הראשי לישראל.
וכך, בתוך כשנה בלבד, הוכתר ר' אברום לשני תפקידים בכירים אלו והפך ליחיד שישב על שתי כסאותיו של מרן הרב זצ"ל - ראש הישיבה המרכזית העולמית ורבה של ארץ ישראל.

דברים שבלב:
'חייבים יראת שמיים' 'מה פתאום, זה רק מרחיק' 'זו מצווה מהתורה' 'זה דבר גלותי! אנחנו דור של אהבה'...הרוחות בכיתה סערו. הכל התחיל כשהמחנכת לימדה על מצוות מורא אב ואם, ואחת הבנות בכיתה, שירה, שאלה: איזה מין מצווה זו לפחד מאבא ואמא? הם ההורים האוהבים שלי, לדבר על מושגים של פחד לא 'מקלקל' את הקשר שלנו? את הכנות והטבעיות שלו?
הצלצול בדיוק הגיע והשיעור הסתיים. אבל השאלה 'תפסה' את הבנות שהתחילו לדון עליה בהפסקה. מהר מאוד השאלה התפתחה לנושא היראה בתורה באופן כללי, והדעות הושמעו בלהט. כך מצאה המחנכת את הכיתה כשחזרה לשיעור הבא. וכשהצליחה להשקיט את הכיתה היא ביקשה מהבנות להשמיע בצורה מסודרת את הטיעונים לשני הצדדים.
אחרי ששמעה את הטענות מכל הכיוונים, סיפרה המחנכת: "בעלי למד בישיבת מרכז הרב, אצל ר'ב אברום שפירא. פעם אחד מהתלמידים אמר לר' אברום על אחד מגדולי הדור ש'רואים שהוא ירא שמים, הוא תמיד רציני כזה...' ר' אברום מיד קפץ: ככה רואים יראת שמיים? אתה חושב שיראת שמיים היא עצבות?"
"אז מה היא כן?" שאלה שירה, "אם אדם פוחד, הוא מתנהג מפוחד, קודר כזה, לא?", "לא!" ענתה המורה, "בדיוק זה מה שלימד ר' אברום, הוא היה אדם שתמיד שאל את עצמו: מה ה' יגיד? תמיד חי במחשבות של יראת שמיים, אבל הוא היה כל כך שמח! זכינו שהוא ערך את החופה שלנו, ולנצח אני לא אשכח את הפרצוף המחויך שלו"
כשאדם פוחד מאסון, הוא יהיה מפוחד ומודאג. כשמישהו מפחד מאדם שרוצה לעשות לו רע, הוא אכן ירגיש מרוחק ומנוכר מאותו אדם. אבל יראת שמיים היא אחרת לחלוטין. הקב"ה רוצה לעשות לנו טוב, הוא אוהב אותנו! היראה ממנו היא דווקא מתוך אהבה, אנחנו פוחדים לעשות בניגוד לרצונו של מי שכל כך אוהב אותנו ואנחנו אוהבים אותו, אנחנו פוחדים לצער אותו! וכן, אנחנו גם יודעים שאם נחטא הוא יצטרך 'לנקות' אותנו, כמו אמא שמנקה בחמלה את הילד שלה שהתלכלך, ולפעמים זה כואב לו...
חז"ל הסבירו שצריך גם אהבה וגם יראה 'שאין הירא מבעט', לפעמים, כשבנויים רק על אהבה, עלולים לחפף קצת, לעגל פינות פה ושם... כאן היראה עוזרת לנו: היא מזכירה לנו שאנחנו מחוייבים למישהו, מישהו שאנחנו אוהבים ושרוצה בטובתינו, ושומרת עלינו שלא נברח.

מתורתו:
בברכת החודש אנו מבקשים "חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא", ורגע אחר כך אנו מבקשים שוב: "חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמיים". ולכאורה תמוה – מדוע מבקשים את אותה בקשה שוב?
ביאר מרן הגר"א שפירא, שאין זאת כפילות של אותה בקשה, אלא בפעם השניה המשפט הוא אחד - חיים שתהא בנו אהבה של: תורה, ויראת שמים. שנאהב יראת שמיים.
והדברים הם בהתאם למשנתו הקבועה, שיראת שמיים אינה עצבות ועצבנות, כי אלו הם ההיפך מיראת שמים! יראת שמיים אמיתית היא מרוממת ובריאה. היא מכוונת את האדם להיטיב את דרכיו, מתוך אמונה והתרוממות, יראת שמיים כזו היא אהובה, ולא דחויה ומרחיקה.

הרב אברהם שפירא

עוד בנושא הרב אברהם שפירא