ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
" בקיצור ברקע ההיסטורי של הגזירה האוסרת לטלטל מוקצה בשבת.
למדנו שיש קשר הדוק בין איסור טלטול מוקצה ובין איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת. הגמרא (מסכת שבת דף קכ"ד) אומרת כדבר פשוט שטלטול מוקצה נאסר כגדר מפני איסור הוצאה מרשות לרשות. בשו"ת הרשב"א (חלק א' סימן רמח) דן על גזרות שגם אם טעמם אינו קיים, האיסור עומד בעינו. כדוגמא לכך הוא מביא את איסור טלטול מוקצה, ואומר שגם במקום בו יש עירוב ומותר לטלטל, איסור מוקצה יעמוד בעינו. הווה אומר: לרשב"א ברור שאין סיבה אחרת לאסור את המוקצה בשבת.
הרמב"ם (הלכות שבת פרק כד הלכות יב-יג) מביא שלושה טעמים נוספים לאיסור מוקצה:
אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול, ומפני מה נגעו באיסור זה?
א. אמרו: ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר "ודבר דבר", קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה (דברים ה') "למען ינוח"
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
1 - בימי נחמיה בן חכליה
2 - טעמי איסור טלטול מוקצה וכלים שמלאכתם לאיסור
3 - כיצד מייעדים אבן לשימוש?
טען עוד
ג. ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלין כל ימיהן כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהן הן שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת, לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה השווה בכל אדם
ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול, ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר
טעמים יפים ומעניינים. ובכל זאת יש לשאול: מניין הרמב"ם דלה אותם?
מרכבת המשנה (על הרמב"ם שם) מפנה אותנו לסוגיה במסכת שבת (דף קכג ע"ב). הגמרא שם אומרת שבימי נחמיה אסרו את טלטולם של רוב מוחלט של הכלים, ולאחר מכן חזרו והתירו, בהדרגה, עד שהגיעו להלכות שאנו מקיימים כיום. מרכבת המשנה מראה שמאחורי כל שלב של היתר עומדת סברא לאיסור:
השלב הראשון היה להתיר את טלטולם של כלים שמלאכתם להיתר לצורך גופם (שימוש בהם) או מקומם (פינוי שלהם ממקום בו הם מהווים מטרד), אך לא לצורך הבאת הכלי למיקום הראוי לו. מכאן ניתן להסיק את הטעם הראשון של הרמב"ם: חז"ל נזהרו ולא התירו להעביר כלים למקום הראוי להם, בכדי שלא נבלה את כל השבת בסידור הבית.
השלב השני של ההיתר מתיר לטלטל כלים שמלאכתם לאיסור לצורך גופם ומקומם. מדוע בשלב הראשון התירו טלטול של כלים שמלאכתם להיתר, ולא כלים שמלאכתם לאיסור? מכאן עולה הטעם השני: חז"ל לא רצו להתיר טלטול של כלים שמלאכתם לאיסור בכדי למנוע חילול שבת על ידי שימוש בכלים אלה.
אך באותו שלב עדיין היה מותר לטלטל כלים לבד, אך לא בעזרת אדם נוסף. ההיתר הוגדר לטלטולו של אדם אחד, ולא של שניים יחד. מדוע שתהיה הבחנה בהלכות טלטול בין טלטול של אדם אחד לבין טלטול של שני אנשים? נחשוב: אלו חפצים מטלטלים אנשים יחד? חפצים כבדים. מכאן עולה הטעם השלישי: חז"ל מחפשים דרך לעודד שביתה, ולא עבודה. מכאן עולה הרעיון של "שביתה הניכרת".
מהו היחס בין הטעמים הללו שמביא הרמב"ם והטעם שהטלטול נאסר משום איסור הוצאה?
חלק מהאחרונים אומרים שגם כאשר הגמרא קושרת בין האיסורים, היא מתייחסת לדעת חלק מהתנאים, אך להלכה איננו פוסקים כך. אך מדברי הרמב"ן וראשוני ספרד עולה כיוון אחר:
אם נדקדק היטב בדברים, נשים לב שיש שני סוגי דברים שטלטולם נאסר בשבת:
דברים שהם חלק מעולם הטבע, ולא העולם של האדם. דברים שאינם כלים ואינם אוכל. דברים אלו מוקצים ממנו בשבת. הם אינם חלק מהמרחב האנושי.
כלים שטלטולם נאסר, חרף היותם כלים.
הרמב"ן מציע שהגזירה הראשונה עתיקה, ועוד לפני נחמיה טלטול עצמים מהטבע נאסר. זה מה שנקרא בפינו 'מוקצה'. לעומת זאת, בימי נחמיה גזרו איסור על טלטול כלים, והאיסור שנותר בידינו הוא בעיקר טלטול של כלים שמלאכתם לאיסור (ועוד כמה כלים אחרים). בהחלט ניתן להציע שיש שתי סיבות שונות לתקנות הללו. אסור לטלטל מוקצה, דהיינו מה שלא הוכן מראש, בכדי להגביל את ההוצאה של חפצים שאינם חלק מהמרחב שלנו מרשות לרשות. גזירת הטלטול הכללית של נחמיה נאסרה מהטעמים שמנה הרמב"ם: כדי שהשבת לא תהיה כחול, כדי להימנע משימוש אסור בכלים הללו, ובכדי לייצר שביתה הניכרת.
בשבועות הקרובים נעמיק בהגדרת הכלול באיסור "מוקצה" – מה שאינו כלי ואינו אוכל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
